חייו ונפלאותיו • ליומא דהילולא ב' שבט
ב' שבט התשפ"ג | 24.1.2023 | 14:20
קרדיט צילום: ינון סויסה
הרה״ק רבי משולם זושא מאניפאלי זי״ע נולד לערך בשנת ת״צ לאביו ר׳ אליעזר ליפא ז״ל. בצעירותו עסק בעיקר בלימוד קבלה, אחר שכבר מילא כריסו בש״ס ופוסקים. בימי עלומיו שימש לרב אב״ד באיזה עיר למשך של כ״ב שנים. שנים הרבה נהג לצאת ממקום מגוריו עם אחיו הרה״ק ר״ר אלימלך זי״ע גלות אפרעכטן. היה תלמיד להמגיד הק׳ ממעזריטש, והוא אשר קירב את אחיו הק׳ להיות ג״כ תלמיד להמגיד חקי, ושניהם היו תלמידיו המובהקים. נתמנה לאדמו״ר בעיר אניפאלי, שם היה לו תלמידים רבים ביניהם הרבה צדיקים. נסתלק ביום ב' שבט שנת תק״ס, ונטמן באניפאלי ליד רבו המגיד הק׳ ממעזריטש. (׳עבודת הלוים׳ ח״ב עמ' תשנ״א)
הרבי ר׳ זוסיא זי״ע ועכ״י היה לו פתקה יומית שהיה רושם בו כל מה שעשה במשך היום, והיה כותב עם אבן גיר, מפני שהיה עני גדול, וקודם קריאת שמע בלילה שהיה רואה חשבון היום מעבודתו היה בוכה הרבה עד שנמחק כל הקרייד מה שנכתב בשם ויודע דכבר יכול לקרות קריאת שמע.
מסופר על אותו צדיק וקדוש רבן של ישראל הרגי ר׳ זושא מהאניפאלי זי״ע, שפעם בנסעו לעיר אחת ולהגיע למחוז חפצו היו צריכים לעבור דרך העיר באר, והיות שהעיר הזאת היתה מלאה בריקים ופוחזים לא רצה הרבי ר׳ זושא לעבור דרך העיר הזאת וציוה להבעל עגלה שבתנאי זה יסע אתו אם יאות שלא יסע דרך העיר באר אלא יסוב בדרך אחרת ובאם יעבור על התנאי ענוש יענש, והלה הסכים על אתר ויצאו לדרכם.
ובאמצע נסיעתם נפל תרדימה על הצדיק, והבעל עגלה המשיך בדרכו ובתוך הנסיעה פגע בם הרה״ק רבי משה מפשעווארסק זי״ע, ושאל להבעל עגלה לאן הוא נוסע והשיב לו לעיר פלוני, וביקש הרה״ק מפשעווארסק שיסע דרך העיר באר, אמר לו הבעל עגלה שהרבי ר׳ זושא התנה עמו שלא יעבור דרך העיר הזאת ועונש תלוי על צווארי באם אעבור על דבריו, ענה לו הרה״ק מפשעווארסק עלי ועל צווארי, ואין אתה צריך לירא מהקפדת הרבי ר׳ זושא אכן אם אתה לא שומע לדברי אז בוודאי אקפיד עליך ומי יודע איזה היזק יפגשך רחמנא ליצלן, ובלית ברירה הסיב הבעל עגלה את דרכו על דרך העיר באר.
וכשהגיעו להעיר הקיץ הרבי ר׳ זושא משינתו, ושאל היכן אנו נמצאים כעת, וענה שנמצאים בעיר באר, ואמר הלא אמרתי לך שלא תלך על דרך זה, אמר לו הבעל עגלה שהצדיק מפשעווארסק פגע אותי באמצע הדרך וציווה לי שאסע דוקא בדרך הזאת, וענה הרבי ר׳ זושא וציוה להבעל עגלה כעת שאנו נמצאים כבר כאן אבקש ממך שלא תספר לשום אדם שאני כאן, והלך להקרעטשמ׳ע וישב שם אצל הכירה והתחיל ללמוד כדרכו בקודש, ובהיות שם כמה אנשים קלים ובני בליעל התחילו לעשות ליצנות מהרבי ר׳ זושא, וכראות זאת הצדיק התחיל לומר לעצמו כדרכו בקודש זושא זושא איך אתה עשית עבירה זו ועבירה זו במקום פלוני ובמקום פלוני, ומנה כל העבירות שהם היו עושין.
והאנשים בשמעם את כל העבירות ראו שהצדיק יודע את כל העבירות שהם עושין בצינעא והבינו שאיש קדוש יושב בקרבם, והתחילו לבכות ולעשות תשובה, והרבי ר׳ זושא אמר לעצמו עוד, זושא זושא כעת אתה אומר שהנך שב בתשובה אבל למחר תחזור על הראשונות, והאנשים התחילו יותר לבכות ונפלו לרגלי הצדיק והבטיחו שעושין באמת תשובה, עד שנעשו לבעלי תשובה באמת, ולמחר נודע הדבר לכל בני העיר וכולם באו לבקש דרך תשובה מהצדיק עד שכל העיר נהפכו לבעלי תשובה גמורים זיעועכי״א.
מספרים שאשתו של רבי זושא מאניפולי מסרה אריג משובח לחייט שיתפור לה בגד. כשסיים החייט את מלאכתו והביאו לרבנית הוא נאנח. כששאלה אותו על מה הוא נאנח, סח לה את כאבו, כי אירס את בתו, והחתן כשראה שהוא מתעסק בתפירת בגד לאשה, סבר לתומו שהבגד נועד לארוסתו הכלה. עתה שנודע לו כי טעה בהשערתו התקצף. מיד נכמרו רחמיה של הרבנית, נטלה את הבגד ונתנה אותו לחייט במתנה לבתו הכלה.
כשסחה הרבנית את המעשה לבעלה ר׳ זושא, מיד שאל אותה: ושכר פעולה כבר שילמת לחייט? תמהה הרבנית: הרי נתתי לו במתנה את כל הבגד, ומה שייך כאן תשלום? השיבה ר׳ זושא: חייט עני זה עמל במשך שבוע שלם למענך, ולא בשביל בתו, בכליון עינים ציפה לגמר מלאכתו, בכדי שיוכל להביא טרף לביתו, ועתה מה יאכל? אם זכית לתת מתנה לבתו הכלה, המותר כבר לעשוק שכר שכיר? לא המתינה הרבנית, עשתה רצון בעלה הלכה ופרעה לחייט את שכרו. (הזהרו בממון חבריכם ־ סידרת תיקון המידות)
שני מעיינות שנבראו לר' זושא בפיו
מספר הגה"ק בעל היכל הברכה מקאמארנא זי"ע, (פרשת ואתחנן דף לה:) ששמע בעצמו מפי קדשו של הרבי ר' זושא זי"ע, שבזמן עניותו של הר"ר זושא זי"ע היה משמש בעיר אוסטראה, והיה דרכו בקודש שהתענה שנים ושלשה ימים רצופים, ואח"כ היה הולך לבקש מאיזה בעל - הבית שיתן לו לחם להשיב נפשו.
פעם אחת אמר ר' זושא זי"ע בלבו, שלילך ולבקש לחם הוי חסרון באמונה. ולכן קיבל על עצמו שמעתה יבטח באלהיו באמונה שלימה ולא יבקש מאדם כלום. וכן עשה, שלאחר שהתענה שלשה ימים כדרכו, לא ביקש משום אדם כלום, ולא היה מי שיתן לו שום דבר. ונעשה מזה רעש גדול בשמים, כי אף שהיו שם אנשים כשרים הרבה [העיר אוסטראה בימים ההם היתה עיר מלאה חסידים ואנשי מעשה], מ"מ לא היה מי שראוי שתזדמן לפניו מצוה גדולה כזו ־ לקיים נפש קדוש זה. ומשלא בא איש לעזרתו עשה לו הקב"ה נס, וברא שני "מעיינות" בפיו, אחד הוציא דבש ואחד הוציא חלב, ושלשה חדשים היה ניזון מזה. אחר עבור שלשה חדשים, בא אליו איש אחד ואמר לו "זושא, קח לך ששה גראשין וקנה לך לחם", ומיד ברגע ההוא נפסק שפע החלב ודבש. כך סיפר הצדיק למורי - חמי [הוא הרה"ק מהרא"מ מפינשטוב זי"ע]. "הרי תראה אחי, שנוח לפני הש"י לשנות סדרי בראשית מליתן דורון וזכות מצוה למי שלא זכה וראוי לזה".
והנה ידוע מה שאיתא בנועם אלימלך בשם אחיו הרה"ק הר"ר זושא זי"ע עה"פ (ויקרא כה, כ) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית גו' וצויתי את ברכתי לכם. שכשברא השי"ת העולם ברא בו צינורות המושכים שפע לצרכי בני אדם, ובאופן שדרך השפע לא להפסיק כלל. רק כשהאדם נופל ממדרגתו, ואין לו בטחון בבורא ב"ה, אז בזה גופא מפסיק הוא את השפע, ואז צריך השי"ת לצוות מחדש על השפע כמו מתחילת הבריאה. וזה שמלמדת התורה שאם יבטח האדם בה' ולא ישאל כלל מה יאכל, לא יחסר כל טוב. אך גם אם "תאמרו מה נאכל", ועי"ז תגרמו ח"ו שתפסיקו השפע, הבטיחה התוה"ק ש"וצויתי את ברכתי לכם", היינו שיחדש השי"ת את השפע בברכתו, פי' יצטרכו ציווי מיוחד עכתדה"ק. והוא כעין עובדא הנ"ל, שבעת שלא שאל הר"ר זושא זי"ע "מה אוכל", נמשך אליו השפע מן השמים בלי הפסק כלל.
רב זושא רעב
ומעשה בר' זושא מאניפולי שבכל יום בעת שהיה אומר – ר' זושא רעב, היו מכניסים לו אוכל. פעם אחת אמר לעצמו אותו אחד שהיה דואג כל יום לעמוד ליד הפתח עם האוכל - אני רוצה לראות, לא אביא לו אוכל יום אחד ונראה מה יהיה, וכך עשה, למחרת שאל מה נעשה ואמרו לו ראה פלא אתמול היה יהודי אחד שהיו לו צרות וקבל על עצמו שאם יסתדר לו מה שרוצה יתן לרב זושא אוכל וכך היה. הנה מן השמים דאגו לו, כי מה שצריך האדם לקבל יקבל.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.