נהגו ישראל קדושים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ונאמרו בזה מספר טעמים
כז' אייר התשפ"ג | 18.5.2023 | 11:30
מצוות לא תעשה של בשר וחלב היא ה-66 במנין מצוות לא תעשה, והיא מקבילה לחג השבועות שהוא יום ה-66 מראש השנה לחדשים - ראש חודש ניסן
הרה"ק רבי חיים ויטאל זי"ע כתב: איתא בזהר הק', ששס"ה לאוין שבתורה מכוונים נגד שס"ה ימות החמה, ובכל יום יש לו את הלאו שכנגדו! (במסכת מכות כג: ובמדרש תנחומא פר' כי תצא מובא: שס"ה מצוות לא תעשה כמנין ימות החמה. ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העבירה הזאת). צא וחשוב, ותמצא שמצוות לא תעשה של בשר וחלב היא ה-66 במנין מצוות לא תעשה, והיא מקבילה לחג השבועות שהוא יום ה-66 מראש השנה לחדשים - ראש חודש ניסן...
יום הביכורים מכוון נגד הלאו של לא תבשל גדי בחלב אמו
עוד נראה, כי מסמיכות הפסוקים "ראשית בכורי אדמתך" וגו' - "לא תבשל גדי בחלב אמו", נרמז שיום הביכורים מכוון נגד הלאו של לא תבשל גדי בחלב אמו. ולכן המנהג לדקדק לאכול מאכלי חלב ומאכלי בשר - כפי הלכותיהן - בהפסק קינוח והדחה, לעשות פעולה ניכרת שאנחנו מקיימים מצוות אזהרת בשר בחלב שהוא נגד יום הביכורים - חג השבועות...
באשר הוא שם – כפי שהוא עכשיו
הגה"ק מהרש"ם מבערזאן זי"ע כתב, הטעם שנהנו לאכול מאכלי חלב, על פי מה שמובא בירושלמי (פר"ד דר"ה ה"ח), בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא, (דכתוב במוסף "ושעיר אחד לכפר", ולא כתוב "חטאת"). א"ל הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם. והנה ידוע, שהענין שלא מזכירים לבעל תשובה את חטאיו, היא מהסיבה שאנו לא מסתכלים "מה היה", אלא "מה עכשיו", ובתר השתא אזלינן, ולמדים זאת מ'חלב' שמותר באכילה ושתיה אף שלכאורה נוצר מהדם של הבהמה כמובא בגמרא (נדה ט.) דם נעכר ונעשה חלב, ולכאורה היה צריך לאסרו, אך מכיון שהוא נהפך לדבר אחר מותר, (ועיין במג"א סימן רט"ז וח"י סימן תס"ז). וזו הסיבה שאנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות, להורות דבתר השתא אזלינן - אנו מסתכלים על המצב שנמצא בו כעת האדם, וכל העוונות מתכפרים...
אותו היום שהניחה אמו של משה אותו ביאור ששה בסיון היה, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולם ולא ינק, לזאת אוכלים מאכלי חלב
עוד טעם מובא בשו"ת כנף רננה בהקדמה ליו"ד, ע"פ הגמרא (סוטה יב:) ר' אחא בר חנינא אמר אותו היום שהניחה אמו של משה אותו ביאור ששה בסיון היה, וכתיב, "וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות" - מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולם ולא ינק, לזאת אוכלים מאכלי חלב להורות על דברי הגמרא הנ"ל, שעל שעתיד משה לקבל תורה בסיני ביום זה נמנע מלאכול חלב טמא...
סימן שיהודי צריך להיות רך כחמאה
שנה אחת בעת סעודת החלב בשבועות ישב הרה"ק בעל הדברי שמואל מסלונים זי"ע ושאל את חסידיו: תאמרו נא מדוע אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות, נענו כמה מזקני החסידים ואמרו כמה וכמה טעמים, נענה הרבי ואמר: בואו ואומר לכם מהו הטעם: אכילת מאכלי החלב, הם לסימן שיהודי צריך להיות רך כחמאה, כמו שאמרו חז"ל (תענית כ:) "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז"....
יש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הבכורים
הרמ"א כתב שכשם שלוקחים בליל פסח שני תבשילים, זכר לפסח ולחגיגה, כן אוכלים בשבועות מאכלי חלב ואחר כך מאכלי בשר, וצריך להביא עמהם שתי לחם על השולחן [כי לחם הנאכל עם חלב אי אפשר לאכלו עם בשר] שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הבכורים. (שולחן ערוך תצ"ד).
רמז לחסד
עוד טעם כתב הבני יששכר, וז"ל: חלב רומז לחסד, גוון לובן, ומה שנתן לנו את תורתו הוא מצד החס"ד הגמור והרחמי"ם, כי גבר עלינו, להודיע לבריותיו ולגלות להם מסתורין דיליה, והנה להגיד בבוקר חסדך ראשי תיבות חלב.
לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' ויאכלו וכו', ולא מצאו לו מענה
נאמר במדרש (שמות רבה כח-א) בשעה שעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע בו עשה הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו. ועוד נאמר (מדרש תהילים ח-ב) כשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ-ג), אמר להם הקב"ה בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, לא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב, שנאמר (בראשית יח-ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' ויאכלו וכו', ולא מצאו לו מענה.
הביאו ראיה מבשר וחלב שפוסקים בו להלכה 'תתאה גבר', ובזה ניצח משה רבנו את טענת המלאכים, ולכן אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות
ונראה לבאר על פי דברי השולחן ערוך (יו"ד סימן צא סעיף ד') שאם נפל בשר צונן לתוך חלב רותח או חלב צונן לתוך בשר רותח הכל אסור משום דתתאי גבר, כלומר התחתון הרותח גובר על העליון הצונן ומנצחו. ולכן כשביקשו המלאכים לפגוע במשה רבנו ואמרו להקב"ה (שבת פח:) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהילים ח-ה) ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, והיתה שאלה האם העליון כלומר המלאכים, נוצח את התחתון כלומר בני האדם, או להיפך, הביאו ראיה מבשר וחלב שפוסקים בו להלכה 'תתאה גבר', ובזה ניצח משה רבנו את טענת המלאכים, ולכן אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות. (הרה"ק מהר"ם מרימאנוב זי"ע).
מכיון שבמתן תורה נצטוו על איסור בשר וחלב ומאכלות אסורות, נמצאו כלי תבשילים אסורים היו בשימוש ובבישול למאכלי היתר, לפיכך נזונו באותו יום אך ורק ממאכלי חלב
בין הטעמים שנאמרו על המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות נאמר טעם אחד (עי' משנ"ב סי' תצד ס"ק יב), כי מכיון שבמתן תורה נצטוו על איסור בשר וחלב ומאכלות אסורות, נמצאו כלי תבשילים אסורים היו בשימוש ובבישול למאכלי היתר, לפיכך נזונו באותו יום אך ורק ממאכלי חלב (אם כי יש מקום לשאול והלא דור מקבלי התורה נזונו מהמן שירד להם, ומסתבר שנוסף למן אכלו שאר מאכלים, וגם צאן ובקר שחטו להם, והראיה מפרשת השליו ומעוד מקומות). יוצא כי אחרי שחזרו מהר סיני נזדקקו למאכלי חלב שאינם טעונים בישול והכנה. והוסיף הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל על זה דהנה מצינו בגמרא שבת (פו:) דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, ובכך מתיישבת התמיהה שהלא היה באפשרותם להגעיל כליהם ולהכשירם, ולמה הוצרכו דוקא למאכלי חלב. אלא מכיון שאותו יום שבת היה ואסורים היה להבעיר אש ולהרתיח מים להגעלה. ונתן בזה רמז בפסוק 'דבש וחלב תחת לשונך', אשר לפי המדרש קאי על מתן תורה, וסופי תיבות של דבש וחלב תחת לשונך נוטריקון "שבתך", לרמז כי בגלל יום השבת נצטרכו להיות נזונים ביום מתן תורה בדבש וחלב כנ"ל. (חכמת חיים).
נוהגים לאכול בשבועות מאכלי חלב, כיון שהחלב הוא מאכל תינוקות, ובמתן תורה עם ישראל הוא כקטן שנולד.
ה"משך חכמה" (פרשת יתרו) כתב, כי המקור לכך שגר שהתגיר כקטן שנולד, הוא ממעמד הר סיני. זהו הגלוי הגדול ביותר. אחרי מעמד הר סיני התרו ישראל בקרובותיהם, למה? כי זו יצירה חדשה שלא היתה קידם. אז הושלמה הבריאה. לא ביום ששי של ימי הבריאה, בא׳ בתשרי, אלא ביום הששי בסיון.
אין יאוש
יש שנתנו בזה רמז נפלא, כי בזאת נשתנה החלב משאר משקים, שהרי הם כשהחמיצו אין להם כל תקנה רק להשליכם לאשפה, לעומתו החלב משהחמיץ יש לו תקווה ואחרית כי מעתה אפשר להפכו לגבינה ושאר מאכלי חלב משובחים, כן נאמר להם לבני ישראל, זה תנאי לקבלת התורה - אין ייאוש כלל, אף מי שח״ו החמיץ את עצמו, לא יחליט שמקומו באשפתות מתוך ייאושו כי רב, וח״ו ימשיך לזרוק אבן אחר הנופל, אדרבה, ידע שמעתה אפשר לעשותו למאכל משובח ומפואר, וזהו הרמז לאדם שגם אם החמיץ לא יתייאש כי עדיין יכול להיטיב אחריתו, ואינך דומה ליין שהחמיץ כי אם לחלב שהחמיץ....
הקושי לתועלת
עוד רמזו בה בענין האמונה, כי כל אותם המאכלים שנעשו מגבינה לא היו באים לידי שבח זה אם לא עברו את ה׳חימוץ׳ וקלקול החלב, ללמדנו ארחות וחוקי חיים לכל התורה כולה, שהעובר קשיים, עד שנראה לו שמזלו ׳חמוץ׳, ידע נאמנה שאין זה אלא הכנה ל׳גבינה׳ ולטוב והתועלת היוצא ממנה.
יש להוסיף מה שאמרו להמליץ - מאי טעמא אמרה תורה להניח תפילין על הידיים, ומדוע דייקא על יד כהה השמאלית, אלא, שלא הרי הידיים כהרי העיניים ואוזניים וכו', כי אף שגם מהם יש לאדם שניים מכל אבר, מכל מקום בכוחם ובפעולתם שווים הם, כי שמוע ישמע הן באוזן ימין הן באוזן שמאל ללא כל חילוק. כמו כן ב׳ העיניים שווים הם. ובזה נשתנו הידיים, כי עיקר פעולותיו עושה האדם ביד ימין ואילו ידו השמאלית ׳יד כהה׳ היא, חלשה ורפה יותר מן השנייה. לזה נצטווינו בבואנו להניח תפילין שהיא דביקות בבורא יתב״ש להניחם דייקא על היד כהה, להורות כי דייקא מהחלשים, ומזמני הנסיון והחשכה, שם היא עיקר דביקות הבורא, ושם יתגלה יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם.