פרשת נשא - חס"ה לשבת
איזה נסיון קשה יותר עוני או עושר? מה ביקשו לברר בית דין של מעלה עם החפץ חיים? ובאיזו ברכה בתפילה יכול לבקש כל חפצו? • חידוש סיפור והלכה לפרשת נשא
רבי יוסף שמואלי | יום חמישי ז' סיון התשפ"ד | 13.06.2024 | 11:45
חידוש
"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (ו, כד)
איתא במדרש רבה (נשא, פי"א ס"ה) ״יברכך ה'״ - בממון, ״וישמרך״ - מן המזיקין.
ביאור על דברי חז״ל אלו, כתב בספר "טיול בפרדס״ (על אגרת הטיול, חלק הרמז אות ע-עשיר): המלאך של הסטרא אחרא נקרא ס״מ, שהוא בגימטריא מאה, ושם אשתו (״לילית״) - בגימטריא ארבע מאות שמונים. וצרוף שני השמות, עולה למנין חמש מאות ושמונים, כמנין ״עשיר״.
לכן אמרו חז״ל (אלשיך ויקרא פכ"ה) שניסיון העושר גדול יותר מניסיון העוני, כי עד כמה שניסיון העוני מעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו - העושר מביא על האדם ניסיונות קשים יותר, עד כדי כך, שהס״מ ואשתו רמוזים בו.
וזהו שאומר הפסוק: ״יברכך ה'״ - בממון. ״וישמרך״ - מן המזיקין, היינו הס״מ ונוקבא דיליה.
סיפור
"וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן" (ה, לא)
ארע פעם ואחד הקצבים בעיירתו של החפץ חיים נתפס במכירת בשר טרפה, וכמובן שהועבר מיד מתפקידו. בא הקצב לפני, סיפר החפץ חיים, והביע חרטה גמורה על מעשיו, הבטיח בכל ההבטחות שבעולם לבל ישוב לכסלה, והתחנן בדמעות שאחזיר לו את תעודת הכשרות. מאחר שנוכחתי שהלה מתכון ברצינות להבטחותיו, ונכרים דברי אמת, ומאידך היה האיש בעל משפחה גדולה ומצוקתו הכלכלית היתה עצומה, שתפתי את מדת הרחמים במדת הדין והחזרתיו לכשרותו. ועל החטא עצמו קנסתי אותו בסכום כסף גדול שינתן כתרומה לבית הכנסת המרכזי שבעיירה. הקצב לא האריך ימים לאחר אותו מעשה, וכעבר זמן קצר הלך לעולמו.
באחד הימים, המשיך החפץ חיים לספר, בעוד אני לומד כדרכי בעזרת הנשים שליד בית הכנסת, נפלה עלי תרדמה, ובחלומי והנה מופיעים לפני שלשה אנשי צורה, והגדול שביניהם פונה אלי בשאלה: ר' ישראל מאיר, הלא תזכור את המאורע עם אותו קצב שקנסת אותו בתרומה לבית הכנסת. אמור נא אפוא, מה היתה כוונתך בקנס זה, האם רק למען יזהר להבא וישמר את עצמו לבל יכשיל עוד את בני העיר, וכן לטובת הצבור למען ישמעו וייראו. או שכוונתך בקנס היתה גם למען תהיה לנענש כפרה על עוונו.
בשומעי את הדברים רתת וחלחלה אחזוני, ולא יכולתי להוציא הגה מפי. אבל ראש המדברים הרגיעני ואמר, שימתינו לי עד שתתיישב דעתי.
כשנרגעתי, הרהרתי בלבי מה היתה אכן כוונתי, והשבתי שעד כמה שאני זוכר, הטלתי עליו את הקנס לשם עונש, ולא לשם כפרה. האורחים הודו לי על תשובתי, ופנו לדרכם. כשהתעוררתי מתרדמתי, היה ראשי כבד עלי, לא יכולתי למצא מרגוע לנפשי, חזרתי לתלמודי, והנה שוב נופלת עלי תרדמה. הפעם הופיע הקצב בעצמו, כשהוא כולו רצוץ ושבור, והחל לטעון כנגדי בקול בוכים: אוי רבי, ראה נא מה עוללת לי בתשובתך לבית דין של מעלה. כשעמדתי בדין, והקטגור תבע לדון אותי לחיוב בעוון האכלת טרפות, טענתי שכבר התכפרתי בקנס שהטלת עלי.
הקטגור טען כנגדי ואמר שהקנס לא היה לשם כפרה, אלא לשם אזהרה להבא בלבד. ובית הדין החליט לשאול את פיך, על כוונתך. ומאחר שתשובתך היתה שלא התכונת לכפרה, יהיה עלי עתה לעבור יסורי גיהנום קשים ונוראים כדי להזדכך מאותו עוון... כך סיים את דבריו והלך לו. אמר החפץ חיים: כיון שעול הרבנות בכללו היה למורת רוחי, הרי לאחר מעשה זה, גמלה בקרבי ההחלטה להסתלק מן הרבנות לגמרי.
הלכה
ברכות אמצעיות בתפילת שמונה עשרה
א. מברכת "אתה חונן" עד "שמע קולנו", הם י"ג ברכות אמצעיות. ומותר לבקש בהן כל בקשה שהיא מענין הברכה, כגון: ברפאנו, יכול לבקש על החולה, שנזכה לבריאות איתנה כדי שנהיה בריאים וחזקים לעסוק בתורה כראוי, לשמור כל המצוות. ויתחיל קודם בברכה ואחר כך יוסיף. כמו כן יכול לבקש על כל צרכיו בשמע קולנו, שהיא ברכה כללית. ואם אינו יודע לבקש בלשון הקודש, יבקש בלשון שמבין.
ב. תקנו אנשי כנסת הגדולה "חונן הדעת", ראשית לברכות אמצעיות, מפני שההבדל בין האדם לבהמה הוא הבינה והשכל, שאם אין בינה אין תפילה ואין תורה, והיא אחרי קדושת ה', כי עיקר הקדושה לדעת את תורתו, והיא קודם בקשת התשובה, כי בהיותו רחוק מהתורה, לא ידע אם חטא, ולזה תקנו "חונן הדעת" בתחלה, ואח"כ "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", שאם הוא רחוק מהתורה, יעבור על כמה איסורין והוא לא ידע.
ג. בברכת "סלח לנו", צריך להתאמץ מאוד בכוונה, ולהוריד כנחל דמעה להשי"ת, שימחול ויסלח לעוונותינו אבל לא על ידי יסורים וחולאים רעים, כדי שנוכל להמשיך לעובדו וללמוד תורתו. שאם מבקש בקשה זו ואינו שם על ליבו מה שמוציא בשפתיו, איך ימחול הקב"ה על עוונותיו.
ד. טוב להתפלל במחשבתו על הפרנסה בברכת השנים, כמובא בסידור הרש"ש זיע"א, וז"ל: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל בני ביתנו, ולכל הסמוכים על שולחננו, היום ובכל יום ויום, מזונותנו בכבוד, בזכות שמך הגדול דִיקָרְנוֹסָא הממונה על הפרנסה.
ה. בברכת תשכון, יוריד דמעות על חורבן ירושלים, ויבקש בשביל בנינה. כי עיקר מזון העולם תלוי בבנינה ובבנין בית המקדש. ועיקר תפילתנו שתשוב השכינה למקומה כבתחילה.
ו. כשאומר כי לישועתך קוינו כל היום, יכוין לצפות ולקוות לישועת ה' באמת. וגם טוב לצפות לישועת ה' שעושה עימנו, להצילנו מכמה פגעים רעים, בכל יום ובכל רגע. וכן יכוין על הצרה שעומד בה וכיוצא, שה' יושיעינו.
ז. שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפילה, להורות שהוא בוטח בו יתברך, אשר בידו מזון לכל חי.
ח. המנהג לבקש על הפרנסה בשמע קולנו בתפלת שחרית ומנחה ולא בערבית, ויש שכתבו שיבקש רק בתפלת שחרית בלבד.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!