ערב ר"ח נקרא יום כיפור קטן. והטעם הוא כי ישראל מונין ללבנה שהוא רמז ללבנה העליונה (דהיינו רמז לשכינה) וכיון שיש למטה מיעוט וחסרון, כן למעלה. והצדיקים המצטערים ביסורי שכינה - כאשר היא מתחדשת, כן הם מתחדשים עמה" (ע"פ הראשית חכמה)
כט' שבט התשפ"ג | 20.2.2023 | 12:30
מנהג בית אל
כן הוא מנהג בית אל תכב"ץ שבכל ערב ראש חדש עושים משמרה שלומדים אחר חצות התהלים בכנופיא, ולפעמים מרבים בסליחות. (דברי שלום אות ט"ל).
ובבית אל נהגו לעשות סדר זה אחר חצות לילה, והטעם הוא כי השכינה נקראת לילה, וכל לילה היא יוצאת בגלות לבי"ע, כדי לברר ניצוצי הקדושה כידוע, ולכן ראוי לעם ישראל בניה של רחל, להשתתף בדוחקא דשכינתא ובפרט בלילה, דכתיב ביה קומי רוני בלילה. ואינו דומה הנותן צדקה "לעני" בשעת רווחתו לנותן בשעת דוחקו. וכן הנהיג מו"ר הגאון המופלא רבינו יוסף חיים זיע"א לעשות בערב ראש חדש תיקון כרת כל הלילה, כמובא בספרו "משמרת החדש" ועיין שם בארוכה, ואין הכי נמי שיכולים לעשות סדר זה ביום ולא בלילה, וכמו שכתב הרי"ח הטוב בהקדמתו שם.
אמנם מי שתורתו אומנותו ולומד כל היום, בודאי כדאי שילמד כהרגלו, ורק אחה"צ יקרא כל התהלים עם שבעה כורתי ברית ויעשה תשובה שלימה.
מנהג ישיבת פורת יוסף תכב"ץ
וכן הנהיג מו"ר הגאון הגדול יהודה צדקה זיע"א ראש ישיבתנו הקדושה ישיבת פורת יוסף תכב"ץ כי בכל ערב ראש חדש מחצות היום, מתאספים כל אברכי הישיבה רבניה וחכמיה, וכל התלמידים כולם בלי יוצא מן הכלל, ומו"ר זיע"א היה מקפיד ועובר בין הכיתות והחדרים לאסוף את כולם לבוא ולומר כל התהלים כולו עם שבעה כורתי ברית, ובקשת רחמים על השכינה ועם ישראל, וכאשר היו איזה אברכים טוענים למו"ר ואומרים לו שקריאת התהלים הוא ביטול תורה עבורם כי הם עוסקים בש"ס ופוסקים וכו', היה משיב להם שאין זה כלל ביטול תורה שיש זמן שצריך לעשות תשובה ותפילה, ובענוותנותו היה אומר שכן דעת מו"ר הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל. ופעמים שהיה מביא איזה חכם ונותן מוסר חוצב להבות אש, ועד היום נוהגים כן בישיבה.
(וזהו צילום של ההודעה על תפילת ער"ח בישיבת "פורת יוסף").
הטעם לעשיית תשובה בער"ח על פי הזוה"ק
והטעם שהיו חכמי ישראל וגדוליה בכל הדורות כל כך חרדים ומזדרזים וחפצים בכל כוחם ומרצם לקבוע את ערב ראש חדש לזמן תשובה ובקשת רחמים, הוא על פי מה שכתוב בזוה"ק (פרשת וישב דף קפ"א) כד סיהרא אתפגים וכו'. וכן בזוה"ק (פרשת ויחי דף רל"ו ע"ב) ר"י פתח עשה ירח למועדים וכו', והמתבאר שם, כי הלבנה שהיא בחינת המלכות שבעולם האצילות, שהיא השכינה הקדושה, הרי היא בסוף החדש במיעוט הגמור ביותר, ואם כן שבערב ראש חדש שכינת עוזנו נמצאת במיעוט ופגם וחסרון גדול ביותר, ודאי מן הראוי, לישראל בניה של רחל להשתתף בדוחקא דשכינתא ובצרתה ולבקש רחמים עליה, ובפרט כי עוונותינו הטו אלה.
ודע כי עד ט"ו לחדש, מאירה השכינה הקדושה מכח החסדים הגדולים, אך משם ואילך הולך אורה ונחסר, כי קליפת נוגה עולה להנות מן הקדושה, וככל שעולה אותה הקליפה, הרי אור השכינה ח"ו מסתלק, עד שבערב ראש חדש כבר אין לה אור. וכן כתב בפרי עץ חיים שער ראש חדש (סוף פ"ב דף ק"ז ע"א) ומסיים שם שאף על פי שגברו הדינין הממעטים אורה בסוף החדש, עם כל זה, כבר בר"ח חוזרת לעלות מעלה לקבל אור גדול ומתחדשת כבראשונה, ומתמתקים כל הדינין, וניצול העולם מאסכרה, ומכל חולי ר"ל.
דברי הרב ראשית חכמה
כתב בספר הקדוש ראשית חכמה (לר"א די וידאש תלמיד רבינו הרמ"ק) (שער התשובה פ"ד) וזה לשונו, "ומלבד שני וחמישי, יש ימים שנהגו בהם ישראל להתענות. בערב ר"ח נהגו להתענות, ואומרים שהוא כיפור קטן. וטעם למציאות התענית, כי נודע כי ישראל מונין ללבנה, כדפרשו בזהר, מפני שהלבנה הזו רמז ללבנה העליונה, (דהיינו רמז לשכינה) וכיון שיש למטה מיעוט וחסרון, כן למעלה. והצדיקים המצטערים ביסורי שכינה לקבל הדין שבא עליהם, כאשר היא מתחדשת, כן הם מתחדשים עמה". ע"כ.
עוד הרהיב שם בדברים מן הזוה"ק בגודל מעלת המצטער בצער. השכינה, וסיים בזה"ל, "ומכאן שכל המצטער בצער השכינה יש לו שכר גדול וכו'. ונראה שכל המדכא עצמו ביסורין ומשבר לבו, מתחדש עמה. ולכן בער"ח שהרי היא פגומה מכל וכל, ראוי להצטער ולהתענות. ובכל תענית שיתענה טוב שיכוין לזה גם כן, כי מלבד כי בחטאו גרם ענוי לה, כמו שהארכנו בשער היראה, כי בן כסיל תוגת אמו, לכן ראוי שיסבול ענוי תחת הענוי אשר גרם לה. כ"ש עתה בגלותינו זה, כי בפשענו שולחה אמנו, שראוי לכל אדם להצטער בצערה ולקבל יסורין על מה שהוא מאריך הגלות בעוונותינו". עכ"ל.
עוד טעם גדול לעשות תשובה גדולה ובקשת רחמים בערב ראש חדש, והוא כדי לעשות חשבון נפש על מה שעשה כל החדש, ולחזור בתשובה על מעשיו ועוונותיו, וכמו שכתב הרמ"ק שהוא יום כפור קטן, כי הוא כולל כל החדש כולו, וזמן כפרה לכל תולדותם.
הקמת שכינתא מעפרא
דע, כי צער השכינה גדול מאד מחמת עוונותינו הרבים וכמו שאומר הזוה"ק ב"אחרי מות" וזה תרגום לשונו: רבי יהודה אומר, בשעה שמתרבים הצדיקים בעולם וישראל לא עושים עוונות, אז כנסת ישראל מעלה ריחות טובים ומתברכת מהמלך הקדוש, ופניה מאירים. אבל בזמן שיש הרבה רשעים בעולם ר"ל, כביכול כנסת ישראל לא מעלה ריחות טובים וטועמת ח"ו מהס"א טעם מר. וע"ז נאמר, השליך משמים ארץ, ופניה ח"ו חושך וכו' עי"ש. ולכן צריכים כולנו בכל ערב ר"ח להתעורר התעוררות גדולה ולשוב בתשובה שלימה ולעשות וידוי וחרטה על העבר וקבלה על העתיד. ועי"ז מתבטלות גזירות קשות ורעות מעלינו ומעל כל העולם כולו, כי ע"י התשובה שעושה האדם, אין רשות לשטן לקטרג עליו, וסותם פיות המקטרגים, ומכריע כל העולם כולו לכף זכות, ומבטל מעליו כל מיני יסורים וחולאים וקטרוגים רעים.
ע"י הוידוי לא יחולו עליו יסורים ומקטרגים
ואפילו מי שמתוודה רק בפיו, מהני לכל הפחות שלא יחולו עליו יסורים וקטרוגים. כמ"ש [במ"ר כ יג]: "ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי. שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורענות אלא תשובה. שכל מי שחוטא ואומר "חטאתי" אין רשות למלאך ליגע בו. ע"כ. הנה מבואר מדברי המדרש, שמי שהוא חוטא אפילו רק אומר חטאתי, ואפילו שאין זה בלבב שלם, אלא בערמה כמו בלעם, כבר אין רשות למלאך ליגע בו. וכדאיתא בזוה"ק [ח"ג רלא. וח"ב מא]. שהאדם צריך להקדים את השטן ולפרט את חטאיו, ואז אין לשטן רשות לקטרג עליו. ועיין בסה"ק ראשית חכמה [תשובה פ"ה] שכתב. עתה נלמד מהא דמעשה דבלעם, דאם בלעם שהיה עכו"ם ולא מישראל, וידוע שלעכו"ם לא מהני תשובה, כדאיתא במדרש תנחומא [פרשת האזינו] - ואף על פי כן כשהתוודה הועיל לו שלא יענש. ולא עוד אלא אפילו בלעם שהיה רשע ערום, כמו שאמרו במדרש, ובוודאי לא היה הוידוי אלא "וידוי בפה" ולא בלב שלם ורק הודאה על החטא מיראת העונש, ובכל זאת ראינו שאהני לו לינצל מקטרוג המלאך - א"כ כש"כ הדברים בישראל, שע"י וידוי בפה בודאי יהני להגין עליו שלא יחולו עליו היסורים והקטרוגים כנתבאר. ומכאן ראיה ברורה שהודאה אפילו עם רצון מקופיא ולא פנימי מעומק הלב מהני, כי הרי לעכו"ם בודאי אין רצון טוב אמיתי מעומק לבם, שהרי שרשם רע, ודו"ק. וכן ע"ד זה מצינו נמי בירושלמי תענית [ב ז]: "כתיב ויקבצו בני ישראל המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' [ש"א ז ו]. וכי מים שפכו. אלא מלמד ששפכו את לבם כמים. ויאמר שמואל חטאנו לה', לבש שמואל חלוקן של כל ישראל, אמר לפניו: רבון העולמים. כלום אתה דן את האדם אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי, שנאמר הנני נשפט אתך על אמרך לא חטאתי [ירמיה ב לה], ואלו אומרים לפניך חטאנו". [על כן אל תבוא במשפם עמהם. ק"ע]. והיינו כשאומרים חטאנו מועיל. הרי להדיא שכשאדם מודה שחטא אי אפשר להעניש אותו. וזהו מטעם שנתבאר. (סידור חלקת יהושע).
כדאי לשלם לעשרה מתענים בער"ח
ובא וראה בעיניך מעשה צדקתו של אותו חסיד קדוש, מהר"ר אברהם חיון זלה"ה, (הרב המגיה לשלמי ציבור, כרע כאח למרן החיד"א) וכמו שהגיד מקצת שבחו רבינו חיים פאלאג'י זלה"ה בכה"ח דיליה (סי' ל"ב אות ד) בזה"ל, "זכור לטוב להרב החסיד מוהר"א חיון זצ"ל, מני"ר המגיה של ספר ש"צ, דאיזן ותיקן בקושטא בית הלימוד וכו'. ובכלל התיקון, דבישיבה של מטה ילמדו אנשים קבועים בליל המשמרה, העומדים בבית ה' בלילות. ויהי בבוקר ביום המשמרה, יבואו אחרים תחתיהם ללמוד ביום התענית, ויעמידם לעד לעולם. ומי יתן והיה דממנו יראו וכן יעשו בשאר מקומות. ופה עירנו איזמיר יע"א, זה קרוב לחמישים שנה דבא אלי איש אחד מחשובי עירנו, ונתן בידי סך גדול לפי אותו זמן לעשותו הקדש, שיהיה הקרן קיים, ומהרוח להספיק קצבה לעשרה מתענים בכל ערב ר"ח מרבנן סבוראי, וקבע את קובעיהם שילמדו בכנופיא כל התהלים בק"ק אורחים יכב"ץ קודם מנחה, ויתפללו מנחה וסליחות. והזהיר אותי שלא יודע הדבר מי הוא המקדיש, כי זה הוא רצונו מתן בסתר ולא ידע אנוש, ובעבור זה ואף כי אחרי מותו יגורתי מלפרסמו, כיון שצוה עלי שלא אגיד, ואין ספק דעליו נאמר משה זכה וזיכה את הרבים, דכיון דיש מקום קבוע מש'ך תור'ה קד'ש, לכמה אנשים מיראי ה' וחושבי שמו להתענות ולבוא שם ללמוד ולהתפלל, בהיות דימצאון שם עשרה מתענים קבועים בכל ערב ר"ח, כנסיה שהיא לשם שמים. ועוד זאת דכמה פעמים מכריזין הרבנים שבדור למוד ותענית ליום המשמרה בק"ק הנז' מסיבה זאת, דהוא מקום מוכן דנאספו שמה בכל משמרה ומשמרה", עכ"ל. הרי דבריו מפליאים ונוראים איך הקפידו על ענין זה לזכות הרבים ולעשות כמעשה אבותם.