שאלות ותשובות - מאמרים

בלולב אין קדושת שביעית ומותר לסחור בו, והוא הדין בערבות. אולם בהדסים יש מחלוקת והמיקל יש לו על מי לסמוך.

אין הקונה עובר, רק המוכר עושה סחורה בפירות שביעית וצריך להזהר בזה כי עונשו חמור בר מינן.

נשים אלו תברכנה שהחיינו, אבל יזהרו לברך רק אחר הדלקת כל הנרות ואחר שלבשו נעלי בד.

בשולחן ערוך כתוב שנהגו בזה, אומנם אין זה חובה אבל הוא מנהג נכון והגון.

עיינתי בדברי הפוסקים וראיתי שאסרו זאת משום חוקות הגויים ופירצת גדרי הצניעות וכמו שכתב בשו"ת ושב ורפא (ג, רסד) ובספר חוקת עולם (עמוד קז) והביאם בשו"ת אבני דרך (סימן קס) עיין שם. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.
והגם שמצאנו מפורש בתורה שאליעזר נתן נזם לרבקה אמנו באפה וכמו שכתוב בפרשת חיי שרה (כד, מז) "ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה", הנה דברים אלו נקבעים לפי מנהג העולם השתא, ומאחר שזה מנהג הגויים יש לאוסרו. וכעין זה כתבו הפוסקים לאסור לגבר לשים עגילים באוזנו משום "לא ילבש" ומשום
חוקות הגויים שנאמר בתורה "ובחוק תיהם לא תלכו", ואע"פ שמצאנו בתורה בפרשת כי תשא (לב, ג) וברש"י שם (בפסוק ב) שלגברים גם היו נזמים באוזן, מכל מקום לפי מנהג העולם עכשיו יש לאסור.
ועל כן תאמר לבתך הצדקת שלא תעשה נזם באף ושומע לעצה חכם, ובעזרת ה' רק תרויח ותצליח בכל שתפנה ומן השמים תבורך בכל מכל כל.

תאמר לבניו שישתדלו לעשות עבורו תיקון נפטרים כפי שסידר מהר"י פתיה זצ"ל.

יולדת תוך שלושים יום ללידה פטורה מלהתענות, ולאחר שלושים יום צריכה להתענות אפילו אם מניקה. [אומנם במקרה של חולשה מיוחדת תעשה שאלת חכם.]

אין הגבלה ומותר לאכול כמה סוגי תבשילים, וכן לא יושבים על הרצפה בשבת ואפילו כסעודת שלמה בשעתו אוכל.

כמה דקות לפני השקיעה מפסיקים לאכול [השנה תשפ"א יש להפסיק בשעה 19:45].

מצאת שבת מותר, אומנם לענין זה יש להקל וכבר עשרים דקות אחרי השקיעה תכין את הספרים והמקומות [השנה תשפ"א משעה 20:10].

במוצאי שבת עצמו מברכים רק "מאורי האש", על בשמים לא מברכים כלל, ובמוצאי הצום לפני שאוכלים מברכים ברוך... המבדיל בין קודש לחול בלבד.

הדבר מפורש בדברי רבנו האריז"ל בספר שער המצוות ריש פרשת עקב.