חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת
פרשת קרח - חסה לשבת
רבי יוסף שמואלי | כו' סיון תשפ"ג | 15.6.2023 | 16:15
חידוש
"וַיִּקַּח קֹרַח..." (טז, א)
תמה הגה"ק בעל החתם סופר זי"ע, כיצד זה בני לוי קראו לבנם בשם 'קרח', שהוא שמו של אחד מאלופי עשו כנזכר בתורה (בראשית לו. טז), והרי קיימא לן בגמרא (יומא לה ע"ב) "רשעים לא מסקינן בשמייהו" - שלא יקרא אדם לבנו בשם איש רשע. ואמר החתם סופר כי אולי זה באמת באה התורה להשמיענו, בהדגישה את ייחוסו של קרח אל לוי, לומר לך, שאף על פי שחוט המשולש (קרח שהיה בן 'יצהר' בן 'קהת' בן 'לוי'), מכל מקום נותק במהרה, וכל זאת על שום שקראוהו בשם רשע ושמו הרע השפיע וגרם לו להגיע למצב הזה...
ועל פי זה מסביר החתם סופר זי"ע דזו כוונת הכתוב: ויקח קרח - שם זה הוא שגרם לו ללקות, כי כל מה שיכול היה להתעלות ולהתקדש על ידי אבותיו הקדושים - יצהר קהת, ולוי, הפסיד הכל, כי שמא קא גרים ליה...
וצריך האדם להיזהר בעת שקורא שם לילדיו, לא להימשך אחרי שמות יפים ונוצצים... אלא לקוראם בשם צדיקים.
סיפור
"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם..." (טז, כב)
בימי הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע דר יהודי בכפר הסמוך לבעלזא והחזיק למחייתו בית מזיגה שם היו מתכנסים גויי הארצות ושותים עד כדי שכרה ועד בכלל. באחת הלילות כשרצה היהודי לסגור את בית המזיגה ביקש מכולם לשוב לבתיהם, ואכן כולם יצאו חוץ מאחד אשר היה שיכור כלוט, והורה לו את הדרך חוצה, אך הלה לא ידע להבדיל מימינו ומשמאלו, ונתקע ברגל השולחן ונפל ארצה ונחבט ראשו בקרקע ועד מהרה היה ללא רוח חיים. נבהל האיש מאוד, שהנה יאשימו אותו בהריגת הגוי שמת אצלו בחנותו, מה עשה, החיש פעמיו אל הרה"ק מבעלזא, ובאישון ליל נקש על דלתות ביתו ומשהכניסו הרבי גולל לפניו את צרתו ואת הסכנה המרחפת על ראשו ועל ראשם של כל יהודי המחוז (גאליציע), שהרי שונאי ישראל ימצאו בזה שעת הכושר לפרוע בהם פרעות. אמר לו הרב שוב לביתך, עמוד על יד ה'פגר' ואמור את תפילת 'והוא רחום' הנאמרת בתחנון בימי שני וחמישי. מיד מיהר לבית המרזח והחל באמירת ה'והוא רחום' מתוך בכיות נוראות בשברון לב, והנה לנגד עיניו 'התעורר' הגוי, עמד על רגליו והלך לבית אדונו, ותיכף משנכנס לבית נפל שם ומת, ומעתה לא היה מקום לרשעים להעליל עלילות על בני ישראל.
שב היהודי לבעלזא להודות להרה"ק על הישועה הגדולה אשר נעשית עמו, והוסיף לשאול: אם אכן כה גדול כוחה של תחנון מדוע מקילים אנו לפעמים (נהרא נהרא ופשטיה) שלא לאומרה בזמנים שונים... השיב לו הרבי מיניה וביה, וכי ברצונך שכל הגויים יקומו על רגליהם וישובו לחיות...
ואם כי פשיטא שמופת נורא זה היה בזכותו ובכוחו הגדול של הרה"ק מבעלזא, אך השתלשלה הישועה דרך אמירת ה'והוא רחום' ללמדנו שתפילה זו מסוגלת ביותר, ואם אין בכוחנו להחיות מתים, אך על כל פנים בידנו להחיות חיים...
הלכה
הלכות ציצית
א. ראוי ונכון מאד שכל אדם ישתדל לקיים מצוה יקרה וחשובה של מצות ציצית השקולה כנגד כל המצוות, וללבוש טלית קטן במשך כל היום. ונכון לחנך גם את הקטנים במצוה זו החל מגיל שש ומעלה. הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה, ולעתיד לבא ישמשוהו אלפיים ושמונה מאות עבדים.
ב. הספרדים ישתדלו ליקח טלית מצמר רחלים דוקא כי כן דעת מרן, ואף שבימים החמים קשה הדבר ישתדל מאד בזה, כי יש ענין גדול להדר במצות ציצית.
הלכות תפילין
א. מקום הנחת תפילין של יד, בזרוע בבשר הגבוה הנקרא קיבורת, בחצי התחתון שקרוב למרפק ולא בחצי שקרוב לבית השחי. ויטה את התפילין קצת לצד הגוף באופן כזה שכאשר היד תהיה מונחת למטה התפילין יהיו כנגד הלב.
ב. מקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחילת עיקרי השערות, ואסור שיהיה אפילו חלק קטן מהתפילין על המצח, אלא כולו יהיה מונח במקום השער, ומכוון בין העינים. ומי שנשרו שערותיו ידקדק ג"כ מאד בזה שיניח אותן במקום שהיה לו שער מקודם. והקשר מאחורה יהיה גם כן באמצע הראש ומעל הגומה.
ג. ירא שמים יזהר להניח גם תפילין של רבנו תם, ויוכל להניח תפילין של ר"ת בין לחש לחזרה [אבל לא יניח באמצע חזרת הש"ץ, כי לא עושים הפסק לכתחילה בין תפילין של ראש לשל יד (אמנם בדיעבד אם הניח תפילין של ר"ת ושמע קדיש או קדושה יכול לענות בין תפילין של יד לשל ראש)].
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!