שמחת החג

משנה תורה לרמב"ם • ספר זמנים • הלכות שביתת יום טוב • פרק ששי •

ט"ז ניסן תשפ"ה | 14/04/2025 | 10:18

שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים, כולם אסורים בספד ותענית.  וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב, הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים עליו, שנאמר "ושמחת, בחגך . . ." (דברים טז,יד).  אף על פי שהשמחה האמורה כאן, היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה, לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד בראוי לו.

כיצד: הקטנים, נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות; והנשים, קונה להן בגדים ותכשיט כפי ממונו, והאנשים, אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין.  

וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמיללים.  

אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו.  ועל אלו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו ייטמאו:  כי לחמם לנפשם" (הושע ט,ד); ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר "וזיריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" (מלאכי ב,ג).

אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא כך היא הדת:  בבוקר משכימין כל העם לבתי כנסייות ולבתי מדרשות, ומתפללין וקוראין בתורה בעניין היום; וחוזרין לבתיהם, ואוכלין.  והולכין לבתי מדרשות, קורין ושונין עד חצי היום; ואחר חצי היום, מתפללין תפילת המנחה, וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות, שאר היום עם הלילה.

כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל שיוסיף בזה ירבה במצוה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה אלא הוללות וסכלות.  ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכול, שנאמר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב" (דברים כח,מז), הא למדת שהעבודה בשמחה.  ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שכרות.

צדקה לכבוד שמחת החג לעניים כמניין פס"ח

סכום תרומה: ₪148

1 פעמים

מעבר לתרומה ←

צדקה לכבוד שמחת החג לעניים

סכום תרומה: ₪101

1 פעמים

מעבר לתרומה ←

צדקה לכבוד שמחת החג לעניים

סכום תרומה: ₪52

1 פעמים

מעבר לתרומה ←

צדקה לכבוד שמחת החג לעניים

כתוב סכום תרומה

תרום

הלכות חול המועד

א. בימי חול המועד ויום טוב אחרון אומרים הלל בדילוג ובלא ברכה תחלה וסוף. וטעם הדבר שבסוכות גומרים את ההלל בכל יום, משום שבסוכות כל יום חלוק מיום קודם בקרבנותיו, מה שאין כן בפסח שבכל יום קרבנותיו שוים ליום הקודם. ועוד משום דביום שביעי של פסח טבעו המצרים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח, וכמו שאמר להם הקב"ה למלאכים: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, וכיון שביום טוב אחרון אין גומרים ההלל, גם בחול המועד אין גומרים, שלא יאמרו שימי חול המועד עדיפים מיום טוב, ויבואו לזלזל ביום טובב. ועוד, שבפסח אין חיוב מצה רק ביום טוב ראשון, מה שאין כן בסוכות חייבים בסוכה ולולב כל הימיםג.
 

ב. אחר ההלל אומרים קדיש תתקבל, ואח"כ פותחים ההיכל להוצאת ספר תורה, ובימי חול המועד אין נוהגים לומר בריך שמיה אפי' שיש בו מוסף.
 

ג. מוציאין שני ספרים, בראשון קוראים שלשה קרואים בפרשיות הפסח, ואין אומרים קדיש אחר ספר תורה ראשון. והעולה הרביעי קורא בספר תורה שני בקרבנות מוסף שבפרשת פנחס בכל יום, ומתחיל מ'והקרבתם', וכו' עד סוף הפיסקא.
 

ד. סדר הפרשיות של ימי הפסח:

משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא.

והיינו שביום ראשון קורין משכו וקחו לכם צאן, וביום שני שור או כשב או עז, ובשלישי קדש לי כל בכור, וברביעי אם כסף תלוה, ובחמישי פסל לך שני לוחות אבנים, ובשישי וידבר וכו' במדבר סיני ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ובשביעי פ' בשלח מתחילתה עד כי אני ה' רופאך, ובשמיני [ביום טוב שני גלויות בחו"ל] קורין כל הבכור אשר יולד. וזה הסדר לא ישתנה אלא כשחל יום ראשון של פסח ביום חמישי, שאז ביום שבת שהוא יום שלישי של פסח קורא פרשת ראה אתה אומר אלי פסל לך, ובימי ראשון, שני, ושלישי, קורין: קדש, בכספא, במדברא.
 

ה. אחר קריאת הרביעי אומרים חצי קדיש. ומנהג ק"ק חסידים בית אל להחזיר הספר תורה מיד לאחר הקדיש שלאחר קריאת התורה גם בימי חול המועד.
 

ו. אין אומרים תיקון לאה בחול המועד של פסח ויזהר בכל חול המועד לעסוק בתורה ובמוסר, כי לא ניתנו שבתות ומועדים אלא לעסוק בהם בתורה.
 

ז. חז"ל אסרו עשיית מלאכה בחול המועד, אמנם יש סוגי מלאכות שמותרות, והם חמשה:

א. דבר האבד אם לא יעשנו עתה.

ב. צרכי המועד אוכל נפש אפילו מעשה אומן, או מעשה הדיוט לשאר צרכי המועד.

ג. עבודת פועל עני הצריך לשכרו כדי לקנות אוכל לחג.

ד. צרכי רבים.

ה. מעשי הדיוט לעצמו.

וכיון שהמלאכות האמורות הותרו בתנאים המפורטים לפרטים רבים בשולחן ערוך, לכן הנצרך לכך יעשה שאלת חכם.