הרבנית לאה שרעבי ע"ה • נלב"ע כא שבט
כ"א שבט התשפ"ג | 12.2.2023 | 14:45
שלי ושלכם שלה היא
הרבנית הצדקת לאה שרעבי ע"ה, כאמור בפרקים הראשונים, היתה גם יתומה מאמה, וכשנישאה לרבינו היתה צעירה לימים בסה"כ בת תשע שנים בלבד, וקבעה לה מסמרות כפי שקבלה מאביה להעריך כל רגע של תורה, ולעמוד לימין רבינו לעסוק בתורה יומם ולילה, וכל שמחתה וששונה היתה לראות את רבינו כשהוא רכון על ספריו ומתמיד בתורה הקדושה.
יחד עלתה עם רבינו לארץ הקודש בחוסר כל ובעניות רבה, ועמדה בכל הנסיונות הקשים של העניות והדוחק, ועם כל זה עמדה מאחורי רבינו וסייעה בידו לעסוק בתורה יומם ולילה, בלקיחתה על כתפיה את כל עול הפרנסה, לשם כך היתה עובדת בנקיונות על מנת לקבל כמה פרוטות לקיום הבית.
אחרי אדם גדול עומדת אשה גדולה. מגדלותו של רבינו נוכל להבין ולדעת את עוצמת גדולתה של הרבנית, איך נתנה לו שלווה ונחת לעסוק בתורה ללא הרף, כשהיא דואגת לכל מחסורו, ולהסדר בריאותו.
רבינו העריך אותה על כל פעולותיה, את הזיכוי הרבים שלה, ואת העזרה לזולת איך שהיתה הולכת לבתים של הזקנות ורוחצת אותם, ועושה להם אוכל ומעודדת אותם, וכן את נקיון הבית המופתי, והדאגה לכל צרכיו, רבינו היה מכנה אותה 'מטרוניתא שלי' ומכבד אותה ביותר, פעמים רבות היה אומר לתלמידיו 'שלי ושלכם שלה היא'.
השיעור של הרבנית
מפורסם לכל שיעורה המיוחד של הרבנית בה השתתפו נשים רבות מידי שבת בשבתו, ושמעו מאמרי ליקחה, הרבנית למדה על ידי רבינו לקרוא ולכתוב, והרבה לימודים, חומש רש"י, הלכות ועוד, והתחכמה מחכמתו, ומלבד זאת היתה קובעת כל לילה לימוד בחמשה חומשי תורה עם המפרשים הלכות ומוסר ועוד לימודים רבים, ובמשך הזמן רכשה לעצמה הרבה ידע בתורה ומוסר.
בראות הרבנית כי נשים רבות בשכונתה יושבות בשבת קודש ללא מעש ומפטפטות בדברי חולין, ריחמה עליהם, ולאחר התייעצות עם רבינו החליטו להקים את השיעור לנשים, שם הקנתה להם מידיעותיה והשיעור היה כולל דברי תורה מפרשת שבוע מוסר והלכות. כמו כן היתה אומרת עימם מילה במילה את כל פרקי התהילים של שבת. הרבנית ידעה לדבר דברי מוסר יקרים וחשובים, ודבריה היוצאים מהלב נכנסו לליבותם של נשות ישראל הצדקניות שהתחזקו מדבריה.
במשך הזמן נוסף עוד שיעור לרבנית, עד כדי כך שכל יום השבת משסיימה סעודת שחרית שאכלה יחד עם רבינו היתה מוסרת את השיעור בישיבת 'נהר שלום', ולאחר מכן כיתתה רגליה לעוד שיעור בשכונת 'שבת צדק', וחזרה לביתה רק בעת תפילת מנחה.
השיעור בבני ברק
כידוע שהרבנית כתתה רגליה למסור שיעורים לנשים ולקרבם לתורה. ולא רק בירושלים היתה מכתתת רגליה בשבתות וכל יום השבת היה עמוס לעייפה בזיכוי הרבים, אלא גם מחוץ לעיר היתה טורחת להשפיע על נשות ישראל ולקרב ליבם לעשיית חסד, ולידיעת ההלכות.
אחד השיעורים המפורסמים, היה השיעור בבני ברק, כל שבוע היתה הרבנית נוסעת לעיר בני ברק לבית כנסת לעדת המשהדים, כשכל מטרת טירחתה על מנת לזכות את הרבים.
שכר פרי הבטן
רבינו והרבנית לא זכו לפרי בטן, דבר שהעיב מאוד לרבנית, וצערה היה רב מכך, אך רבינו היה מעודדה מפעם לפעם, ואף לא נשא אשה אחרת, בחששו פן תחלש דעתה של הרבנית.
וידוע שהרבנית ע"ה פנתה בתחינה אל רבינו החזו"א שיתפלל בעדם לפרי בטן, ואמר לה החזו"א כי מטרת ביאתם לעולם, כדי לזכות את הרבים, ולעשות נפשות לתורה, ואכן רבינו והרבנית העמידו התורה על תילה, בזיכוי הרבים שאין כמוהו.
המעשה עם ר' שריה דבילצקי
מספר מו"ר ועט"ר רבינו בניהו שמואלי שליט"א, שהרבנית עליה השלום היתה מכינה מאכלים ותבשילים לשמחות, וכל מי שהיה לו שמחת ברית או חתונה וכדו', היו מזמינים אצלה מאכלים משובחים, ומהכסף שהיתה מקבלת היתה מכניסה פרוטות מעטות על מנת לכלכל את ביתה.
לימים היה שמחת ברית בביתו של הגאון המקובל ר' שריה דבילצקי זצוק"ל, והם שמעו על המאכלים של הרבנית והזמינו אצלה את הסעודה של הברית.
תוך כדי שהרבנית ע"ה היתה מבשלת האוכל, הגיע ר' שריה זצוק"ל וראה את הרבנית שמכינה את המאכלים אך בוכה בדמעות. התפלא ר' שריה ושאל את הרבנית: מה לך? פרצה הרבנית בבכי ואמרה לו, כי בעלה גדול הדור ואין העולם יודעים בגדולתו, והעניות בביתם עצומה מאוד, ולכן היא צריכה לצאת לעבוד, במקום שבזמן זה תעזור לרבינו שאינו חש בטוב, שיוכל ללמוד בנחת.
הבטיחה ר' שריה שיבוא ללמוד תורת הסוד אצל רבינו ויתמוך בו בתמיכה כספית, משפחתו של ר' שריה היו בעלי מפעל של מרגרינה, ויכל לסייע ביד רבינו בתמיכה חודשית.
וכן היה, הלך ר' שריה אצל רבינו זיע"א וישב אצלו תקופה ממושכת ללמוד את רזי וסודות תורת הקבלה, ואף תמך בו בתמיכה חודשית נכבדת.
וזכה ר' שריה זצוק"ל להוציא ספרים רבים בהלכה ובעומק תורת הנסתר, אשר מאירים דרך לרבים העוסקים בתורה זו, בפירוש תורת הרש"ש ועוד.
זקנו הפך לבן
במלחמת השחרור בשנת התש"ח, חדר רסיס של פגז לתוך עיניה של הרבנית והיא שכבה תקופה ארוכה כשעיניה חבושות, ומלבד זאת צער רב היה לה שהיתה צריכה להיעזר בשכנותיה שיעזרו לה בסידור הבית.
כך שכבה כמחצית השנה, לאחר שנתרפאה והוסרו התחבושות גילתה לפתע שבעלה שהיה נראה כצעיר הפך לזקן, וכל זקנו הולבן כשלג.
ויש אומרים שכשתמהה הרבנית על זקנו הלבן של רבינו, אמר לה כי לילה אחת כשישן הפך זקנו ללבן, כמו המעשה שהיה בגמ' עם ר"א בן עזריה.
הרבנית הפצירה ברבינו להתגלות
סיפר אחד המשמשים בקודש, ששמע מפי הרבנית שסיפרה להם, על כך שרבינו היה מאוד נסתר ולא רצה להתגלות לעם כלל וכלל, אבל הרבנית שידעה את אהבתו לעם ישראל וארץ ישראל, וידעה שבתפילותיו הזכות והתיקונים הרבים שהוא עושה, ועל ידי שבכל לילה אחרי חצות היה בוכה על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה בדמעות שליש, הוא מבטל ומעביר הגזירות. לכן הפצירה בו כמה וכמה פעמים שיתגלה ויעזור לעם ישראל, אך רבינו מיאן והיה אומר לה מה אני ומה חיי, כי איני ראוי לזה.
הרבנית היתה גם מבקשת מהתלמידים שיתפללו בעדה שתוכל להשפיע על רבינו להתגלות, והיתה מתחננת על כך בתפילותיה.
עד שהקב"ה שמע את תפילתה, ובאחד הימים קיבל רבינו מסר מן השמים, שצריך לעזור לעם ישראל, ומיני אז החל לקבל קהל לברכם וליעצם, ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה, והיו נוהרים לביתו בכל יום מאות אנשים, ובכך סייע שנים רבות לעם ישראל, ועליו נאמר 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', כי כפי שהיה מברך כך היה נהיה ממש, ועי"ז התקדש שם ה' ברבים.
חסד ואמת
הרבנית ע"ה, היתה מרבה לגמול חסד עם כל מי שיכלה, ביתה היה פתוח לכל נזקק והיתה מסייעת למרי נפש הן בדיבור ועידוד, והן בעזרה פיזית ונתינה. ומלבד זאת היתה הולכת בעצמה ומסתובבת בין הסימטאות ומטפלת באנשים גלמודים ומסכנים. ובחמלתה על היתומים והיתומות היתה מסייעת להם בכל הנצרך, עד שהיתה מכניסה אותם תחת החופה.
פעולותיה של הרבנית היו לשם דבר, עד שזכתה לקבל את התואר 'יקיר ירושלים', וזכתה לקבל מלגה על שמו של ר' אריה לוין זצ"ל רבם של האסירים. לשם כך נערך טקס מיוחד בו קבלה הרבנית את הפרס הכספי, באומרה שחיכתה לפרס זה על מנת לחלקו לחתנים וכלות המחכים למתנת ידה.
פטירתה
עשרים וחמש שנים קודם פטירתה חלתה במחלה קשה ומסוכנת, רבינו הצטער מאוד ממחלתה של הרבנית, בהיות והיתה דואגת בנאמנות לכל מחסורו, רבינו ביקר את הרבנית בבית החולים העתיר בעדה וערך תפילות מיוחדות, תפילתו נשמעה, והוסיפו לה עוד עשרים וחמש שנים.
באחרית ימיה חלתה שוב במחלה הארורה, וסבלה יסורים קשים ומרים, ולאחר שבועות מספר שמצבה הלך והחמיר, השיבה את נשמתה הטהורה ליוצרה ביום כ"א בשבט תשל"ח.
בהלויה המונית אשר בה השתתפו מכל שכבות הציבור רבנים, אדמורי"ם, ראשי ישיבות, אברכים, בעלי בתים, חוזרים בתשובה ונשים רבות מתלמידותיה, לוותה הרבנית בדרכה האחרונה לעבר הר המנוחות ושם מנוחתה כבוד.
ת. נ. צ. ב. ה.