פרשת בהר - חס"ה לשבת 

"כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" (כה, ב)

לפני יציאת הולד משביעים את הנשמה - תהיה צדיק ולא תשמע לקול היצר הרע, וזה שכתוב "דבר אל בני ישראל כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם". היינו הנשמה כשתבוא בזה הגוף הנגוף, הנקרא בשם עיר, כמו שכתוב "עיר קטנה ואנשים וכו'", אם כן "ושבתה הארץ שבת לה'", היינו שלא יחשוב אדם שישאר חי תמיד על פני האדמה, אלא תמיד יזכור שיגיע הזמן שיפסוק וישבות חיותה, וא"כ יזדרז בכל יכלתו לקיים התורה והמצות, וזה שכתוב "שש שנים תזרע שדך", כלומר חיי האדם שחי בעולם הזה הם כנגד ששת ימי השבוע, שמותר בעשיית מלאכה, ובשביעי יום מנוחה. כך גם כן האדם כל מה שיכול לעשות מעשה טוב יעשה, בעבור שביום השביעי - שהוא לאחר פטירתו מזה עולם ההבל - יותר לא יכול לעשות שום מצוה ותורה ומעשים טובים, אלא "שבת שבתון יהיה לארץ". וגם כן "שדך לא תזרע", כלומר שלא תוכל יותר לקיים שום מצוה כמו שכתוב בתהלים "במתים חפשי", כיון שאדם מת נעשה חפשי מהמצות, וכמו שאם לא הכין מאכל מערב שבת אין לו מה לאכול בשבת, כך גם כן אם לא עסק בתורה ומעשים טובים, אין לו ליהנות עם הצדיקים בעולם הבא. אם כן כמה צריכים אנחנו לנצל את היכולת לצבור מצוות בעולם הזה בשביל לשמוח בהם בעולם הבא.

"ולא תונו איש את עמיתו" (כה, יז)

מעשה בשני בעלי דין שבאו לפני הדיין להגיש את תעצומותיהם על אודות חלקת קרקע, זה אומר כולה שלי וזה אומר לא כי, אלא שלי היא, זה טוען טענותיו, וזה משמיע נימוקיו, וכרגיל דרך כל איש ישר בעיניו, כל אחד מתחפר בעמדתו, בטוח שהצדק עמו, וכרגיל, זה צודק לשיטתו וזה צודק מבחינתו, והאמת אי שם באמצע, נסה הדיין לפשר ולתווך, לקים את הנאמר: האמת והשלום אהבו, דין אמת שישכין גם שלום, פשרה צודקת שתהיה מקובלת על הכל, אך לשוא. כל אחד היה בטוח שהקרקע שלו היא, ומדוע יוותר לחברו במאומה, קם הרב מכסאו ואמר: שלמה המלך אמר, כי טוב מראה עינים, רצוני לראות את קרקע המריבה, תמהו המתדיינים, מה יתן ומה יוסיף מראה המגרש, אך זה רצון הדיין, והוא כבודו, נלוו אליו אל שטח המריבה, עמד הרב על קרקע השנויה במחלוקת, הביט בה וסכם: אתה אומר ששלך היא, אכן כן אישר האיש, ואתה טוען ששלך היא, אמר הרב, אמנם כן השיב רעו, עתה, אמר הרב לא נותר לי אלא לשמוע מה אומרת הקרקע עצמה, למי היא שייכת, השתאו המתדיינים, והרב התכופף אל הקרקע, הטה אזנו בשים לב, כעבור רגע קט הזדקף ואמר, הכל בהיר ונהיר, היודעים אתם מה השיבה הקרקע, אמר הרב, הקרקע אמרה לי ששניכם כאחד שלה שכן סוף שניכם למות ולהטמן בה, אם כן מה לכם לריב עליה, השלימו ביניכם וחיו בשלום, נרעשו מתשובתה של הקרקע, מדבריו של הרב, וקבלו את הצעת הפשרה.

א. יום י"ח באייר (יום ראשון הקרוב) ל"ג בעומר יומא דהילולא דרשב"י זיע"א שיצאה בת קול מהשמים שאמרה "עולו ואתכנשו להילולא דר' שמעון" וביום זה ירדה אש מהשמים והקיפה את ביתו של רשב"י וירדה השכינה עם רבבות של מלאכי מעלה ושל נשמות הקדושים ורשב"י גילה סודות שלא שמעתן אוזן מעולם והייתה שמחה גדולה בכל העולמות.

ב. ל"ג בעומר אסור בהספד ותענית, ונפילת אפיים.

ג. מנהג ק"ק חסידים בית-אל תכב"ץ לעשות לימוד בבית הכנסת בל"ג בעומר לכבוד התנא רשב"י זיע"א ברוב עם והדלקות רבות והתלהבות קודש ושמחה רבה.

ד. יום ל"ג בעומר מלבד שהוא יומא דהלולא דרשב"י זיע"א גם יש שמחה גדולה ביום זה שבו סמך התנא האלקי ר' עקיבא בן יוסף את חמשת תלמידיו שהעמידו את התורה בכל העולם והם רשב"י ר' מאיר בעל הנס, ר' יהודה בן אלעאי, רבי נחמיה, ור' אלעזר בן שמוע.

ה. נהגו ישראל קדושים להרבות בהדלקת נרות בליל ל"ג בעומר לכבוד התנא האלקי רשב"י זיע"א וחבריו, וכן לכבוד החבריא קדישא המוזכרים באדרא ולכבוד אבות העולם וכן היה מנהג מו"ר המקובל האלקי רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל בישיבתינו הקדושה ק"ק "נהר שלום" תכב"ץ והיה מוסיף נרות לכבוד רבנו האר"י ז"ל ולכבוד מו"ר הרש"ש זיע"א.