עשרה בטבת

חייב לחכות עד צאת הכוכבים ורק אז יקדש ויעשה סעודת שבת (שו"ע סי' תקסב סעי' ג, חזו"ע תעניות עמ' טו).

מותר להתרחץ בתענית עשרה בטבת, ואף שיש מחמירים לא להתרחץ בכל התעניות (שעה"צ סי' תקנ ס"ק ח) מכל מקום השנה שחל עשרה בטבת בערב שבת לכולי עלמא מותר ומצווה להתרחץ לכבוד שבת (משנ"ב שם ס"ק ו, חזו"ע עמ' כב בהערה).

מי שהוא אסטניס יכול לצחצח שינים, אך צריך להקפיד להכניס לפיו פחות מרביעית מים, ויטה ראשו למטה שלא יבלע מים (שו"ע סי' תקסז סעי' ג, משנ"ב שם ס"ק יא, חזו"ע ד' תעניות עמ' כז).

אם כשהלך לישון התנה לאכול ולשתות כאשר יקום קודם עמוד השחר מותר, ויש לשים לב להתעורר קודם עלות השחר, ולסיים את האכילה והשתיה עד עלות השחר (שו"ע סי' תקסד ס"א), ועל פי הקבלה מי שישן לא יקום לאכול אף אם התנה (כה"ח שם).

אפשר לטעום את התבשיל עד רביעית ולפלוט ובזה אף יקיים את המנהג (שו"ע סי' תקסז ס"א).

חז"ל פטרו מתענית כל חולה שאין בו סכנה ומעוברות ומניקות, אומנם כאב ראש רגיל זה דבר טבעי בצום, אך אם כאבי הראש קצת יותר חרגים מותר, ובכל אופן כדאי לעשות שאלת רב בענינים אלו (שו"ע סי' תקנ ס"א).

יש להקפיד על ב' דברים, א. עשיית תשובה ולהתחזק במעשים טובים, [וזה עיקר התענית, ואין התענית אלא הכנה לתשובה, (משנ"ב סי' תקמט ס"ק א)], ב. לתת צדקה בתפילת מנחה (גמ' ברכות ו ע"ב אגרא דתענית צדקה).

קטנים שאין להם דעת להתאבל מותר לתת להם ממתקים גם ביום תענית, קטנים שיש להם דעת להתאבל יש מחמירים שלא לתת להם ממתקים (משנ"ב סי' תקנ ס"ק ה) ומנהג הספרדים שנותנים לילדים אף גדולים (קודם שהגיעו לגיל מצוות) ממתקים כהרגלם בכל יום (החיד"א ברכ"י סי' תקמט ס"ק א).

תענית עשרה בטבת נתקנה לאבל ולצער על חורבן בית המקדש, ואמנם לא הצער הם העיקר בתענית אלא עיקרה לעורר את הלבבות לתשובה, שנזכור שעוונותינו ועוונות אבותינו גרמו לחורבן ולגלות.
ומובא שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. זאת אומרת שאילו בית המקדש היה קיים בימינו - הוא היה נחרב ועל כן אנחנו צמים.
וצריך לדעת שיש כח בכל דור לעורר רחמי שמים על ידי תשובה שלימה ותיקון עוונות הראשונים לגאול את עם ישראל.