חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת
רבי יוסף שמואלי | יח' שבט תשפ"ג | 9.2.2022 | 22:45
חידוש
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (יט, יז)
מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.
שאל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מדוע כתוב "שם תהא קבורתכם"? לכאורה היה צריך לומר "כאן תהיה קבורתכם", שהרי עמדו מתחת להר, וכדי לקברם היה צריך רק להורידו עליהם?
אלא תירץ ואמר: מונח כאן יסוד גדול בעבודת האדם את בוראו! דרך בני אדם לומר כשיגיעו ל"שם", כשהמצב ישתפר ויסתלקו המפריעים - אז ילמדו, אז יתפללו. ה"שם" הזה - הוא בבחינת "קבורתכם", כאן נעוץ כשלונו של האדם! כי היצה"ר כבר דואג שהשם הזה לא יבוא, ולבסוף ימצא האדם את עצמו עומד ריקן ללא כלום...
וכבר פירשו הרבה מגדולי המוסר והחסידות את דברי התנא (אבות ב. ד) "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה", "אל תאמר לכשאפנה אשנה" - כאשר אזכה וראשי ולבי יהיו פנויים מכל טרדה, אז אשב ואלמד בהתמדה עצומה. אל תאמר כך. מדוע? "שמא", אולי מה שהקב"ה מחפש ממך הוא דוקא, את ה"לא תפנה", לראות כיצד הנך עובד אותו כשלבך אינו פנוי מטרדות. זו לא החכמה לעבוד את ה' כשהכל בסדר, מדרגתו האמתית של האדם ניכרת דווקא בהיותו טרוד!
סיפור
"לֹא תִּגְנֹב" (כ, יג)
סיפר החזו"א: יהודי נכבד הוצרך לגלות לעיר פלונית כשבדרך הליכתו היה עליו לחצות את המדבר, ביודעו כי אין מים ומזון במדבר הכין לעצמו מבעוד מועד צידה לדרך כדי חיותו, אלא שלדאבון לב טעה הלה בדרכו ונמשכה דרכו בכמה ימים נוספים, עד שכשמצא את דרך המלך עמד הלה מבלי לחם לאכול ומים לשתות, תוך כמה שעות גבר צמאונו והרגיש כי באו חסרון מים עד נפש, ובעוד שעה קלה תשוב נשמתו ליוצרה ובג"ע תהא מנוחתו... לפתע שמע קול מים מפכים במרחק ממנו, קיבל האיש כוחות מחודשים והלך בעקבות קול המים עד שמצאם.... אלא שהמים היו מי שופכין, לא ידע האיש מה לעשות שהרי מי השופכין יובילו את השותה אותם לבית החולים למשך כמה שבועות, לאידך אם לא ישתה את מי השופכין הרי שתוך שעה ישב בג"ע לצמיתות... בלית ברירה התגבר על עצמו ושתה כדי צמאונו ממי השופכין כשהוא מרגיש כי הם מכלים כל חלקה טובה בבני מעיו... והמשיך ללכת, והנה לא עבר כברת ארץ ולעיניו נגלה מעיין שבו מפכים מים חיים וזכים מתוקים לשתיה... אבל הוא כבר מילא כרסו במי השופכין... החל ממרר בבכי, לו הייתי ממתין עוד רגע קט הייתי זוכה לשתות מים חיים, ולא הוצרכתי לשתות מי שופכין... ולא הוצרכתי לשהות בית החולים למשך השבועות הקרובים... מדוע מיהרתי ולא המתנתי רגע קט לשתות מים חיים זכים ונקיים...
ומכאן, מן השמים מייעדים לאדם מים חיים וזכים, המתן מעט ותזכה לשתותם, אל תמהר לשתות מי שופכין שלא בזמנו...
לקחת לעצמך את ממונך הקצוב לך באיסור או בהיתר מפוקפק, במקום שיבואו לידך בתכלית ההיתר והיושר...
הלכה
תפילת מוסף
א. זמן תפילת מוסף הוא מיד אחר תפילת שחרי תא, ולכתחילה אין לאחרה יותר מסוף שבע שעות דהיינו שעה אחר חצות. ובכל זאת אם עברו שבע שעות אע"פ שפשע יכול להתפלל כל היום.
ב. אף הנשים חייבות להתפלל תפלת המוספין בשבת וכן בכל זמן שיש תפילת מוסף. אמנם אשה שמטפלת בילדים ועסוקה בכך כל היום פטורה לגמרי מתפילה.
ג. ענין תפילת מוסף יש בה סודות עמוקים ויכוין בה לתיקון היסוד ולכפר על מכירת יוסף ע"ה.
ד. בחזרה בציבור יאמר קדושת "כתר", וכשאומר החזן תיבת "איה" יאריך בה הרבה כדי שכל אדם יכוין אותה שעה לקבל תוספת נשמה של בחינת היום, וקבלה זו צריכה להיות בתיבת "איה" דווקא, לכן צריך הש"ץ להאריך בה בניגון, ואם האדם עודנו בעמידה דלחש ושמע שש"ץ אומר קדושה ישתוק וישמע ויכוין בהרהור הלב בקבלת תוספת נשמה בתיבת איה.
ה. תפילת מוסף אין לה תשלומין, שאם עבר היום ולא התפלל מוסף, עבר זמנו בטל קרבנו.
ו. אם נתעכב מלהתפלל מוסף עד שהגיע זמן תפילת מנחה, אם הגיע זמן מנחה קטנה, יקדים להתפלל מנחה ואחר כך יתפלל מוסף, ואם הוא זמן מנחה גדולה, לא יקדים תפילת מנחה, אלא אם כן בדעתו להתפלל מיד מנחה, כגון שרוצה לאכול. וכל זה ביחיד, אבל בציבור לעולם מקדימים תפילת מוסף לתפילת מנחה.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!