חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת
פרשת בהעלותך - חסה לשבת
רבי יוסף שמואלי | יב' סיון תשפ"ג | 1.6.2023 | 00:30
חידוש
"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה..." (ט, יג)
ממה שאמר "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" משמע שמי שרגיל להיות בדרכים בדרך כלל איננו יכול להשמר בטהרה, כי ברגע שיוצאים לחוץ אז בהכרח שהאוירה הגשמית משפיעה על האדם.
ומסופר כי בזמנו של רבי נחמן מברסלב זצ"ל היה יהודי שמקצועו היה מגיה מזוזות ומסתובב בעיירות ממקום למקום לבדוק סת"ם. וכשספרו עליו לפני רבינו נחמן, אמר: כתוב "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" כאומר מי שרוצה להיות טהור שלא יהיה תמיד בדרך, ומי שמסתובב תמיד בדרך לא יכול להיות טהור. ובדקו אחריו ומצאו שלא היה איש טהור כלל... והפסיקו לתת לו להגיה ספרי תורה תפילין ומזוזות. כי תכף ומיד כשאדם צריך להסתובב בדרך בקביעות הוא בסכנה גדולה מאוד וצריך סיעתא דשמיא שלא יאבד דרכו ברוחניות ובגשמיות יחד (לבוש יוסף).
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (יב, יג)
יש לתמוה מדוע משה רבינו צעק בתפילתו?
אלא שמשה נהג בחכמה שחשב: אם אאריך בתפילה, יאמרו עם ישראל - על אחותו מרבה בתפילה, אבל בשבילנו אינו מאריך", ואם אקצר בתפילה אז מרים תחשוב שבגלל שאני נוגע בדבר שהיא דברה עלי לשון הרע לכן אני מקצר. מה עשה משה? צעק כדי להראות למרים שכואב לו עליה ומתפלל עבורה, ומצד שני קיצר במילים (אל נא רפא נא לה) בכדי שלא תהיה עליו תרעומת העם מדוע עלינו הוא לא מאריך בתפילה (האלשיך הקדוש).
סיפור
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (יב, ג)
מסופר על החפץ חיים זצ"ל שפעם בנוסעו למוסקבה לצורך ענייני ישיבתו שלח מכתב לאחד ממכריו שיפגשהו באחד מן המקומות, וביקש ממנו שיסתיר את יום בואו לבל יבואו לקבל פניו בפומבי. כשנודע הדבר, שאלו אחד ממיודעיו בשביל מה מנע מהם מלקבל פניו ולחלוק לו את הכבוד הראוי לתלמיד חכם כמוהו? ענה ואמר: "ודאי לי שכבודו אוכל קוגל בשבת. ואם תתאוה ביום שישי לאכול קוגל, הלא אשתך לא תאפשר לך לאכול קוגל אלא רק מאכלים אחרים, כי את הקוגל אוכלים רק בשבת". ואז סיים הרב: "כבוד זהו קוגל ואוכלים אותו רק בעולם הבא, ביום שכולו שבת, ואם ירצה מי שהוא לאוכלו בערב שבת בעולם הזה אז יוכרח להיות רעב בשבת..."
הלכה
מצוה לזעוק ולהריע בעת צרה
א. מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר (במדבר י, ט) "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה, כה) עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
ב. ומדברי סופרים צריך גם להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים, ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד.
ג. כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך היו מתענים על שאר הצרות; כגון כותים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל, או ליטול מהם מס, או ליקח מידם ארץ, או לגזור עליהם צרה אפילו במצוה קלה, הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו; וכל הערים שסביבותיהם מתענים אבל אין מתריעין, אא"כ תקעו להתקבץ לעזרתם ואפילו לא באו אלא לעבור דרך ארצם, שאין להם מלחמה עמהם אלא על כותים אחרים, ועוברים על מקום ישראל מתענין ומתריעין.
ד. כשם שהצבור מתענים על צרתן כך היחיד מתענה על צרתו, כיצד הרי שהיה לו חולה או תועה במדבר או אסור בבית האסורין, יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפלתו, ואומר עננו וכו' בכל תפלה שמתפלל, ולא יתענה בשבתות ולא במועדות ולא בראשי חדשים ולא בחנוכה ופורים.
מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע
בברכת שבת שלום ומבורך!