חסה לשבת פרשת בהר בחקתי

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" (כה, א)

פרשתינו פותחת במצות שביתת הארץ בשנת השמיטה, ומה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו בסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.

ויש לדקדק אם כן גם כל המצוות נאמרו כללותיהם ופרטיהם בסיני מדוע בחרה התורה את מצוה השמיטה לשמש כסמל ודוגמא לשאר המצוות, וכי מצוה זו יותר מבורכת משאר המצוות?

ברם מצות השמיטה היא כדי להשריש בעם ישראל הכרה מלאה שאף העולם השפל נתון תמיד תחת השגחתו של ה' יתברך וממנו באה ההשפעה לאדם. ושמא יעלה על הדעת שאין מכבודו של המלך העליון המושל בשמי שמים שיתעסק בעולם החומרי והשפל? לכן במצות השמיטה הודגש "בהר סיני" ללמדך, כי כשם שבחר הקדוש ברוך הוא את הר סיני הפעוט ביותר מכל ההרים להשכין עליו את השכינה ולתת עליו את תורתו, ובזה הוכיח לנו כי למרות גדולתו ורוממותו הוא יורד גם למקום הנמוך, כך הוא גם משגיח על השדה שלך ששובתת בשנת השמיטה לברך אותה, ובמקום גדולתו שם ענותנותו כנאמר "כי רם ה' ושפל יראה", וזהו הסמך של שמיטה להר סיני (לבוש יוסף).

 

"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ" (כה, יד)

ב'ספר חסידים' (סימן תמה) הובא מעשה באדם אחד חולה שהגיע עד שערי מות, והיה שם איש אחד שאמר בבדיחותא לחולה: "תמכור לי החולי שלך". ענה לו החולה: "אם תתן לי כך כך ממון, אמכור לך החולי". אמר לו האיש: "אתן לך". מיד עמד החולה ושב לאיתנו, וזה שהתבדח איתו חלה ומת תחתיו.

מעשה דומה הביא החיד"א זצ"ל בהגהותיו 'ברית עולם' על הספר חסידים, וזה לשונו: "וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו גוי שמכר החולי, והמוכר נתרפא, והקונה תיכף נלכד בחולי רחמנא ליצלן.

ועיין בשו"ת 'חתם סופר' (יו"ד סימן שלט) שנשאל מאחד על דבר כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל, ונמצא בספר שיש לזה תרופה שיתן החולה את ידו ליד ערל מת, ויאמר לחש: "קח ממני החולי שאינו מזיק לך, ולי אתה מטיבו", וכבר ניסה אחד רפואה זו ונתרפא. והתירו החתם סופר.

 

של מי האדמה?

סיפר הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל רבה של ספקס שבתוניסיה: מעשה בשני בעלי דין שבאו לפני הדיין להגיש את תעצומותיהם על אודות חלקת קרקע, זה אומר כולה שלי וזה אומר לא כי, אלא שלי היא, זה טוען טענותיו, וזה משמיע נימוקיו, וכרגיל דרך כל איש ישר בעיניו, כל אחד מתחפר בעמדתו, בטוח שהצדק עמו, וכרגיל, זה צודק לשיטתו וזה צודק מבחינתו, והאמת אי שם באמצע, נסה הדיין לפשר ולתווך, לקים את הנאמר: האמת והשלום אהבו, דין אמת שישכין גם שלום, פשרה צודקת שתהיה מקובלת על הכל, אך לשוא. כל אחד היה בטוח שהקרקע שלו היא, ומדוע יוותר לחברו במאומה, קם הרב מכסאו ואמר: שלמה המלך אמר, כי טוב מראה עינים, רצוני לראות את קרקע המריבה.

תמהו המתדיינים, מה יתן ומה יוסיף מראה המגרש, אך זה רצון הדיין, והוא כבודו, נלוו אליו אל שטח המריבה, עמד הרב על קרקע השנויה במחלוקת, הביט בה וסכם: אתה אומר ששלך היא, אכן כן אישר האיש, ואתה טוען ששלך היא, אמר הרב, אמנם כן השיב רעו, עתה, אמר הרב לא נותר לי אלא לשמוע מה אומרת הקרקע עצמה, למי היא שייכת, השתאו המתדיינים, והרב התכופף אל הקרקע, הטה אזנו בשים לב, כעבור רגע קט הזדקף ואמר, הכל בהיר ונהיר, היודעים אתם מה השיבה הקרקע, אמר הרב, הקרקע אמרה לי ששניכם כאחד שלה שכן סוף שניכם למות ולהטמן בה, אם כן מה לכם לריב עליה, השלימו ביניכם וחיו בשלום, נרעשו מתשובתה של הקרקע, מדבריו של הרב, וקבלו את הצעת הפשרה.

 

הלכה

חיוב לימוד תורה

א. כל אדם מישראל חייב בלימוד תורה. אפילו אדם עני, או בעל יסורים, או עסוק בפרנסת ביתו - חייבים לקבוע להם זמן ללימוד תורה. ותחילת דינו של האדם אחרי פטירתו הוא על לימוד תורה ואחר כך על שאר מעשיו.

ב. מי שאי אפשר לו ללמוד כראוי מפני רוב טרדותיו או שאינו יודע ללמוד - יתרום בעין יפה לישיבות ולמוסדות תורה ויהיה נחשב לו כאילו עסק בעצמו בתורה. ואף על פי כן גם המחזיק לא יתבטל מלימוד התורה, אלא יקבע זמן ללמוד הלכה לדעת איך לקיים את המצוות ולשמור את השבת כהלכתה שאם לא ילמד איך ידע...

ג. בעת שלומד ישתדל להבין ככל יכולתו, בצורה כזו שאם ישאלו אותו ידע להשיב.