בית - מאמרים - חידוש סיפור והלכה לפרשת שלח לך

.

פרשת שלח לך - חס"ה לשבת 

מדוע נתקנה מצוות ציצית? מה ענה המגיד מקלם על אותם שלא התעטפו בטלית בתפילה? ומה כדאי לומר בסוף התפילה שיועיל לאדם לזכור את שמו אחר פטירתו? • חידוש סיפור והלכה לפרשת שלח לך


רבי יוסף שמואלי  | יום חמישי כ"א סיון התשפ"ד  |  27.06.2024  |  10:50


קאבר חסה לשבת פרשת שלח לך התשפד

חידוש

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (טו, לח)

דע לך אחי חביבי, כי מצות הציצית "מצלת את האדם מן החטא", שהרי מובא בתנא דבי אליהו רבה על הפסוק "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת", אמר הקב"ה למשה, מפני מה חלל זה את השבת, אמר משה לפניו רבש"ע איני יודע. אמר לו הקב"ה למשה אני אומר לך, בכל ששת ימי החול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו, אבל עתה ביום השבת, שאין לו לאדם תפילין בראשו ובזרועו לכן חלל השבת, באותה שעה אמר הקב"ה למשה, משה צא וברור להם מצוה אחת שיהיו נוהגים בה גם בשבתות וימים טובים וזה "מצות ציצית", שנאמר דבר אל בנ"י ועשו להם ציצית וכו' א"כ הוכחת לדעת שהציצית מצילה האדם מן החטא.

 

"יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" (יד, לד)

לכאורה, יש מקום לתמוה על לשון הפסוק, שהרי הכוונה היתה שעל כל יום ששהו המרגלים בארץ יהיו בני ישראל שנה במדבר, ואם כן היה צריך להיות כתוב ההיפך: "שנה ליום שנה ליום"? אלא יש לפרש כך: "יום לשנה"? כלומר הפסוק תמה איך יצאה כזאת מלפניו יתברך, שעבור יום שחטאו יענשו בשנה שלמה, והלא הקב"ה מלא רחמים? והפסוק מתרץ: "יום לשנה תשאו את עונותיכם", כלומר, כלל זה שיום אחד יחשב לשנה שלימה, הרי הוא טובה גדולה עבורכם לדורי דורות, שכן כל השנה ישראל חוטאים לפני הקב"ה, ויום אחד בשנה - יום הכיפורים, שבו ישראל עושים תשובה, מכפר על כל השנה! יום אחד על שנה שלימה! (שו"ת מים חיים)

 

סיפור

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם..." (טו, לח)

מסופר על המגיד מקלם שנזדמן להיות במעון הקיץ בברלין הסמוכה לעיר ריגה, שם היו מתכנסים רבבות מכל רחבי רוסיה, ובפרט מעיר ריגה הסמוכה, והיו נהנים שם מן המעיינות והמרחצאות ועוד. בשבת הלך המגיד להתפלל בביהכנ"ס וראה שיש מבני ריגה שאין להם טלית בתפילה היות והתרשלו להביא הטלית עמהם.

עלה המגיד על הבימה ואמר רבותי! אספר לכם מעשה מזעזע, פעם אחת בימות הקיץ הייתי בריגה, נכנסתי לאיזה בית לראות את הבעלים וראיתי שאין איש בבית והבית ריק. נכנסתי ואני שומע בכיות תמרורים מאחד החדרים, נכנסתי לשם וראיתי שאין איש ורק שקית וטלית נמצאים בה, והטלית גועה בבכי. שאלתי אותה טלית טלית למה את בוכה, ואמרה איך לא אבכה בעל הבית לקח עמו את כל הכסף והזהב וחמודות שהיה לו, ורק אותי השאיר פה לבדי, ניחמתי אותה ואמרתי לה מספיק לבכות יבא יום ובעל הבית יצא לדרך רחוקה ויניח כל כסף וזהב וחמודות ויקח רק אותך עמו.

 

הלכה

אלהי נצור ועושה שלום שבעמידה

א. אחר סיום ברכת שים שלום, יאמר מיד "יהיו לרצון אמרי פי". וקודם שאומר פסוק זה, אין להפסיק אפילו לקדיש וקדושה וכיוצא, כי פסוק זה הוא מכלל תפילת העמידה. אבל אחר פס' "יהיו לרצון" יפסיק לכל דבר קדושה, ואפילו לאמנים דברכות. ודעת מו"ר מופת הדור, שאינו רשאי לענות אמן אחר ברכות, בין ברכות המצוות, בין ברכות הנהנין, ובין ברכות חזרת השליח ציבור, כל עוד שנמצא באמצע "אלהי נצור". ובקדיש, יענה חמשה אמנים ראשונים של הקדיש.

ב. ידקדק באמירת "אלהי, נצור לשוני מרע", ויבין מה שאומר, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר "לכל" תהיה, שתיבת לכל כוללת בין גדול בין קטן, בין עני בין עשיר, בין חכם בין טיפש, ואיך אח"כ יקפיד ויכעס.

ג. יאמר פסוק מהתנ"ך שהאות הראשונה שבו היא אות ראשונה משמו, והאות האחרונה שבו היא אות האחרונה משמו, וסגולתו שלא ישכח שמו ליום הדין וינצל מחיבוט הקבר. ואח"כ יאמר פסוק למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני.

ד. קודם שיאמר עושה שלום, כורע עד שיתפקקו חוליותיו. ובעודו כורע, עוקר רגל שמאל תחילה, ומניחה בצד העקב של רגל ימין. ואח"כ עוקר רגל ימין, ומניחה בצד העקב של רגל שמאל. ושוב עוקר רגל שמאל ומניחה בצד העקב של רגל ימין, ועוקר הימין שתהיה בשוה עם רגל שמאל. ובעוד רגליו צמודות, זוקף והופך פניו לשמאלו שהוא כביכול ימין הקב"ה, שהמתפלל רואה עצמו כאילו השכינה למול פניו, שנאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד", וכורע ואומר: "עושה שלום במרומיו", ויזקוף ויפנה לימינו ויכרע ויאמר: "הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו", ויזקוף ויכרע מול פניו כעבד הנפרד מהמלך, ויאמר: "ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן".

ה. במקום שסיים ג' פסיעותיו, יעמוד ויאמר, "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך, לעשות חקי רצונך ולעבדך בלבב שלם". ולא יחזור למקומו, עד שיגיע הש"צ לקדושה, או לפחות עד שיתחיל החזרה. ואם סיים תפילתו לאחר הקדושה, יעמוד מעט כדי הילוך ארבע אמות, ואז יחזור למקומו. ואם בדיוק כשסיים את הפסיעות הגיע הש"צ לקדושה, יחזור למקומו מיד לומר הקדושה.

ו. זקן או חלש שקשה לו לעמוד עד שיתחיל הש''צ את החזרה, רשאי לשבת במקום שסיים את ג' הפסיעות, וכשיגיעו לקדושה, יעמוד.

ז. אסור לדבר שיחה בטלה בין תפילת הלחש לחזרת הש"צ אבל פסוקים ודברי תורה מן הדין מותר, מלבד השליח ציבור עצמו שמותר לו בהרהור בלבד. וטוב שגם שאר הציבור יהרהרו רק בדברי תורה ולא ידברו כלל.

ח. מי שהשלים תפילתו ואדם אחר עודנו מתפלל לאחריו בתוך ד' אמות, לא יעשה שלש פסיעות עד שזה ישלים תפלתו, דאם פוסע נמצא הוא עובר כנגד המתפלל.

 

 


מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!