אי"ה ביום חמישי הקרוב ד' שבט (26.1) בשעה 12:30 יתקיים תיקון עוון גויה | הרוצה להשתתף יקבל על עצמו תענית ביום רביעי בתפילת מנחה
ב' שבט תשפ"ג | 24.1.2023 | 11:50
מעשה נורא שהיה בימי הגאון מהרש"א ז"ל בעיר אוסטריא היו שני אנשים סוחרים שותפים והיו אוהבים אחד את השני כל ימיהם, פעם אחד שמעו שהדוכסית קבלה בירושה אלפי חתיכות בד טוב והיא אינה יודעת במקח ועל כן הם יכולים לקנות ממנה את הסחורה בזול, ויסעו שני השותפים אל הדוכסית ובהגיעם למקומה היגידו לסריסיה שהם שני עברים ורוצים לקנות מהדוכסית את כל הסחורה במעות מדודים והדוכסית ההיא מימיה לא ראתה פני יהודי כי היא היתה יושבת ברוסיה מקום אשר לא נמצאו שם יהודים כלל והיא לא עסקה במסחר מעולם על כן שם יהודי אצלה היה מוזר מאוד ולא רצתה להניח להם להכנס לביתה וגם לא רצתה לראותם כלל, אך מכיון שהיה ברצונה למכור את הסחורה פסקה את המקח על ידי פקיד וכאשר השתוו במקח נתנו היהודים את הכסף לפקיד וילכו לקחת את הסחורה, ויהי כאשר הביא לה הפקיד את הכסף חקרה אותו על היהודים כי אבותיה ספרו לה שהיהודים שודדים וחומסים וערומים בתחבולות והרגו את משיחם ועל כן שאלה את הפקיד אם גם הם כשאר היהודים, ויאמר לה הפקיד שקר הדבר שספרו לך אבותיך כי היהודים המה כשאר בני אדם והם ישרים במסחרם ונמצאים בהם צדיקים וחסידים ויאמר לה הפקיד שכל המון בית ישראל לא נגרע חלקם זולת באשר הם בגולה, ויהי כאשר שמעה הדוכסית את דברי הפקיד התאותה לראות את פניהם ותצא לפני הפתח ותסתכל בהם והיה אחד מהם יפה תואר הרבה מאד וכאשר ראתהו הדוכסית התפלאה מאד על יופיו ותשלח ותקראהו ותדבר עמו והוא היה יודע לדבר כלשונה בלשון צח מאד ותתענג ממנו מאד. אחרי כן בערה בה אש התאוה מאד מאד עד כי נפלה למשכב באהבתה אותו, והשותפים התמהמהו בחצר ההיא כמה ימים עד שמדדו את הסחורה ועד ששכרו עגלות להוביל את הסחורה ויהי היום בטרם נסעם מהכפר ההוא ראו שלא יספיקו העגלות אשר שכרו בעד כל הסחורה ויסע אחד מהשותפים לעיר הסמוכה לכפר לשכור עוד עגלות והשני היפה תואר נשאר שם בכפר להעמיס על העגלות, כאשר שמעה הדוכסית שאחד מהסוחרים נסע לעיר אחרי העגלות והיפה תואר נשאר בכפר שלחה אחריו בלילה וגלתה לו תאות נפשה והאיש לא רצה אבל היא החזירה לו את כל המעות אשר לקחה מהם במחיר הסחורה במתנה על מנת שיעשה רצונה, ויתגבר עליו יצרו ויצר ההון ועשה לה את כל חפצה ויקח ממנה את כל הכסף וכאור הבקר הלך לסחורתו ובין כך וכך בא שותפו עם שאר העגלות ויטענו את הסחורה על העגלות ויסעו לדרכם שמחים וטובי לב.
ויהי בהיותם בדרך נזכר האיש ממה שעשה וממה שעבר עליו ויתחרט מאד ויתעצב אל לבו ויאנח האיש באנחות גדולות מאד. ויאמר לו שותפו למה זה נפלו פניך הלא ברוך ה' הסחורה אשר קנינו אותה היא בזול מאד ויותר מאשר דמינו בהיותינו בביתינו ובעזרת ה' נרויח הרבה בסחורה ומדוע אתה נאנח ספר נא לי, וידחהו בתרוצים שונים אבל כאשר לא פסק האיש מלדאוג ונאנח על המעשה אשר עשה ויפצר בו שותפו שיאמר לו פשר דבר כי הבין שלא דבר ריק הוא ולא בחנם הוא עושה את כל אלה. וכאשר הפציר בו הרבה גלה לו את כל אשר נעשה עמו ושהוא לקח את הסחורה חנם בלא פרוטה ויראה לו את הכסף ועתה הוא מתחרט ודואג מאד, וינחם אותו שותפו ויאמר לו בעד סך מעות כאלו אתה יכול לעשות צדקה ומצוות תשובה מועילה לכל העבירות, ועוד נחם אותו בדברים הרבה שכאלה אבל הוא לא קבל תנחומין ובכה מאד על המעשה אשר עשה וכאשר ראה שותפו שהוא אינו מקבל תנחומין אמר לו: אם אני אקנה ממך את העבירה מה תתן לי? וכשמוע האיש את דברי שותפו לא הניחו עוד לדבר הרבה ואמר לו? הא לך כל המעות אשר קבלתי ממנה עוד אוסיף לך את רבע הסחורה אך קנה נא את העבירה ממני, ויאמר לו השותף הנה אנחנו שותפים בסחורה נהיה שותפים גם בעבירה ואת ממעות נחלק בשנים שוה בשוה וימאן האיש ויאמר לו? אם רצונך אחלק גם את השותפות כי אע"פ שאני רואה הרבה ריוח בסחורה עם כל זה אל אקח מאומה מהסחורה ורק תתן לי את חצי הכסף אשר קבלת מידי ומחצית הכסף יהיה לך נוסף על המעות אשר קבלתי מהדוכסית ותתגבר אצל השותף תאות הממון ויאמר: אם כדבריך אקנה אותה ממך ותיכף נתן לו האיש את הכסף אשר קבל והוא שלם לו את חצי המעות ויעשו ביניהם תקיעת כף על העבירה שקנאה ממנו בקבלת קנין גמור.
ויהי בבואם לעירם לאוסטריא האיש אשר קנה את העבירה מכר את הסחורה והרויח בה הרבה ויהי לעשיר גדול מאד. ויהי לימים וימת האיש אשר קנה את העבירה וכאשר עמד למעלה לתת דין וחשבון על מעשיו חשבו לו בתוך עוונותיו שבעל נכרית והאיש אמר שלא היו דברים מעולם ויאמרו לו הלא אתה קנית את העבירה משותפך, ויטען האיש ויאמר! מדוע יענישוני על העבירה אשר לא עשיתיה ואני לקחתי רק ממון ולא עשיתי עבירה, ומפני טענותיו ניתן לו רשות שיעמוד לדין תורה עם שותפו ויבא המת בחלום אל האיש ויזמינהו לדין תורה ויחרד האיש מאד ולא ידע מה להשיבו והמת לא שקט ולא נח ובכל לילה היה בא ומזמינו לדין עד אשר נחלה האיש, ובעת ההיא היה אב בית דין באוסטריא הגאון הצדיק מהרש"א ז"ל ויפצר החולה בבני ביתו שישאוהו במטתו אל הרב ז"ל ויוליכוהו אל הרב ויבך לפניו ויספר לו את כל המעשה מראש ועד סוף ועתה הוא הולך למות כי בכל לילה בא אליו שותפו המת ותובעו לדין תורה ועל כן עתה הוא מבקש עצה מן הרב מה לענות למת בפני ב"ד של מעלה ואיך לזכות בדין.
ויען מהרש"א ז"ל ויאמר לו: אל תפחד לך לביתך וכאשר יבא אליך המת אמור לו בשמי שהתורה לא בשמים היא ואם ירצה לעמוד בדין עמך יבא ותעמדו לפני כי גם פה ב"ד חשוב ואם לא ירצה אמור לו בשמי שאחרים אותו ועל ידי כן הוא ירפה ממך, ויעש החולה כן וכאשר בא אליו המת הגיד לו את דברי מהרש"א ז"ל וירפה ממנו, ואח"כ חזר אליו שוב ואמר לו, בא עמי לפני מהרש"א, ויאמר לו: המתן לי עד שאחזור לאיתני ואז אעמוד עמך כדין, ויקבעו זמן שלשים יום ואחר החודש יעמדו לפני מהרש"א.
ויהי באשר עבר הזמן האיש נתרפא וילך אל מהרש"א ז"ל ויספר לו שביום פלוני יעמוד עמו המת לדין לפניו, ויצו מהרש"א לשמש שיאסוף אליו את כל הקהל כדי שיקחו מוסר, וביום המוגבל שלח את השמש לבית העלמין על קבר המת לומר לו שהגיע יום המוגבל אשר בו צריך לעמוד בדין, ויבאו המת והחי וכל הקהל נאספו בביהמ"ד, ויספר החי לפני מהרש"א את כל המעשה מתחילה ועד סוף, ואמר הנה אנכי התחרטתי על המעשה שעשיתי ובכיתי מאד מאד, ועל כן אם לא היית קונה ממני את העבירה הייתי עושה תשובה וגם הייתי הולך אל הרב לקבל תשובה אבל עתה שקנית ממני את העבירה וקבלת את כל הכסף אשר לקחתי עבור העבירה וגם הוספתי לך חצי הקרן שהיה לי תקעתי בלבי שאין העוון חל עלי כלל ועל כן לא חשבתי עוד על אותו עוון ועתה מדוע באת אלי להפחידני בטענות האם לא קנית ממני את העבירה בקנין גמור ושלם ועשינו על זה תקיעת כף? אחרי גמרו לדבר החל המת לטעון ולומר אמת שהסכלתי עשה שקניתי ממך את העבירה אבל אנכי עשיתי זאת רק כדי להפיג צערך, ובאמת לא כן דמיתי ותמיד חשבתי להחזיר לך את המעות ונשכח ממני הדבר ועתה מעות אני חייב לך ולא שאסבול בעבור עבירה שאתה עברת כי איך יענישוני על עבירה שלא קבלתי ממנה שום טובת הנאה? אתה עשית עבירה ואני אלקה עבורך? וכל הנמצאים שם לא יכלו לראות את המת מלבד מהרש"א ז"ל והבעל דין אך כולם שמעו את קול המת, ואחר זאת בכה המת וצעק אוי למי שמדמה בנפשו ששלום יהיה לו ואינו מפשפש במעשיו בעוה"ז כי מרה תהיה אחריתו, ואח"כ המשיכו עוד לטעון המת והחי לפני מהרש"א ז"ל עד שגמרו את טענותיהם:
בסוף אמר מהרש"א ז"ל: צדקו דברי החי מדברי המת כי מנעו מלעשות תשובה עד כה, ועל כן המקח נשאר מקח ושוטה נשאר שוטה, כי לא די אשר לא נתן תודה להשי"ת על שהצילו מן החטא אלא שקנה עוד חטאים זרים לספות על חטאתו, ויהי כשמוע המת את דברי מהרש"א ז"ל נתן קולו בבכי גדול לפני כל העם ויאמר: הלא חכיתי שיצא דיני בצדק יען שבעל דיני הוא חי ויש בידו לעשות תשובה אבל המת מה יעשה אוי לי שכבר אין מניחים אותי לעמוד פה עוד, כי אומרים לי שכבר נפסק דיני מהרב הקדוש, וניחם אותו מהרש"א ז"ל ויאמר לו שהוא יעשה תקון לנשמתו ויקל מעליו את העונש וגם יתן תיקון לאיש החי למען יקילו גם מעליו עונשו אבל הדין כבר נפסק שהצדק עם החי, וכאשר פסק הרב לדבר שמעו העם קול בכי גדול ובמקום אשר עמד שם המת נראה להם עכשיו עשן גדול ונעלם מעיניהם (עדת ישראל).
הרוצה להשתתף יקבל על עצמו תענית ביום רביעי בתפילת מנחה בזה הנוסח >>>
הטוב ביותר שאדם ישתתף בעצמו בתיקון. מי שלא יכול ניתן למסור שמות כאן: