פרשת בחקתי - חס"ה לשבת 

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (כו, ג)

אומר האור החיים הקדוש: האדם צריך ללמוד מחוקי שמים ומהמזלות וכמו שכתוב (תהלים ח, ד) "כי אראה שמך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת" - איך השמש הירח והכוכבים לא משנים בזמן ולא מאחרים, אלא בדיוק באותו רגע שצריכים לצאת - יוצאים, ועוד 'ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם' - השמש והירח כשעושים את רצון הבורא עושים באהבה ובשמחה, והאדם צריך ללמוד ק"ו ומה אלה שאין להם שכר ועונש עושים את רצון הבורא באהבה ושמחה וזריזות, האדם שהוא חייב בעבודת ה' ויש לו שכר ועונש ודאי שצריך לעשות אותה בשמחה ובאהבה ובלב שלם, וז"א "אם בחקותי תלכו" - אם אתם הולכים כמו 'חקותי' - חקות שמים וארץ, אז יהיה לכם ברכה עד בלי די.

"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (כו, מב)

סיפר רבי שלום שבדרון זצוק"ל פעם אחת היה המוכיח הגדול רבי לייב זי"ע מהלך בבית הקברות של העיר פולנאה, ובדרכו עבר על יד אהל אחד שעמד במקום, ולהפתעתו חש לפתע ריח של גן עדן עולה מתוכו, עורר אותו הדבר הזה והלך לחקור ולדרוש מה מביא ריח ניחוח זה לאהל, הלך אל אנשי החברא קדישא ומהם נודע לו שאוהל זה שייך לאיש פשוט מבני העיר, הלך רבי לייב אל האיש כדי לעמוד על טיבו ולמצוא איזה סגולה נסתרת מצויה בו שגורמת לתופעה המופלאה, אבל האיש כאמור פשוט היה ולא יכול היה אלא לספר לו שאכן קנה את המקום כדי להקבר בו לאחר אריכות ימיו ושנותיו, ומה הדבר המיוחד שאתה עושה שמביא לכך שמן המקום עולה ריח גן עדן, שאל אותו רב לייב, ולא ידע האיש להסביר זאת, אבל סיפר לתומו: בכל ערב ראש חדש נוטל אני צרור מטבעות, מסבב אתם את החלקה שקניתי, ובכל פעם אני נזכר שוב ושוב בלאן אתה הולך, ואחרי כן אני מחלק את הכסף לעניים. כך אני נוהג כבר כמה שנים ובזה אני מקדש את החלקה שבה אקבר אחרי מותי, כששמע זאת רבי לייב מוכיח, פנה אל היהודי ואמר לו, מכיון שיש באהל מקום לשני קברים מבקש אני ממך, אולי תאבה למכור לי את החלקה השניה, כי חפץ אני מאוד להקבר באוהל זה, הסכים היהודי לבקשה, וכתב לו רבי לייב מוכיח שטר התחייבות שלא ינשל היהודי מחזקתו.

חלפו כמה שנים, וביום כא' טבת תקל"ה נסתלק רבי לייב מוכיח לבית עולמו, ונטמן באוהל האמור, רעו של רבי לייב מוכיח, והוא בעל התולדות יעקב יוסף, זצוק"ל חשקה נפשו להקבר בבא עתו על יד רעו המוכיח בתוך האוהל, אבל אז נודע לו שהמקום ההוא בחזקת אותו יהודי פשוט, הלך אליו התולדות שטח בפניו את בקשתו והפציר בו שייעתר לו, אבל היהודי מיד הציג בפניו את שטר התחייבות של המוכיח, כי החלקה הפנויה באוהל מיועדת עבורו, עמד בעל התולדות והבטיח לו כי חלקו לא ייגרע וגם הוא יזכה להקבר באוהל זה, ביקש ממנו היהודי שיתן לו את ההבטחה בכתב, דהיינו שבבוא יומו ייקבר גם הוא באוהל, וחתם לו בעל התולדות יעקב יוסף על התחייבות, ואמנם, כאשר נסתלק בעל התולדות נטמן על יד קבר רעו המוכיח, כפי שבקש, עברו ימים וגם אותו יהודי פשוט, בעל האוהל, הסתלק לבית עולמו, ומצאו בצואתו כתוב שיקברוהו באותו אוהל, ואף צירף לצואתו את הכתבים החתומים על יד המוכיח והתולדות יעקב יוסף, שמקומו בל יפקד מאוהל זה, אבל כשבאו אנשי החברה קדישא לקברו שם, מצאו שאין המקום מספיק, ותהום כל העיר על כל המעשה המופלא, עם כתבי שני הצדיקים כשבעל החוב עומד ותובע את חובו, כל הענין הובא לפני רבה של פולנאה, הגאון רבי אברהם דב אויערבך זצ"ל, והוא יצא אל האוהל, הניח את הכתבים החתומים על קבריהם של המוכיח והתולדות ואמר: קיימו ואשרו את שטרותיכם, לבקשתו יצאו כל האנשים החוצה, וכאשר חזרו לשם כעבור שעה קלה ראו כי הקירות נטו לצדדים ונוצר מקום נוסף שבו קברו את היהודי הפשוט, כך אישרו וקיימו הצדיקים את התחייבותם.