חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת
רבי יוסף שמואלי | א' חשון תשפ"ג | 26.10.2022 | 17:29
חידוש
"וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה... וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה כִּי-מַיִם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ..." (ח, ח-ט)
"וישלח את היונה"- רמז לכנסת ישראל המשולים ליונה, ששולחה בגולה, "ולא מצאה מנוח"- שישראל לא ימצאו מנוח בגלות עד ש"ותשב אליו"- עד שיעשו תשובה. כי "מים על פני כל הארץ" אלו אומות העולם שנמשלו למים, שנאמר, הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט, ב), דהיינו שבו בתשובה מפני אומות העולם המציקים להם, "וישלח ידו"- כי ידו של הקדוש ברוך הוא, פרושה לקבל את השבים. "ויוסף שלח את היונה"- היינו שחזר ושלחה בגלות אחר. ובמה יצאו מן הגלות על ידי "טרף בפיה" - בפיהן של ישראל, בתפילות ותחנונים, "וידע נח כי קלו המים" בזה יוודע שהמלכויות יכלו כשיעשו ישראל תשובה. גם ידע נח כי באחרית הימים יותן לישראל מנוחה, והיינו "כי קלו המים" (בראשית ח, יא)- ממשא האומות.
דהיינו, כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כך ישראל לא יהיה להם מנוח בגלות, וכשם שהיונה שבה אל התיבה, כך ישראל עתידין לשוב מהגלות לארצם, ועתיד הקדוש ברוך הוא לשלוח יד ולהשיבם אליו ולהקל משאם ממשא האומות.
דהיינו, כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כך ישראל לא יהיה להם מנוח בגלות, וכשם שהיונה שבה אל התיבה, כך ישראל עתידין לשוב מהגלות לארצם, ועתיד הקדוש ברוך הוא לשלוח יד ולהשיבם אליו ולהקל משאם ממשא האומות.
סיפור
אילו נח היה טורח בתפילה לפני המבול - לא היה צריך לטרוח בתיבה
מסופר על יהודי אחד שלא היו לו ילדים וטרח אצל כל הרופאים אך ללא הועיל. אמרו לו שילך לתלמיד חכם ויהיה לו בנים על ידי תפילה. שאל אותו התלמיד חכם: אתה נותן מעשר? שאל אותו: מה זה מעשר? הסביר לו והסכים לתת מעשר, והתלמיד חכם התפלל עליו. בא לבית הכין קופה ועשה חסד עם האנשים כמו שאמר לו הת"ח ואכן זכה לילדים.
פעם אחת אמרה לו אשתו, עתה כבר יש לנו ילדים אין לי כח יותר לגמ"ח הזה, תעביר את זה מכאן, וכך עשה. לא עבר זמן רב והילדים התחילו להיות חולים. שוב הלך לתלמיד חכם ושמע אותו דורש שדוד המלך אמר "אך טוב וחסד ירדפוני", והקשה: הרי רואים שרק מס הכנסה רודף אחרי האדם ולא טוב וחסד? ותירץ, כי דוד המלך אומר, יותר טוב שירדוף אותי לעשות צדקות ומעשים טובים מאשר שאהיה רדוף מחלות ח"ו.
אומר האברבנאל, אם נֹח לא היה נָח לפני כן, אלא היה מתרוצץ והולך מזה לזה להחזירם בתשובה, ומקהיל קהילות ועושה תפילות, לא היו לו את הצרות של התיבה. אבל מכיון שלא התפלל ולא טרח לפני כן, לכן היה צריך לטרוח בתיבה.
מסופר על יהודי אחד שלא היו לו ילדים וטרח אצל כל הרופאים אך ללא הועיל. אמרו לו שילך לתלמיד חכם ויהיה לו בנים על ידי תפילה. שאל אותו התלמיד חכם: אתה נותן מעשר? שאל אותו: מה זה מעשר? הסביר לו והסכים לתת מעשר, והתלמיד חכם התפלל עליו. בא לבית הכין קופה ועשה חסד עם האנשים כמו שאמר לו הת"ח ואכן זכה לילדים.
פעם אחת אמרה לו אשתו, עתה כבר יש לנו ילדים אין לי כח יותר לגמ"ח הזה, תעביר את זה מכאן, וכך עשה. לא עבר זמן רב והילדים התחילו להיות חולים. שוב הלך לתלמיד חכם ושמע אותו דורש שדוד המלך אמר "אך טוב וחסד ירדפוני", והקשה: הרי רואים שרק מס הכנסה רודף אחרי האדם ולא טוב וחסד? ותירץ, כי דוד המלך אומר, יותר טוב שירדוף אותי לעשות צדקות ומעשים טובים מאשר שאהיה רדוף מחלות ח"ו.
אומר האברבנאל, אם נֹח לא היה נָח לפני כן, אלא היה מתרוצץ והולך מזה לזה להחזירם בתשובה, ומקהיל קהילות ועושה תפילות, לא היו לו את הצרות של התיבה. אבל מכיון שלא התפלל ולא טרח לפני כן, לכן היה צריך לטרוח בתיבה.
הלכה
בקשת טל ומטר בתפילה
א. החל מערבית של ליל שלישי הקרוב (יום שני בלילה - ליל ז' חשון) מתחילים לומר בתפילה 'ברך עלינו' במקום 'ברכנו'. ואם טעה ואמר ברכנו ולא שאל מטר ונזכר באמצע הברכה, אומר ותן טל ומטר לברכה במקום שנזכר, וממשיך על הסדר עד סוף הברכה. אמר ברוך אתה ה' קודם שחתם מברך השנים, יאמר למדני חוקיך, וחוזר לתחילת הברכה. ואם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל תקע בשופר, אומר שם ותן טל ומטר לברכה ודיו. ואם נזכר אחר שהתחיל תקע אין צריך לחזור, אלא יאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו'. ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שומע תפילה, קודם שהתחיל רצה, יאמר שם ותן טל ומטר לברכה. ואם נזכר אחר שהתחיל רצה, אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון אמרי פי האחרון הסמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו, צריך לחזור לתחילת תפילת העמידה.
ב. טוב להתפלל במחשבתו על הפרנסה בברכת השנים, כמובא בסידור הרש"ש זיע"א, וז"ל: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל בני ביתינו, ולכל הסמוכים על שולחננו, היום ובכל יום ויום, מזונותינו בכבוד, בזכות שמך הגדול (יכוין במחשבה: דִיקָרְנוֹסָא) הממונה על הפרנסה.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!