מה הייתה מטרתו של עמלק? ולמה מלחמת עמלק היא המלחמה הקשה ביותר?
ח' אדר התשפ"ג | 1.3.2023 | 10:50
מטרתו היתה להטמיעם בנ' שערי טומאה
איתא בזוהר הקדוש פרשת בשלח (דף סה ע"ב) מלחמת עמלק היא המלחמה הקשה ביותר, שמיום שנברא העולם ועד מלחמת עמלק, וממלחמת עמלק עד שיבוא מלך המשיח, ואפילו בימיו של גוג ומגוג, לא נמצא מלחמה כזו. ולא משום שהיו להם חיילים תקיפין [חזקים] ומרובים, אלא משום שעמלק נלחם עם הקב"ה מכל הצדדים, והכח של עמלק מחמת שהוא שער החמשים של הקליפה, ובמלחמתו רצה להשקיע את עם ישראל בתוכו, ומשם אין יציאה עולמית והקב"ה הצילנו ומצילנו מידם בכל דור ודור. לכן אומר הפסוק (דברים כה יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק", 'לך' גימ' חמשים, וזה רומז לחמשים שערי טומאה שרצה עמלק להתגבר ולהכניס לשם את עם ישראל, ומטרתו היתה להטמיעם בנ' שערי טומאה. ומלחמה זו תוכרע רק בביאת משיח צדקנו, שאז הקב"ה יגלה את שער הנ' של הקדושה, וע"י זה יכניע את שער הנ' דקליפה, ועל זה אמר, "כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז יד), 'מחה אמחה' דייקא דהיינו הקב"ה.
שלש פעמים נלחם עמלק בישראל
והנה, שלש פעמים נלחם עמלק בישראל, וכל פעם שהיו ישראל צריכים לקבל איזה מתנה או איזה מעלה נשגבה, נתקנא בהם, וכל רצונו היתה להכשיל את עם ישראל כדי שיפסידו מעלה זו.
א. קודם מתן תורה, שאז נבחרו עם ישראל לעם סגולה ועלו לגדולה, ונקראו בנים למקום - מיד "ויבא עמלק" (שמות יז ח).
ב. בזמן יהושע בן נון, לפני שנכנסו לארץ נתקנא בהם עמלק, ולא חפץ שהם יקבלו את ארץ ישראל, שהיא מבחר העולם – "אשר תמיד עיני ה' אלוהיך בה" (דברים יא יב).
ג. בימי מלכות שאול, כששאול נמשח להיות מלך על ישראל, והוא היה המלך הראשון בעם ישראל, ובאותו זמן מלכות ישראל החלה להתבסס, וזה היה לצנינים בעיני עמלק, ולכן בא להלחם (שמואל א פרק טו).
ובכל ג' מלחמות אלו נחל עמלק מפלה גדולה אשר תכליתה ואחריתה תהיה בביאת משיח צדקנו. וזה אחד הטעמים שתיקנו רבותינו לקרוא פרשת 'זכור' בחודש אדר, כיון שחודש זה הוא הכנה לחודש ניסן, שהוא זמן גאולתן של ישראל.
תרוממנה קרנות צדיק
ובעלי הרמז רמזו זאת בפסוק: "וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק" (תהלים עה, יא). קרן פירושו פינה, והקרנות – הקצוות של המילה 'רשעים' הם אותיות ר"מ - רמז לרשעים שהם מלאי גסות הרוח וגאוה, וכן עמלק בגימ' ר"מ. 'אגדע' - פירוש אכרית אותם מן העולם, ואז באותה שעה 'תרוממנה קרנות צדיק', הקרנות של המילה 'צדיק' הם צ"ק אותיות קץ, כלומר שעל ידי שקליפת עמלק תבוטל מן העולם - יגיע קץ הגאולה. (ברכת אברהם פילד בשלח ד"ה וידי משה כבדים)
עמלק הר"ת שלו הוא ע'מרם מ'שה ל'וי ק'הת
עוד ידוע מה שדרשו רבותינו את הפסוק: "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות" (משלי יד, יב). על עמלק. דהנה עמלק נתגאה בשמו, שר"ת שלו הוא עמרם משה לוי קהת, ולכן חשב להתגאות על ישראל ולנצח. וזהו 'יש דרך ישר', דהיינו שהגאוה שלו נבעה מהר"ת של שמו, שהם שמם של מנהיגי ישראל, אבל 'אחריתה דרכי מות' דהיינו שהס"ת (אחריתה) של שמות אלו הוא 'מיתה', ונהפוך הוא, שדוקא בשמו מרומז גם מות. (בני שלמה במדבר כד כ)
'עד יעבור זע"ם' ר"ת ז'כר ע'מלק מ'העולם
ובדומה לזה, פירשו המפרשים את הפסוק (תהילים ל, ו): "כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רנה". 'כי רגע באפו' - רג"ע ר"ת ראשית גויים עמלק, שחרה אפו של עמלק על ישראל ונתגאה עליהם. 'חיים ברצונו' - שעמלק רוצה לחיות, ידע לו, כי 'בערב ילין בכי' - שבערוב ימיהם רק בכי, 'ולבקר רנה' - כלומר שלעתיד לבוא כשימחה שמו לגמרי מן העולם, אז יהיה 'רנה' לישראל. וזה שכתוב "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו, כ). ומהו 'חבי' עתה בגלות, עד 'כמעט רגע' - עד שיתמעט רג"ע, דהיינו עמלק כנ"ל, 'עד יעבור זעם' עד יעבור זכר עמלק מהעולם, ר"ת זע"ם, ואז יתגלה כבוד מלכותו. (ליקוטים מפרדס ח"ג ערך עמלק אות א)
משה נלחם עמהם למעלה בעולמות העליונים, ויהושע נלחם פה למטה
אומר הזוהר הקדוש (ח"ב דף סה ע"א) שמלחמה זו עם עמלק היא לא רק למטה אלא גם למעלה, וגם שם יש מלחמה חזקה, שהרי השר שלהם למעלה הוא הס"מ, וזה רמוז במילה 'עמלק' דהיינו מחלקים את המילה 'עמלק' לשנים ה'עם' של 'לק', ו'לק' בגימ' 'סמא"ל' (130). וזה מה שכתוב במלחמת עמלק "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" (שמות יז, ט). ומקשה הזוהר הקדוש, למה משה סילק עצמו מלהלחם עם עמלק, וצוה על כך את יהושע? ומבאר רשב"י הקדוש, אלא, זכאה חולקיה דמשה, שידע את סוד הדבר, שיש מלחמה גם עם השר שלהם למעלה, ולכן אמר משה ליהושע, אני אזמין את עצמי להלחם עמהם למעלה בעולמות העליונים, ואתה יהושע תלחם פה למטה [שהרי משה שורשו מהדעת העליונה, ולכן יכל להלחם עם שרו של עמלק למעלה שהם קליפת הדעת, ויהושע הוא סוד מלאך מטטרו"ן והוא ראוי להלחם למטה כמו שיבואר בהמשך] והיינו דכתיב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שם יא) - היינו גבר ישראל דלעילא.
ידע משה שרק ליהושע יש את הכח להכניע את עמלק
עוד שואל שם הזוהר הקדוש (שם ע"ב), למה בחר משה דוקא ביהושע, והרי באותו הדור היו זקנים ותקיפים הרבה יותר ממנו, והוא היה רק נער דכתיב (שמות לג, יא) "ויהושע בן נון נער"? ומיישב, כי משה הסתכל בחכמה, וראה שהס"מ יורד מלמעלה לסייע את עמלק למטה, והבין שתהיה מלחמה קשה, ובאותו זמן יהושע היה במעלה גדולה יותר משל הזקנים, ולכן הוא היה הראוי ביותר לנצח את עמלק, וזה מכיון שהיה יונק מן השכינה, בסוד הכתוב "נער לא ימיש מתוך האוהל" (שם). שהוא סוד מלאך מט"ט, וידע משה שרק ליהושע יש את הכח להכניע את עמלק. ע"ש.
כל היניקה שלו, זה מהעוונות של עם ישראל
והנה, עמלק הוא כוח טומאה גדול, והוא טורח הרבה להחטיא את ישראל, וכל היניקה שלו הוא מעוונותיהם של ישראל. וזה הנקרא 'שאור שבעיסה' (ברכות יז.), שכשם שהשאור כשנתפס בעיסה תופח ותופח, כך עמלק הוא קליפה קשה, שנתפס אל האדם כשחוטא, ואפילו כשחטא בשגגה, כבר יש לו שם יניקה, ומקבל שפע ומתעצם ממנו. כדוגמת הזבוב שמחפש איזה פתח פתוח, פרצה קטנה בבשר ומשם יונק ומוצץ, ויש לזה רמז בפסוק: "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" (שמות יז, יד), וכתב בעל הטורים שהמילים 'זכרון בספר ושים באזני' ר"ת זבוב, שזה היה דרכו של עמלק, להרוס כל חלקה טובה בעם ישראל, על ידי שיונק מכל חטא ועוון שלהם. גם ר"ת זבו"ב: זה בכה וזה בכה, שעמלק גם כן היה מפריד אלוף בעם ישראל להסיר מהם את האחדות, ועל שם זה נקרא פורים מלשון פירורים, וההתגברות עליו הוא רק על ידי לימוד התורה הנקראת 'טוב', וזה מכניע את הזבוב. וזה רמוז במילת 'זבוב' שעולה גימ' טו"ב, לומר שעל ידי התורה אפשר להכניע אותו.
תמחה את זכר עמלק מתחת השמים
רבינו יוסף חיים זי"ע הביא עוד רמז שמחלמת עמלק היא על ידי לימוד תורה מהפסוק: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד). הדרך למחות את עמלק היא 'מתחת השמים', דהיינו האותיות - שהם מתחת לאותיות שמים, שהם האותיות שלאחריהם, אחרי ש' -ת', אחרי מ' -נ' ואחרי י' -כ', אותיות תנ"ך [את האות מ"ם סופית של המילה שמים אין לחשבן כיון שהיא כפולה], נמצא שרק על ידי לימוד התורה נוצחים את עמלק. (אדרת אליהו פרשת כי תצא)
ודע כי הזכירה שציותה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז), אין זה רק על המלחמה הגשמית שנלחמו עמלק בישראל כשיצאו ממצרים, כי הוא כבר נאבד מן העולם. אלא הכוונה היא על המלחמה הרוחנית, שהיא עומדת בתוקפּה עד היום בעוונותינו הרבים, כמבואר בספרים הקדושים.
וידוע כי משחרב בית המקדש, יש מחיצה גדולה המפסקת בנינו לבין אבינו שבשמים. ובודאי שאין המחיצה מצד ה' יתברך, שהרי נאמר: "גם חושך לא יחשיך ממך" (תהילים קלט, יב). אלא החציצה היא מצד המקבלים שהם עם ישראל, בסוד הכתוב: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין ה'" (ישעיה נט, ב). והמסך הזה המבדיל, הוא עמלק הרוחני שבחינתו 'גסות הרוח וחוצפה וגבהות הלב', שזה קליפת עמלק.
ועבודתינו היא לגבור על קליפת עמלק, על ידי עסק התורה.
פעולותיו של עמלק להזיק לישראל, והדרך לנצחו
דרכו של עמלק לקרר את ליבותיהם של ישראל, בכל מיני שיטות ואופנים, ונבארם אחת לאחת.
א. כשבני ישראל יצאו ממצרים, ה' יתברך עשה עמהם נסים ונפלאות, כל מכות מצרים, קריעת ים סוף וכו', וכששמע זאת עמלק לא פחד, ומסר עצמו להלחם בישראל. וכדברי קודשו של רש"י על הפסוק "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח). ואלו דבריו: משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכול לירד בתוכה, בא בן בליעל וקפץ וירד לתוכה וציננה מעט, ואחר כך נכנסו כולם ע"כ. וכך אצל עמלק כל האומות פחדו להתעסק עם בני ישראל, דכתיב "חיל אחז כל יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען" (שמות טו, יד - טו). ובא עמלק ונלחם בעזות מצח בעם ישראל, ללא פחד ומורא, וקירר את הקדירה לשאר האומות שיבואו וילחמו. וכשנתבונן נבין שענין הקרירות הזו הוא, שלא להתפעל משום דבר.
וקליפת עמלק הזו נכנסת בעם ישראל ומקררת את ליבותיהם, ומשפיע גם על החיצוניות של האדם, ליטוע בו מידות רעות, וזה שורש הגאוה וגסות הרוח וכדו'. וזה פועל אצל האדם, ברדיפת כבוד והנהגת הגוף בתענוגות ומלבושי יקר וכדו'. ובספר אמרי אהרן (רוט פר' כי תצא) נתן לזה סימן, עמלק ר"ת עמלק מקרר לבבות קדושות.
מפריד בין המח ללב
ב. הנה עמלק הוא דעת דקליפה (עיין זוה"ק ח"ב דף סה ע"ב ובמקדש מלך שם), והוא עומד אצלנו בעורף, וכל הרצונות הטובות שאדם רוצה להוציא מהכח אל הפועל, ולהעבירם מהמוח אל הלב עוברות דרך העורף, עמלק בא ומטיל בהם ספק, ומחזירם אל המוח. והנה, המוח הוא בחינת שמים שבאדם, והלב הוא בחינת הארץ, ועמלק מנסה להפריד בניהם, בבחינת "רם על כל גויים ה', על השמים כבודו" (תהילים קיג ד), דהיינו, שכל ההחלטות הטובות ישארו רק בשמים. וקליפת עמלק הזו רוצה גם להאחז חזק בשכינה, ולישב במקום שבו עובר כל השפע, והוא בית המקדש, והיא שולטת שם, לכן השכינה בגלות ולא בבית המקדש, כדי שלא תהיה להם אחיזה גדולה. ורמזו בזה, דהנה עמלק בגימ' 'ספק', שהוא מכניס בלב האדם כל הזמן ספיקות בעבודת ה', וספיקות באמונה בה' יתברך. וכן מובא בזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף סה ע"ב) על מלחמת עמלק, שמלחמה זו היתה בגזר דין קשה, כמבואר ברש"י על התורה (שמות יז, ח) שעמלק בא בסיבת שהיו להם פקפוקים באמונה בהשי"ת. והנצחון שלנו כנגדו הוא, על ידי התחזקות באמונה, וזה שאמר הכתוב "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" (שמות יז, יב). ללמדנו שעל ידי ההתחזקות באמונה החלישו את כוחו של עמלק. ורמז יש לזה שהרי 'אגג' ו'המן' עולים בגימ' 102, שהוא גימ' 'אמונה'.
גורם למחלוקת
ג. עמלק, הוא בבחינת הפירוד, שהוא מפריד אלוף כמו שאמרו חז"ל (מדרש תנחמא כי תצא יא) שכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין שמו של הקב"ה שלם, והוא גם מפריד בשמות הקודש שיש לו בהם אחיזה, וגורם בהם פירוד. וגם גורם פירוד בישראל שלא תהיה ביניהם אחדות. ובמקום שאין אחדות הוא מיד נכנס, וזה שכתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כד, ט). דהיינו שעשייתו של עמלק הוא להפריד, שאדם ידאג רק לצרכיו ולא לשל חבירו, וזהו 'לך' להנאתך ולטובתך בלבד. ועל ידי שעם ישראל באחדות מרחיקים את עמלק מהם, ואף אומה בעולם אינה יכולה לשלוט בהם, כמאמר הפסוק "חבור עצבים אפרים - הנח לו" (הושע ד, יז). כשעם ישראל מחוברים - הנח לו, ואי אפשר לנגוע בהם לרעה. ועמלק מחפש את הפרצות ומרבה את המחלוקת בעם ישראל כדי לשלוט בהם, ולנצחם.
גורם שידחו את התשובה
ד. אמר משה ליהושע "וצא הלחם בעמלק מחר" (שמות יז, ט). ואמרו רבותינו (עי' במגלה עמוקות ואתחנן אופן קמ) שעמלק הוא הס"מ. ורצונו הוא להחליש את האדם מלעבוד את ה' יתברך, ויש לו בזה דרך נוספת, והיא שיטת ה'מחר', כגון, שעמלק רואה אדם שהחליט לחזור בתשובה ולהתחזק, ומעתה לעבוד את ה' תמידין כסדרן, אומר לו - טוב, תהיה צדיק, אבל היום יש לך עיסוקים וטרדות וכו', לכן כדאי וראוי שתתחיל 'מחר', ולמחר אומר לו, אתה עסוק עדיין, כדאי שתדחה את התשובה בעוד שבוע שבועיים וכדו', ובנתיים מכשיל אותו בעוד כמה עבירות, עד שמוריד אותו מדחי אל דחי. ולא רק זה, אלא שמשכנע אותו בטענות של תורה, ואומר לו, עכשיו לך תעבוד תתעשר, ותאסוף לך כל הון שבעולם, ואחר כך תשוב על חטאיך, ותשב על התורה ועל העבודה בנחת ושלוה. וכשהאדם שומע לו והולך בעצתו, הוא מפילו לשאול תחתית. וזה שאמר משה ליהושע צא להלחם ב - 'עמלק מחר', בעמלק הזה שאומר לאדם מחר... ולכן כשהאדם מקבל עליו איזה קבלה או חיזוק, מיד יתחיל בזה, לפני שיבוא עמלק לעכבו ולדחות אותו.
להרפות מן התורה
ה. "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז, ח). ואיכא למ"ד (סנהדרין קו.) שנקרא המקום רפידים - על שריפו עצמם מדברי תורה, וכן אמר יצחק אבינו לעשיו "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כז, מ). כאשר ישראל רפויים מן התורה, אז גוברת ידו. ועל ידי שמגבירים כח התורה, אז נוצחים את עמלק, כמו שאמר הכתוב "ויסעו מרפידים" (שמות יט, ב) - כשנסעו מהרפיון ידים, "ויחן שם ישראל נגד ההר" שהלכו לקבל את התורה, ונצלו על ידי זה מעמלק.
מכניס לאדם עצבות
ו. עבודת ה' צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב, אבל כשאדם נמצא בעצבות ח"ו, הכל הולך לטמיון, ולאט לאט יורד ח"ו החשק בעבודת ה'. ויצר הרע, הוא קליפת עמלק, והוא מוביל את האדם לעצבות נוראה, או לאיזה 'מרה שחורה', וכל זה על ידי הקרירות שמכניס בלב האדם, המשכנעת את האדם שלא יצליח, ומונעת ממנו לעבוד את ה' באמת.
וזה היה דרכו של נכדו המן הרשע, שבדורו ירדו ישראל בעבודת ה', עד שנהנו מסעודתו של אותו רשע והשתחוו לצלם (מגילה יב.), והגיעו לכך מחמת הקרירות שהכניס בהם המן בזה שאמר (אסתר ג, ח) "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים",. שיש ביניהם פירוד, וגם יש להם רפיון ידיים מן התורה, שאינם מקיימים תורה שבע"פ.
ובזה מבואר דברי המדרש (אסת"ר פרשה ח), על הפסוק "ויגד לו מרדכי (להתך) את כל אשר קרהו" (אסתר ד, ז). שכוונתו של מרדכי היתה לומר לו, בן בנו של 'קרהו' בא עליהם. שכל הגזירה הזאת היא מפני ששלט בהם קליפת עמלק והתקררו מאוד בעבודת ה', לכן קם עליהם המן הרשע שהוא מזרע עמלק, ואז מיד לבש מרדכי שק ואפר, ונעשו שם תקנות גדולות כדי לבטל את קליפת עמלק.
ועתה יבוארו כיצד תקנו ישראל את כל מעשיהם הרעים, ובזכות זאת נתבטלה הגזירה:
א. "לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן ואל תאכלו ואל תשתו וכו'" (אסתר ד טז), מיד ישבו בתענית ועשו תשובה על כל מעשיהם, ובזה התנקו מההתקררות של עמלק.
ב. ועל ידי שהתכנסו כולם באחדות גמורה, גברו בזה על קליפת עמלק, שדרכו לעשות פירוד, ונתחברו באהבה ואחוה יחד כולם. והוסיפו לשלוח מנות איש לרעהו שזה מוסיף אחדות גדולה.
ג. עוד אמרו (אמרי חיים הגר ליקוטים עמ' קמ) "את כל היהודים אשר בשושן" (אסתר שם), בשושן אותיות 'בששון', שיכנוס רק את היהודים שהם במצב של שמחה ולא בעצבות. ולזה תיקנו חז"ל בפורים לעשות מעשים המשמחים אותו, כגון 'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'.
ד. ואם נתבונן נראה עוד, שמרדכי רצה לבטל גם את קליפת עמלק 'מחר', זה שדוחה את האדם למחר כנ"ל. שהרי ביום י"ג ניסן, שזה היה היום שבו התפרסמו האגרות ששלח המן הרשע, והעיר שושן נבוכה ויצא מרדכי לרחוב העיר... באותו יום כינס מרדכי את היהודים, וצמו שלשת ימים לילה ויום, שזה היה י"ג וי"ד וט"ו ניסן, וצמו ביום א' דפסח, כדרשת חז"ל (מגילה טו.) על הפסוק "ויעבור מרדכי" (אסתר ד, יז). ולכאורה, היה לו למרדכי לחכות מעט, ולדחות את התענית עד שיעבור חג הפסח, ומנ"ל לדחות הפסח בשביל זה. ואפשר לומר שכוונתו היתה לבטל את קליפת עמלק הזו הנקראת 'מחר'.
ה. וגם את רפיון ידיהם מן התורה חיזקו עם ישראל שבאותו הדור, והשלימו את קבלת התורה מאהבה. כמובא בגמרא מסכת שבת (פח.) על הפסוק "קימו וקבלו" (אסתר ט, כז), הדור [-חזרו] קבלוה בימי אחשורוש'. שקיבלו את התורה ברצון, שבמתן תורה קבלוה בכפיה. ובמדרש (אסת"ר פרשה ט אות ד) מובא שמרדכי היהודי קיבץ עשרים ושנים אלף תינוקות של בית רבן, וזה כמנין כ"ב אותיות התורה. ובזכות לימוד תשב"ר באה הישועה, שלימוד תורתם היא זכה וברה, ורמז לזה הביא בספר מנורת המאור (אלנקואה ח"ד פרק גידול בנים עמ' 139)על הפסוק 'לשון רכה תשבר גרם', דהיינו, 'לשון רכה' של 'תשב"ר' - ר"ת תינוקות של בית רבן, 'גר"ם' - ר"ת גזירות רעות מבטלים.
ועל ידי אלו המעלות שהתחזקו בהם עם ישראל התבטלה קליפת עמלק, וביום ט"ז ניסן תלו את המן על העץ אשר הכין לו... ורמז אמרו בה (עי' תוספות השלם בא יב, יד אות ב) מהכתוב "וישבות המן ממחרת הפסח" (יהושוע ה, יב).