חס"ה לשבת פרשת אמור

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" (כא, א)

פירש רש"י "אמור ואמרת" להזהיר גדולים על הקטנים. ידוע כי כל מי שדבוק בחכמים ובצדיקים אשר מפיהם אנחנו חיים הרי הוא הולך ומתעלה בתורה ויר"ש מכיון שלומד הוא ממעשיהם. ועוד שכאשר החכם רואה אותו, הוא מאיר לו פנים ומשפיע לו תורה ויר"ש. וז"ש יברך ה' הקטנים עם הגדולים, פי' אם הקטנים הם מחוברים לגדולים גם הם בכלל הברכה, וז"ש להזהיר גדולים על קטנים, פי' שהגדולים שבדור יזהירו ויאירו על הקטנים, יחברו אותם עמם בעבודתם ובפרט כאשר הם רואים שהקטנים רודפים אחריהם וחפצים מאוד להתעלות אז הם מחברים אותם יותר.

"וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (כא, א)

כאן מזהיר אותם על הטומאה כי ככל שהאדם יותר קדוש מזיקה לו הטומאה יותר, כגון בן מלך וכפרי - בן מלך כשאוכל איזה דבר שיש בו דבר לא טוב מקיא אותו מיד, אבל הכפרי אע"פ שיאכל דברים גסים זה לא כ"כ משפיע עליו כי הגוף שלו מגושם, ולכן הכהנים שהם קדושים יותר מישראל אצלם גם דבר קל מזיק להם ולכן הם יותר מוזהרים, וגם אדם שהוא חסיד וגדול בתורה כל דבר קטן פוגם אותו וכמ"ש (תהלים נ' ג') "וסביביו נשערה מאד" ואמרה הגמ' (יבמות דף קכ"א:) מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ולכן ככל שהאדם גדול יותר צריך יותר להזהר אפילו מעון קל - שאפילו דבר קל עושה רושם לא טוב על הנשמה (דרש יהודה).

כאשר הגיע החפץ חיים לגיל שמונים, העיר את תשומת לבו של ידידו הרב של ראדין רבי מרדכי סנדר קפשטיץ זצ"ל לעובדת הגיעו לגיל זה, ואמר לו שהיה רוצה לערוך סעודה לכבוד הגיעו כעת לגיל הגבורות.

הרב מראדין, שהכיר מקרוב את החפץ חיים וידע היטב עד כמה מתרחק הוא מכל עניני כבוד, פרסום וטקסים שונים, התפלא ביותר על משאלתו המשונה והיוצאת דופן הזאת, לעשות סעודה ליום הולדתו.

אמר לו החפץ חיים בתמימותו הטהורה: "כל ימי חיי אני שרוי בפחד ומורא, כיון שאני כתבתי ספר שמבאר את גודל האסורים של לשון הרע ורכילות, הם ספרי "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". והרי כתוב מפורש בפסוק: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהלים לד, יג-יד). הרי לנו מפורש שבן אדם הנמנע מלדבר לשון הרע, יזכה לימים טובים ואריכות ימים. חששתי אולי לא אזכה ח"ו לאריכות ימים ויצא מכך חילול השם גדול! כי מה יאמרו הבריות? ראו, יהודי זה שכל כך הרבה מסר נפשו על הענין הזה שלא ידברו לשון הרע ורכילות, והנה הוא עצמו לא האריך ימים"?!

"מעתה" - הפטיר החפץ חיים - "כאשר הקב"ה זיכני ואני הגעתי לזקנה של שמונים שנה, שזה כבר גיל הנחשב לאריכות ימים כראוי, אזי ברצוני להודות ולהלל להשי"ת, שדרכי לא יצא ח"ו חילול ה'. וזו כל מטרתי בסעודה שדברתי אתך אודותיה לגבי מלאת לי שמונים שנה...".

ואכן, מאותה שנה והלאה, נהג החפץ חיים מדי שנה בשנה להודות להשי"ת ביום הולדתו, כיון שחש שכל שנה שחולפת ומתווספת למנין שנותיו, מתרבה בה במדה, קדוש ה' הגדול...

הלכה

ל"ג בעומר

א. יום י"ח באייר הוא ל"ג בעומר יומא דהילולא דרשב"י זיע"א שיצאה בת קול מהשמים שאמרה "עולו ואתכנשו להילולא דר' שמעון" וביום זה ירדה אש מהשמים והקיפה את ביתו של רשב"י וירדה השכינה עם רבבות של מלאכי מעלה ושל נשמות הקדושים ורשב"י גילה סודות שלא שמעתן אוזן מעולם והייתה שמחה גדולה בכל העולמות.

ב. נהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.

ג. יום ל"ג בעומר מלבד שהוא יומא דהלולא דרשב"י זיע"א גם יש שמחה גדולה ביום זה שבו סמך התנא האלקי ר' עקיבא בן יוסף את חמשת תלמידיו שהעמידו את התורה בכל העולם והם רשב"י ר' מאיר בעל הנס, ר' יהודה בן אלעאי, רבי נחמיה, ור' אלעזר בן שמוע.

ד. מנהג הספרדים שלא להסתפר עד יום לד' בבוקר (השנה תשפ"ג: יום רביעי יט' אייר).