חייו ופועליו • ליומא דהילולא ב' שבט
ב' שבט התשפ"ג | 24.1.2023 | 14:15
נולד בשנת תרע״ב [1912] בעיה״ק צפת לאביו רבי יעקב [אביו היה אדם פשוט, מר אבי סיפר לי עליו שהיה גר כאן בסביבה], דור שישי בארץ ישראל, למשפחת הרבנים המפורסמת בן שמעון שכיהנו בשרשרת רבנות עתיקה ומפוארת במשך עשרות שנים במרוקו ובירושלים בצפת ובמצרים, בהיותו כבן שלוש התיתם מאמו ע״ה וגדל על ברכי דודו הגאון רבי אהרן בן שמעון זצ״ל רבה של צפת, בבית גדול זה, ינק את עיקר ידיעותיו בתורה וגדלותו ביראת שמים טהורה, וספג את מידותיו הנעלות. בצעירותו שקד על תלמודו אצל מו״ר הגאון רבי מאיר רובמן זצ״ל בישיבת תפארת ישראל בחיפה, ובהיותו נער כבן ט״ו שנים גלה למקום תורה, לישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה בירושלים, והסתופף בצילם של רבותינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ״ל הגאון רבי אליהו לופס זצ״ל הגאון רבי יעקב עדס זצ״ל, שם בלט כארי שבחבורה, הן ברוחב ידיעותיו, והן בהתמדתו, כבר בהיותו נער צעיר התגלו בו תכונות נעלות וכשרונות נדירים, מידות טובות ומשובחות, אשר הפליאו כל רואהו, כשם שהפליאה שקדנותו שלא ידעה גבולות, והתמדתו שלא היה לה שיעור, התמדתו העצומה ויגיעתו בתורה, לצד מידותיו הנעלות, חברו יחד עם זכרון מדהים מאין דוגמתו, אשר הביאו את כל מכריו לידיעה, כי אכן כל רז לא אניס ליה, בכל מכמני התורה בצורה מדהימה, הן בש״ס בבלי וירושלמי, והן בשו״ע טור וכל נושאי הכלים, כבר בשחר בחרותו ניכר כי נועד לגדולות, וכל חייו הם בלתי לה׳ לבדו.
לימים נקרא לכהן כראש מתיבתא בישיבת פורת יוסף, ובמשך למעלה משלושים שנה הרביץ תורה ויראה בקרב אלפי תלמידים, אשר התבשמו מתורתו, והוא כאב רחום לתלמידיו, וכראש ישיבה האמין על מסירת התורה מדור לדור אשר יקרה בעיניו עד למאד, דאג להתעלותו של כל יחיד ויחיד כל צורה והן תשחורת, היה מקדיש לילות כימים לעלייתם של תלמידיו בתורה ויראת שמים טהורה, ולמרות שהציעו לו הצעות רבות ברבנות בכמה מקומות. במצרים בפתח תקוה ובערים נוספות, ולמרות העוני הרב ששרר בביתו במשכורת הדלה שקיבל מהישיבה, לא הסכים לותר על למוד תלמידים, אשר ראה את זה כדבר החשוב ביותר, ואכן זכה שהמתים מתלמידיו הינם כיום ראשי ישיבות דיינים ורבנים, אשר מעבירים את תורת רבם לתלמידי דור זה, די אם נזכיר כי בין תלמידיו נמנים מרן הראשל״צ שר התורה הגר״ע יוסף זצוק"ל, מרן הראשל״צ הגר״מ אליהו זצוק"ל, הגרח״ד הלוי זצ״ל רבה של תל אביב, ורבנים מפורסמים נוספים.
במשך עשרות שנים עסק בתורת הנסתר, והיה ידוע בגדלותו בלימוד תורת הנסתר, עוד מזמן צעירותו כאשר היה לומד שעות ארוכות עם ראש המקובלים הגאון רבי אפרים הכהן זצוק״ל, היו להם סדרים של שש - שבע שעות רצופות בלימוד תורת הנסתר, כל לילה ובמיוחד בליל שישי, כאשר הכל נעשה בצינעה רבה, ולא היה מבליט את עצמו כלל, לאחר שנים אף לימד קבלה לתלמידים רבים בכמה מקומות, וגם זאת עשה בצינעה רבה ובשקט, בין כתביו נמצאו מאמרים רבים ע״פ הקבלה, היה מעיין גדול בעיון עמוק בתלמוד, ובחידושי תורה שכתב ניכרת בקיאות עצומה בכתבי האחרונים, תורתו היתה בעומק גדול עם פשטות נפלאה, כאשר במקרים רבים לאחר הדיון בקושיות האחרונים, היה מעלה הסבר עמוק על פי הפשט והיה הכל מתישב, היה גם כמעיין המתגבר בכתיבת דברי תורה, וכתב הרבה מאוד בכל שנותיו עד ימיו האחרונים ממש, כולל ביום פטירתו, כמה שעות לפני פטירתו כאשר כל גופו היה מלא ביסורין קשים ומרים, ביקש שיעזרו לו לכתוב חידושי תורה שהתחדשו לו, היה כותב וכותב ללא הרף, והשאיר אחריו ברכה רבה בכל המקצועות בתורה. סמל ומופת היה במידת הענוה, עד שגדולי ישראל הכתירוהו כגאון בענוה, עד שלא החשיב עצמו למאומה, בענוותנותו סירב לקבל על עצמו את משרת רבה של שכונת בית וגן, לאחר שגונב לאזנו שיש אחר שמעונין במשרה זו. מאמצים עילאיים עשה כל ימיו להסתיר את פנימיותו, גאונותו צדקותו וגדלותו, לבל יחשפו לעיני זולתו, אך אלה קרנו מאליהם והיו מאור לאברכים רבים ובני תורה, לצד בעלי בתים, אשו באו בהמוניהם להתחמם לאור תורתו, ולהנות מפיו עצה ותושיה, זאת אשר טרח בענוותנותו הרבה להסתיר בחביון פנימיותו, הכריזו בחוץ האצילות והחן שהיו נסוכות על הדרת פניו המיוחדת. מה אמונתו של אדם בעוה״ז ישים עצמו כאילם, [חוליו פ״ט] השתיקה שלו היתה ידועה לכל, כל חייו היו תענית דיבור ארוכה, אפשר היה לספור את המילים שהוציא מפיו, בקושי היה מדבר במשך היום, אפילו עם בני ביתו, רק מה שהיה צריך, וכאשר לא היה צורך לא היה מדבר כלום, ולא הוציא מילה מיותרת, וזכה למעלות נשגבות על כך, וכמובא באגרת הגר״א (עפ״י הזוהר ג' דף קפ״ג) כי על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור גנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולין לשער.
מעולם לא ראהו אדם יושב ובטל, אלא יושב ושונה, התמדתו היתה לשם דבר, כאשר כל תלמידיו ובאי ביתו זוכרים אותו תמיד רק עם ספר, תמיד יושב ושונה ללא הפסקה, וכמובא במדרש שיר השירים רבה פ״ח ס״ג בשעת פטירתו של רבי יוחנן, היה דורו קורא עליו, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו, וכל זה מתוך תנאי פרישות חמורים מחיי עולם הזה והבליו.
היו לו סדרים מיוחדים בכל מקצוע ומקצוע בתורה, לימוד בש״ס לימוד משניות תנ״ך ותורת הנסתר, כאשר היה עורך סיום לפרקים קצובים, גם לאחר שנחלש הקפיד מאוד על סדר לימוד קבוע.
אלו הם חיבוריו: "שמן המאור" בראשית שמות. נדפסו. ויש הרבה ספרים בכת"י במקוצועות התורה, פירושים על מגילות, חידושים וביאורים על כל התורה, עניננים בש"ס ועוד.
נפטר בב' שבט תשנ"ח.
(ארזי הלבנון אנציקלופדיה לגאוני ספרד)