פרשת קרח - חס"ה לשבת
מדוע ציווה ה' את משה ואהרון להתרחק מעדת קרח וכי הוא לא יכול להרוג את החייבים ולהחיות את הזכאים? איך הציל הרה"ק מבלזא את היהודי בעל הבית מזיגה? ומה שכרו של הנזהר שלא לדבר בבית הכנסת? • חידוש סיפור והלכה לפרשת קרח
רבי יוסף שמואלי | יום חמישי כ"ח סיון התשפ"ד | 07.04.2024 | 16:30
חידוש
"הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (יז, י)
הקשה הרמב"ן: מדוע ציוה ה' למשה ולאהרון להפרד מן העם כדי שיוכל לכלותם, הן לא קצרה ידו להרוג את החייבים ולהחיות את הזכאים. "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש".
אלא משום שהמחלוקת מכלה אף את הצדיקים כדמוכח בירושלמי (פאה פ"י ה"א) לכן ציווה ה' למשה ואהרון להפרד מן העם כדי שלא יאבדו עמהם. וטעם הדבר כי מקום משכנו של השטן הוא בתוככי פירוד ומחלוקת. ואינו מבחין בין צדיק לרשע. וזו הסיבה שאף יונקי שדים מתו עמהם למרות שלא חטאו.
סיפור
"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם..." (טז, כב)
בימי הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע דר יהודי בכפר הסמוך לבעלזא והחזיק למחייתו בית מזיגה שם היו מתכנסים גויי הארצות ושותים עד כדי שכרה ועד בכלל. באחת הלילות כשרצה היהודי לסגור את בית המזיגה ביקש מכולם לשוב לבתיהם, ואכן כולם יצאו חוץ מאחד אשר היה שיכור כלוט, והורה לו את הדרך חוצה, אך הלה לא ידע להבדיל מימינו ומשמאלו, ונתקע ברגל השולחן ונפל ארצה ונחבט ראשו בקרקע ועד מהרה היה ללא רוח חיים. נבהל האיש מאוד, שהנה יאשימו אותו בהריגת הגוי שמת אצלו בחנותו, מה עשה, החיש פעמיו אל הרה"ק מבעלזא, ובאישון ליל נקש על דלתות ביתו ומשהכניסו הרבי גולל לפניו את צרתו ואת הסכנה המרחפת על ראשו ועל ראשם של כל יהודי המחוז (גאליציע), שהרי שונאי ישראל ימצאו בזה שעת הכושר לפרוע בהם פרעות. אמר לו הרב שוב לביתך, עמוד על יד ה'פגר' ואמור את תפילת 'והוא רחום' הנאמרת בתחנון בימי שני וחמישי. מיד מיהר לבית המרזח והחל באמירת ה'והוא רחום' מתוך בכיות נוראות בשברון לב, והנה לנגד עיניו 'התעורר' הגוי, עמד על רגליו והלך לבית אדונו, ותיכף משנכנס לבית נפל שם ומת, ומעתה לא היה מקום לרשעים להעליל עלילות על בני ישראל.
שב היהודי לבעלזא להודות להרה"ק על הישועה הגדולה אשר נעשית עמו, והוסיף לשאול: אם אכן כה גדול כוחה של תחנון מדוע מקילים אנו לפעמים (נהרא נהרא ופשטיה) שלא לאומרה בזמנים שונים... השיב לו הרבי מיניה וביה, וכי ברצונך שכל הגויים יקומו על רגליהם וישובו לחיות...
ואם כי פשיטא שמופת נורא זה היה בזכותו ובכוחו הגדול של הרה"ק מבעלזא, אך השתלשלה הישועה דרך אמירת ה'והוא רחום' ללמדנו שתפילה זו מסוגלת ביותר, ואם אין בכוחנו להחיות מתים, אך על כל פנים בידנו להחיות חיים...
הלכה
חזרת הש"ץ
א. אף על פי שבימינו הקהל בקיאים בתפילה, בכל זאת חוזר השליח ציבור את התפילה, לקיים תקנת חכמים. ועוד שלפי הסוד, חזרת התפילה מעלתה גדולה יותר מתפלת הלחש, כי היא מגעת במקום גבוה ועליון שאין שם אחיזה לקליפות, משא"כ בתפלת לחש.
ב. כשחוזר הש"ץ התפילה, יהיו הקהל שותקים ומכוונים לברכות שמברך הש"ץ, ויענו אמן אחר הברכות. ואם אין תשעה בני אדם מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה. ולכן צריכים החזנים להרים קולם בחזרה מתחלה ועד סוף, ולא כאותם שאין מרימים קול אלא בסוף בחתימה בלבד, כי צריך שהציבור ישמעו כל דברי התפילה מתחלה ועד סוף בלתי גרעון.
ג. הנזהר שלא לדבר בבית הכנסת שכרו גדול מאוד, והקדוש ברוך הוא שומע תפלתו ומצילו מיד האויבים, ויראה זרע ויאריך ימים, ולא תחסר פרנסתו, ואינו רואה פני גהינם.
ד. יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ. ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי, לא יפה הם עושים, כי זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.
ה. צריך להשתדל לעמוד על רגליו עד סוף החזרה, ורק אם קשה לו, או שהוא זקן או חולה, יכול לישב, והעיקר הגדול שיהיה הסידור פתוח לפניו בשעת חזרת התפילה, ויכוין דעתו לברכות השליח ציבור.
ו. בהגיע ש"ץ אל "נקדישך", צריך האדם לחזור ולפסוע שלש פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש, ויסגור עיניו בכוונה גמורה. גם יזהר מאד לכוין רגליו בעת הקדושה, בסוד ורגליהם רגל ישרה. ויאמר עם הש"ץ מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדושה כולה.
ז. יחיד שהיה מתפלל, וכשהגיע למקום קדושה הגיעו הציבור לקדושה, יענה עמהם. ואפילו לא שמע נקדישך מן הש"ץ, ורק שמע הציבור עונין קק"ק, יענה עמהם עד הסוף.
ח. כשיגיע ש"ץ למודים, שוחין הציבור עמו. ולא ישחו יותר מדאי, כי אם הרכנת הראש. ואם יחיד עומד בתפילה, ישתוק וישחה בשתיקה עם הציבור כששוחין בתיבת מודים.
ט. היושבים בחזרה, צריכים לעמוד על רגליהם כשמגיע השליח ציבור למודים, כדי להשתחוות במודים דרבנן, שאין השתחוויה אלא מעומד. אבל היושבים וקופצים מעט ממקומם, אין זה נחשב השתחויה. וצריך להשאר עומד עד סיום אמירתו. וכל הנמצא בבית הכנסת בשעה שהקהל משתחווים ואינו משתחווה, הרי הוא נראה ככופר במי שחבריו משתחווים.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!