חס"ה לשבת פרשת תרומה

סיפור

מסופר על רבי יעקב מדובנא שפעם הוצרך לעשות מגבית עבור דבר חשוב. וכולם תרמו בעין יפה, ובין הקהל היה עשיר מופלג שלא הסכים לתרום כלום. לפני שנפרד מהם הרב, אמר לאותו עשיר, אשריך שאתה מזומן לחיי עולם הבא, התפלא אותו עשיר מדוע ועל מה, ענה הרב ואמר לו ברצוני לספר לך סיפור. לפני שנים רבות היה עשיר מופלג שלא הפריש צדקה כל ימי חייו, לפני שנפטר ציוה שיקברו את כל הכסף שלו יחד עמו, ואכן כך היה שקברו את ממונו יחד עמו. כשעלה לבית דין של מעלה שאלוהו מדוע לא קיימת מצות צדקה, ענה, אומר לכם האמת, היו הרבה קבצנים ולא יכולתי לדעת מי באמת עני ומי לא, לכן בקשתי שיקברו את הכסף והזהב עמי כדי שכעת תאמרו אתם מי הם העניים ותתנו להם כל ממוני. אמרו בבית דין של מעלה נבדוק אם יש עוד אנשים שעשו כמוך אז מגיע לך עולם הבא. וכשבדקו מצאו שיש עוד אדם כמוהו, ושמו קרח שנבלע באדמה יחד עם כל רכושו.

כעת, המשיך הרב לומר, כנראה שאתה תהיה האדם הנוסף שיבלע כספו וזהבו עמו, ותהיה בעולם הבא של קרח. דברי הרב נגעו ללבו של העשיר ותרם סכום הגון לצדקה וזיכה את עצמו לחיי עולם הבא.

 

א. יזהר מאד שלא לדבר בלשון לעז ביום שבת קודש, לא בלילה ולא ביום אא"כ כשצריך להסביר ולדרוש איזה דרוש בלשון לעז, כדי שיבינו השומעים. וכן יזהר שלא לדבר שיחה בטלה או דיבור של חול אפי' בלשון הקודש, הן בשבת הן ביו"ט.

ב. אמרו רבותינו שינה בשבת תענוג, ולכן ישן מעט אחר האכילה, ורוב הזמן יתאמץ בעסק התורה כי קדוש היום לאלהינו.

ג. ישתדל ללמוד תורה בשב"ק כמה שיותר כי גדול לימוד התורה בשב"ק אלף פעמים יותר מעסק התורה של ימי החול.

ד. צריך לחדש חידושי תורה בשבת, ומי שאינו בר הכי על כל פנים ילמד דברים חדשים שלא למד עד עתה.
ה. אפילו שאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, מכל מקום מצוה לרוץ ולהזדרז בלכתו לבית הכנסת או לבית המדרש וכן לכל דבר מצוה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.