פרשת ויקרא (זכור) - חס"ה לשבת 

"וּמִן הַדָּם יִתֵּן וכו' וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה" (ד, יח-יט)

משל לסוחר שהלך לבית המדרש, ובתוך כך בא אחד ממרחקים לקנות סחורה. וישאל את אשתו: איה בעלך, ותאמר הנה הוא בבית המדרש. והאיש לא רצה להמתין, וילך לסוחר אחר ויקנה ממנו. ואחר שבא מבית המדרש ונודע לו מזה, וירע בעיניו על הרווח שהיה יכול להרוויח מאותה הסחורה. ויאמר לאשתו: מהיום והלאה כשיבוא איש וישאל עלי, מהרי לשלוח אחרי ואבוא לביתי.

לימים, בא איש לתבוע את חובו ממנו, ולא מצאו. ותאמר לו אשתו: המתן כמעט רגע ואני אשלח לקרוא אותו, ותשלח את משרתה ויקרא לו, וימהר לרוץ בכל כוחו. ובבואו עייף ויגע, והנה הנושה לנגד עיניו, ואין לו לשלם מה שחייב לו, ויחרפהו ויבזהו. ואחר שיצא הנושה אמר זה לאשתו: הוי אשת כסילות החלפת השיטה, כי כאשר בא הסוחר לקנות הסחורה, היית עצלה לשלוח לקרוא אותי, וכאשר בא הנושה לתבוע ממני ממון, היית פחז כמים לקרוא אותי.

הנמשל, על דרך זה חלקי המצות שתיים הם: מצוות עשה ולא תעשה, ולהם צריך שני כוחות הפכיות. והוא, כי למצוות עשה צריך כח הזריזות, ולמצות לא תעשה צריך כח העצלות. ואדם החוטא מחליף השיטה, כי מעורר כח הזריזות לעבור על מצוות לא תעשה, ואת מדת העצלות מנצל להתעצל מלעשות המצוות עשה. והקרבן בא על חטא אחד משתי אלה, או שחטא בכח הזריזות לעבור על מצות לא תעשה, או שחטא במדת העצלות מלעשות את מצוות עשה.

והנה הדם הוא כח החום לעורר כח הזריזות, וְהַחֵלֶב הוא כח הקרירות לעורר את מדת העצלות. ולכן צוה השי"ת להקריב על המזבח לכפרה גם את החלב וגם את הדם אשר בסיבתם בא החטא. והשי"ת יזכנו במידת הזריזות בעבודתו אמן.

הרבי מסאטמר זצ"ל קרא את המגילה כל תיבה ותיבה בקול חוצב להבות אש, במתינות ובנעימות נפלאה בנוסח יפה אף נעים. ומדי פעם בפעם נתרגש רבינו וזיקוקין דנורא נפקו מפומיה בקול רעש גדול, כגון באמרו "כי אין לה אב ואם" "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", או בקראו "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום" וכהנה פעמים רבות, ומדי פעם בפעם נתן את קולו בבכי מתוך רגש אש קודש, והיה נראה וניכר כי בכל תיבה שקרא מן המגילה מילין לצד עילאה ימלל, לעורר רחמי שמים וכתפילה אריכתא דמיא, ואם בכל ימות השנה התאמץ רבינו להסתיר את מעשיו והשגותיו הנוראים וילט פניו באדרתו, אבל ביום הפורים בעת קריאת המגילה, שכל תיבה מהמגילה בוקע רקיעים וכמבואר בספרים הקדושים, לא עצר הרבי בקרבו את הארת הקדושה אשר הרגיש והשיג, והיה קורא את המגילה בקולות וברקים ברגש ובהתעוררות רבה ועצומה. ומי בא בסוד ה' ליראיו לידע דעת קדושים ומה גבהו מדרגותיו ביחודא עילאה, אמנם אף עם עוצם דביקותו בקונו וגודל התרגשותו בקריאת המגילה מ"מ לא החסיר המזג בדקדוק קריאת המגילה ובתנועות הטעמים כדת וכהלכה (דברי יואל).

א. השבת פרשת זכור מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים בפרשת השבוע, ובשני עולה המפטיר וקורא פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק".

ב. מכיון שלדעת רוב הפוסקים הראשונים קריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה, לכן ידקדקו להוציא ספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, וראוי שהשליח ציבור יכריז לפני קריאת פרשת זכור שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו, ושגם הוא מכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, וטוב לחוש לכתחילה לכוין לצאת יד"ח אף בברכות התורה של "זכור".

ג. ראוי ונכון שגם הנשים תשתדלנה לבוא לעזרת הנשים של בית הכנסת בשבת זכור, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ותבא עליהם ברכת טוב, והמקילות בזה יש להם על מה שיסמוכו. ועכ"פ ראוי שתקרא פרשת זכור מהחומש.

מצוות פורים

א. חייב אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. דהיינו מתנה אחת לכל אביון, וכל המרבה ליתן הרי זה משובח, ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". (ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים) גם נשים חייבות במתנות לאביונים.

ב. חייב אדם לשלוח לחבירו ביום פורים שתי מנות, דהיינו שני מיני אוכלים, ועיקר המצוה שיהיו שתי מנות לאיש אחד.

ג. אשה חייבת במשלוח מנות ותשלח לרעותה, וצריך להזהר שלא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש, שפעמים יכולים לבא לידי חשש קידושין.

ד. מצוה להרבות בסעודת פורים ויוצאים ידי חובה בסעודה אחת. ומה טוב שיאכל בשר בהמה ודגים משובחים, ויתקן סעודה נאה כפי אשר תשיג ידו וישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרות, ובלבד שיזהר לברך ברכת המזון כתקנה.

ה. נוהגים חסידים ואנשי מעשה לבקש בפורים בקשות ברוחניות ובגשמיות מהקב"ה וכל הפושט ידו נותנים לו וידוע גודל מעלת יום זה שיום כפורים הוא כפורים.