.jpg)
.jpg)
הקשר בין ההפטרה לפרשה
בהפטרה מדובר על אברהם ככתוב: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים" וכו', שמדובר על מלחמתו עם ארבעת המלכים, וזה מעין הפרשה שכתוב בה מלחמת אברהם עם ארבעת המלכים.
תוכן ההפטרה
הנביא מתרעם על ישראל שבהיותם בגלות, אומרים שדרכם נסתרה ח"ו מה' כי אינו משגיח עליהם.
מדוע דרך רשעים צלחה? ועל כך אומר להם: האם לא שמעו ולא ידעו מגדולתו יתברך שאין לה חקר וגבול? והוא הנותן ליעף כח.
ושאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל צבא השמים, שה' משגיח עליכם ודרכם לא נסתרה ממנו ח"ו, אלא שאין ביכולתנו להבין את דרכו.
אחר כך פונה הנביא לאומות העולם, שאומרים שאין בו כח ח"ו להציל את ישראל ואומר להם: מי עזר לאברהם במלחמתו עם ארבעת המלכים שנלחם נגד עם גדול ורב ולא נפקד ממנו איש, וכולם חזרו בשלום. "הלא ה' קורא הדורות מראש", הוא שעזר לו ובודאי יעזור לישראל ויוציאם מהגלות ואויביהם עובדי הפסילים, יבושו ויכלמו בראותם גדולת ישראל.
הקב"ה מחזק את ישראל שלא יפחדו "כי עמך אני" "אל תיראי תולעת יעקב" כי אעזור לכם, וכל אויבכם יהיו כמֹץ, שרוח תשאם, ואתם תשמחו ותגילו בהי"ת.
ישעיה פרק מ פסוק כז - פרק מא פסוק טז
כז הנביא שואל לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב הם המון העם וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל הם הגדולים וראשי העם (מלבי"ם) נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהֹוָ֔ה שה' עזבני בגלות ואינו משגיח עלי וּמֵֽאֱלֹהַ֖י [א] מִשְׁפָּטִ֥י יַֽעֲבֽוֹר ומשפטי שהיה לי כלפי הגוים עבר ממנו ולא שפט אותם (רד"ק): כח הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ [ב] הרי תוכל להשכיל מדעתך אִם_לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ מהמורה, הרי אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם| יְהֹוָה֙ הוא בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ שברא את הארץ מקצה לקצה לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע וממשיך לנהל אותם כל רגע ורגע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבֽוּנָתֽוֹ ואין אנחנו יכולים לחקור ולדעת את חכמתו, וא"כ ודאי שלא הסיר השגחתו מכם (רד"ק): כט נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ [ג] יבא הזמן ויתן הקב"ה כח לישראל שהם עייפים ויגעים מהגלות וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים ולישראל שהם חלשים מאוד בגלות עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה יתן להם כח גדול ותעצומות לצאת מהגלות (ע"פ רד"ק): ל וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים [ד] וְיִגָ֑עוּ רשעי אומות העולם שמוסיפים כח כנערים יתעייפו ויפסק כוחם [בהגיע זמן הגאולה] וּבַֽחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ ואותם רשעים שהם חזקים כבחורים כשירצה האל לא יועיל להם כוחם (רד"ק): לא וְקוֹ֤יֵ יְהֹוָה֙ יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ עם ישראל הבוטחים בה' ומקוים לישועתו יתחדשו בכוחות גדולים ויזכו לכח חדש בכל עת יַֽעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף לארצם [כי הנשר יעלה לעשר שנים גבוה מאוד ומחום השמש נופל לים ומחליף את הנוצות שלו וכך הסדר עד מאה שנה ואח"כ מת כך עם ישראל תמיד יתחדשו] יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ ירוצו לארצם ולא יתעייפו בדרך יֵֽלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ וגם כי ילכו וילכו לא יתעייפו כלל (רד"ק): מא אהַֽחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים [ה] שתקו והאזינו אלי יושבי האיים וּלְאֻמִּ֖ים יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יתאמצו בטענות נגדי וכי יוכלו להשיבני יִגְּשׁוּ֙ למשפט וישמעו דברי אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ ואז ידברו אם יש להם בכלל יותר טענות יַחְדָּ֖ו אני והם לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה להוכיח אותם על פניהם ויראו איך שאני מציל את עמי (רד"ק): ב מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח [ו] מי עורר את אברהם אבינו שבא ממזרח לעזוב ארצו ומולדתו ולמאוס באלילי ארצו צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ להיות נודד ממקום למקום ברגלו, לקרוא ליושבי תבל לעבוד את ה', ולעשות צדק ומשפט יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ מי הוא אשר יתן לפני אברהם את הגוים והמליכו והשליטו על המלכים כי כולם נכנעו לפניו יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ [ז] בחרבו יפיל חללים רבים כעפר כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ ובקשתו כתש את אויביו ונפלו לפניו כקש נדף (רד"ק): ג יִרְדְּפֵ֖ם יַֽעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם רדף אברהם אחרי המלכים ועבר בשלום, כי לא מת במלחמה אחד מאנשיו אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא ועבר בדרך שלא דרך בה מעולם ובכל זאת הצליח על אויביו ולא קרה לו שום מקרה רע (רש"י ורד"ק): ד מִֽי_פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה מי הוא שפעל ועשה את זאת, הלא הוא ה' קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ שקורא ואומר מראש מה יהיה בסוף הדורות [ח] אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ רִאשׁ֔וֹן להפליא פלא ולעזור לכל הדורות שעברו וְאֶת_אַֽחֲרֹנִ֖ים אֲנִי_הֽוּא ולדורות האחרונים אני יהיה ג"כ לעזר ולהושיע (רש"י): ה רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ [ט] ראו יושבי האיים את אשר עשיתי לאברהם ופחדו, וגם היושבים בקְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶֽחֱרָ֑דוּ פחדו קָֽרְב֖וּ וַיֶּֽאֱתָיֽוּן ויתקרבו ובאו אצל אברהם (רד"ק) ובכל זאת: ו אִ֥ישׁ אֶת_רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ ואפילו שראו את פלאות ה' בימי אברהם בכל זאת עזרו אחד לשני לעשות פסילים וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק בעשיית הפסילים (מ"ד): ז וַיְחַזֵּ֤ק בדבריו חָרָשׁ֙ העצים העושה פסל אֶת_צֹרֵ֔ף [י] להיות זריז בצורפות לצורך הפסילים מַֽחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ המכה בפטיש קטן להחליק את הטסין בתחילת הרדוד אֶת_ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם להלום וליישר את הטסין ביותר ובחוזק רב אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ כאשר ידביק את הטסין על הפסל ויאמר הנה ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט למען לא יפרד (רד"ק): ח אמנם וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אינך כמותם, כי עַבְדִּ֔י יַֽעֲקֹ֖ב אתה אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ לי לעם, לפי שאתה זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהֲבִֽי [יא] שהיה דבק בי מאוד (רד"ק): ט אֲשֶׁ֤ר הֶֽחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ אחזיק אותך ואוציאך מהגלות מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵֽאֲצִילֶ֖יהָ [יב] ומגדולי הארץ והשליטים בה קְרָאתִ֑יךָ שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך (רד"ק) וָֽאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי_אַ֔תָּה מאז ומעולם בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ ואפילו שיש לך הרבה עוונות ופשעים: י אַל_תִּירָא֙ אל תפחד כִּֽי עִמְּךָ֣_אָ֔נִי [יג] בכל מקום שאתה נמצא אַל_תִּשְׁתָּ֖ע אל ימס לבך ואל תסור מעלי (רש"י ורד"ק) כִּֽי_אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ כמאז כן עתה אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ חזקתי אותך ונתתי לך אומץ אַף_עֲזַרְתִּ֔יךָ בימים קודמים אַף_תְּמַכְתִּ֖יךָ בהיותך ביד האויב בִּימִ֥ין צִדְקִֽי וכל זה בצדקה לא בגמול (מ"ד): יא הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ [הם יבושו בעצמם, ויכלמו מאחרים (מלבי"ם)] כֹּ֖ל הַנֶּֽחֱרִ֣ים המתגרים והכועסים בָּ֑ךְ [יד] יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן ככלום וְיֹֽאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ המריבים עמך (מצודות): יב תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם [טו] אפילו תחפשם לא תמצא את אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ האנשים הרבים עמך, וכן יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ האנשים שעושים עמך מלחמה (רד"ק): יג כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַֽחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ [טז] אוחז ימינך לבל תיפול, וכיון שאני הוא הָֽאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל_תִּירָ֖א לכן תהיה חזק ובטוח ואל תפחד (רד"ק ומ"ד) אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ וגם עתה אעזור לך: יד אַל_תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב [יז] עדת יעקב החלושה [תולעת שאין כוחה אלא בפה כך ישראל כוחם בפה] (רש"י) מְתֵ֖י אנשי (רד"ק) יִשְׂרָאֵ֑ל שמיסרים עצמם על קד"ה כאילו הם מתים אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם_יְהֹוָ֔ה לכן ממי תפחדו, אין שום פחד וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ מאז, כי אני קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: טו הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרָג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בני ישראל כשיצאו מהגלות שמתי אותם כדמיון כלי דישה שיש בו חידודי ברזל בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת שיש בו פיות וחידודים רבים תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק ותכלה ותסיר מלכי הגוים ושריהם (רד"ק) עד שכולם יהיו דקים כחול הדק ויכלו (מלבי"ם) וּגְבָע֖וֹת ועבדיהם של מלכי הגוים כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים כפסולת התבואה תשימם (מ"ד): טז תִּזְרֵם֙ תפזר את האויבים וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם [יח] מאליהם לגהינם (רש"י) וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אֹתָ֑ם לכל עבר וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בישועת ה' בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל תתפאר בעצמך במה שתלית בטחונך בה' קדוש ישראל (מ"ד):
א. בזמן הגלות תקצר רוחם של ישראל בגלל הצרות ואורך הגלות, ויחשבו ששם הוי"ה – מידת הרחמים נסתלק מהם ח"ו ונידונים בדין שהוא סוד אלוקים. ומאלהי – אותיות אלקים. והנביא בא לנחם אותם ואומר שהצרות באות לתיקון כאדם חולה ששותה סם מר אך זה סם חיים כי יתרפה בו.
ב. הלוא ידעת – תדע לך ששם הוי"ה – רחמים תמיד ממתק הדין שהוא סוד שם אלקים, אלקי עולם הוי-ה בורא קצות הארץ. אלקים רמוז במילוי אותיות הארץ – ה"א אל"ף רי"ש צד"י. המילוי עולה תל"ה כמנין חמש פעמים אלקים שהם סוד ה"ג עם ה' אותיות השורש. ותיבת בור"א – הוא שם הוי"ה – בהירות –רחמים – ממתק אותו.
ג. נותן ליעף כח – כח כינוי לתשובה כי הבינה נקראת כח ותשובה עילאה הוא בבינה. התשובה לא ניתנה אלא לישראל ובה עושים חיל גדול שהעוונות נחשבות לזכויות.
נותן ליעף כח – לעם ישראל שהוא יעף בתורה ונושא עליו לימוד עול תורה ללמוד ובכח זה זוכים לתשובה משא"כ באומות העולם.
ולאין אונים – ישראל שהם שפלים וענוים. עצמה ירבה – ר"ל איברים פנימיים מח לב וכליות שהמכה בהם היא קשה, ירבה אותם שלא ישברו אע"פ שייעפו בתורה מחמת החטא.
ד. וקראם נערים – כי נער ישראל ואוהבהו שידון אותם כנערים הנה בעתה קוי ה' – ישראל ע"י התשובה יחליפו כח דמלבד הזכויות שלהם הם מחליפים כוחות שהזדונות יהיו כזכויות. וגם מצות עשה יתעלו מן העשיה עד האצילות וגם יתקדשו עד שלא ירגישו בטורח עסק התורה והמצוות – וירוצו לדבר מצוה ולא ייגעו.
וקויי ה' יחליפו כח - תאני ר' נהוראי אומר, מניח אני כל אומניות שבעולם ואלמד את בני תורה, שכל האומניות שבעולם עומדות לו לאדם בשעת ילדותו, ולעת זקנתו מת ומוטל ברעב, אבל תורה עומדת לו לאדם בימי ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה לעת זקנתו, בילדותו מהו אומר, וקוי ה' יחליפו כח, ובזקנותו מהו אומר, עוד ינובון בשיבה (קדושין פ"ב).
דבר אחר זה יעקב, בשעה שעבר את מעבר יבוק נזדווג לו מלאך שהוא שלישו של עולם, שנאמר וגויתו כתרשיש, ולא יכול לו, ונטלו ורפסו תחתיו, שנאמר ויאבק איש עמו (ילק"ש).
ה. בא ללמד חיוב הָרֵעוּת והעזרה זה לזה – יסוד שעליו עומד העולם.
החרישו אלי איים – הם איברים של האדם כי הם איומים בפעולתם ויש אברים הנקראים לאומים שהם מושלים ושרים מצד הפעולות. לכן משתיק את האיברים האיומים ומחליף כח לאיברים המושלים.
יחליפו – יכרתו את כח פעולתם שלא תתנו עזר לאיברים
האיומים – ואז יקרבו למשפט לומר למה אני חייב לעסוק ולטרוח בשביל שאר האיברים.
החרישו אלי איים. הנביא כאן מדבר על מה שיש לטעון נגד האומה הישראלית על אורך-הגלות, וכל האומות הם במעלה העליונה, ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים, ולכן הם אומרים כי ה' בחר בהם ובתורתם, והחליף אותנו תמורתם חלילה. ובאמת נגד אומה אחת אין לנו במה לנצחה על טענתה שהנביא שלה ביטל תורת משה. אבל לכשיתקבצו כל האומות יחדיו, יש לנו ראיה מוכרחת מהם בעצמם שתורתינו לא נתחלפה חלילה.
והענין יובן על פי משל: מלך אחד ביקש אומן וצייר שיצייר את תמונתו, והמלך אמר שהצייר הגדול ביותר שיצליח לצייר במדוייק את תמונתו, הוא יהיה ראש וראשון במלאכה ויקבל על כך תעודת כבוד. והנה נקבצו אל המלך ציירים רבים, וציוה המלך שכל אחד יצייר איזה ציור נפלא, ולאחר מכן יביאו את הציור לפני המלך, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו להיות הראש והראשון.
לאחר זמן מסויים באו כל הציירים אל המלך, וכל אחד ציורו בידו, וכל אחד התפאר לפני המלך כי הוא מצטיין במלאכתו יותר מחבירו. אמר להם המלך לכו עתה לדרכיכם, וביום המיועד אשלח אחריכם לבחור מכם מי הוא הראש והראשון. הלכו הם לדרכם, וכל אחד חשב בלבו, כי בודאי יבחר בו המלך לצייר את תמונתו, כי מי הוא האומן היותר גדול ממנו?
לאחר מכן עשה המלך בערמה, ושלח לקרוא לאחד מהציירים ואמר לו: ידוע תדע כי מלאכתך מצאה חן בעיני עד להפליא, ואתה תהיה הראש והראשון לעשות מלאכתי, אך אבקש ממך שתגיד לי את האמת מי יוכל להיות השני לך. השיב לו הצייר: האמת אגיד לך כי הצייר פלוני הוא איש אומן במלאכתו, והוא ראוי להיות שני לי. שמע המלך את דבריו ואמר לו שיכול ללכת לדרכו וכן עשה המלך לכל הציירים שקרא לכל אחד ואחד, ושאל לכל אחד מי יוכל להיות שני לו, וכולם הצביעו על אותו צייר נפלא שהוא אומן נפלא במלאכתו, ומזה הבין המלך שאותו הצייר הוא המובחר מכולם, ובחר אותו שהוא יצייר את תמונתו.
והנמשל, על דרך זה אומר הנביא: "עשו אז ידברו יחדיו למשפט נקרבה" כלומר שיתקרבו כל האומות יחד, ואז נראה כי משה אמת ותורתו אמת, כי כולם יודו שהדת הישראלית היא האמיתית והטובה מכל הדתות (פתח השער).
ו. ואז אומר להם תביטו על אברהם אע"ה שיצא להלחם בעד זולתו והקב"ה עמד לימינו ועזרו. כי מי נתן בכם הכח הלא הוא האל יתברך קורא הדורות מראש.
ז. יתן כעפר חרבו. מסופר בתלמוד: יהודי ארץ ישראל רצו לשלוח מתנה אל מלך רומא. והחליטו לשלוח את המתנה ביד נחום איש גם זו המלומד בנסים. וכן היה ששלחו בידו קופסה מלאה אבנים טובות ומרגליות. בדרכו לרומא נזדמן לו באחד הלילות ללון באכסניה אחת של גוי. בלילה קמו בעלי האכסניה גנבו לו את כל מה שהיה בקופסה, ומילאו את הקופסה בעפר.
בבקר כשראה שהארגז מלא עפר, אמר: "גם זו לטובה", והמשיך בדרכו עד שהגיע לארמון המלך. כשהגיש למלך את הקופסה ראה המלך שיש בתוכה עפר, כעס המלך מאד ואמר היהודים משטים ומורדים בי. הוציא צו להשמיד את כל היהודים חלילה. נחום אמר כדרכו בקדש: "גם זו לטובה".
בא אליהו הנביא לפני המלך ונדמה לו כאחד משריו, ואמר למלך: יתכן שזה העפר הוא מהעפר של אברהם אבינו, שכאשר היה זורק ממנו על שונאיו, נהפך העפר לחרבות ולצורים וכמו שכתוב: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו". היתה למלך מדינה אחת שלא היה יכול לכובשה, לקחו מהעפר והשליכוהו על אוייבי המדינה, והעפר הפך לחיצים וחרבות והצליחו לכובשה.
כשהגיעה הידיעה המשמחת למלך רומא, שלח והביא את נחום, הכניסו לבית גנזיו וצוה למלאות את קופסתו באבנים טובות ומרגליות, ושלח אותו לביתו בכבוד גדול.
בדרכו חזרה לארץ ישראל, שוב לן נחום באותה אכסניה שגזלו משם את רכושו, וסיפר לבעלי האכסניה את הקורות אותו. כששמעו בעלי האכסניה הרשעים את סיפורו המופלא שקרה עם העפר שהניחו בקופסתו, סתרו את ביתם, אספו את העפר ומילאו בו ארגזים. הובילו אותם לארמון המלך והגישום לפני המלך, ואמרו לו: זהו מן העפר שנחום הביא לפניך.
שלח המלך את עבדיו שיבדקו את העפר, וכאשר התברר שעפר זה הועיל להם כלום אלא כשאר עפר הארץ, הרגו את בעלי האכסניה (תענית כא.).
ח. קורא הדורות מראש - רבי סימון אומר זימן לדור החייב שיבאו ישראל ויפרעו מהם, שנאמר "כמעשה ארץ מצרים" וגו' (תו"כ).
קורא הדורות מראש - אלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, כשם שקרא לאדם ולחוה. וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו היה קורא שמו, קרא לאברהם והיה שמך אברהם. ומשמו היו יודעים טיבו ומעשיו. אמרו רבותינו, כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע את מעשיו, (תנחומא, וראה שם מעשה בר' מאיר, ישעיה תמ"ח).
אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא – אם תכפול אותיות הוי-ה תמיד התוצאה תהיה בה האות שוב:
י' פעמים י' = 100 ק'. י' עשרות.
ה' פעמים ה' = כ"ה. ה' בסוף.
ו' פעמים ו' = לו. ו' בסוף.
ה' פעמים ה' = כ"ה. כנ"ל.
ט. ראו איים ויראו – הצדיקים נקראים איים שהם כמו איים שנדחים המים מעליהם ותראה היבשה, כן הצדיקים נצחים המים הזידונים של היצה"ר מעליהם. וכן יקראו קצות הארץ ע"ש הענווה שבהם. על כן כמו מידתי אשר נהגתי עמכם לעוזרכם להתגבר על היצה"ר ותרגישו שאתם בכוחכם התגברתם עליו בגמילות חסד – איש את רעהו יעזורו – ולאחיו יאמר חזק שיחזק לבו שלא יבוש אלא יחשוב שהטובה מגיעה לו מצד מעשיו.
ראו איים וייראו - ר' ברכיה אמר מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם, וייראו, זה נתיירא מזה וזה נתירא מזה, זה נתיירא מזה תאמר שיש בלבו עלי על שהרגתי את בניו, וזה נתיירא מזה, תאמר שיש בלבו עלי על שהעמדתי רשעים. איש את רעהו יעזורו, זה עוזר את זה בברכות, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון, וזה עוזר את זה במתנות, שנאמר ויתן לו מעשר מכל (ב"ר מ"ד).
י. ויחזק חרש - זה שם שהיה חרש ועשה את התיבה, את צורף זה אברהם, שנצרף בתוך כבשן האש, מחליק פטיש שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא, אלו עובדי אלילים שאומרים מוטב לידבק באלוהו של אברהם ולא לידבק באלילים של נמרוד. ויחזקהו במסמרים, ויחזק אברהם את שם במצות ובמעשים טובים ולא ימוט אברהם (ב"ר ס"ה).
יא. ואתה ישראל עבדי, יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי – ידוע שאחרי שאברהם אבינו נקרא אברהם במקום אברם – הקפיד הקב"ה לא לקוראו אברם, ואילו יעקב אע"פ שנקרא ישראל קראו שוב יעקב, מדוע? כי אברהם נקרא אברם ע"י אביו תרח בזמן גּיוּת (שהיה גוי) אבל יעקב קראו אביו יצחק שהוא קדוש לאלוהיו, לכן אומר ישראל עבדי יעקב.
יב. אשר החזקתיך מקצות הארץ – נראה לרמוז על הגאולה העתידה תהיה באות צד"י דמנצפ"ך ופירש רבנו שמשון מאסטרופולי מכנף הארץ שמענו צבי לצדיק, וחיזוקו של יעקב אע"ה העיקרי יהיה בגאולה האחרונה שהיא מן אות צד"י דמנצפ"ך. ולזה אמר אשר החזקתיך מקצות הארץ – תיבת ארץ שהוא אות צד"י דמנצפ"ך.
יג. אל תירא כי עמך אני – יעקב בלא וא"ו גי' קפ"ב כמנין שני שלובים הויה – אדנות ואדנות –הויה שמכוונים בקדיש ובברכות, כי עמך אני, שרמזתי שמות קדושים בשמך ממש.
אל תשת ע – אל תשת – ע' 70 אומות ושבעים שריהם שעתידים שתתבטל שלוטתם. או ע' ד"עור" עקב חטא אדם הראשון במקום "אור". ולעתיד תחזור עטרה ליושנה להיות כתנות עור אמצתיך, אף עזבתיך, אף תמכתיך, שלוש פעמים וזה סימן שגם מהרביעית אגאל אתכם.
יד. הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך – מלבד אנשי הריב שמריבים זה עם זה, יש שועלים קטנים מחבלים כרמים המחרחרים ריב ומספרים לשון הרע כמו אחיתופל ודואג. את אלה בעלי הריב הקב"ה מאבד אותם מהר, אבל אלה המחרחרים לא יאבדם מהר כדי שיתביישו קודם ויראו שלא עלתה בידם.
טו. ואם תאמר למה לא יאבדם כולם, אומר אל תפחד מזה כי מרוב הבושה שלהם תבקשם ולא תאמצם.
טז. כי אני ה' אלקיך מחזיק ימינך – יש הבדל בין הבטחה של בשר ודם שאפילו אומר "אל תירא" אין זה מועיל, אבל הקב"ה כשאומר אל תירא דיבורו יתברך הוי מעשה.
יז. אל תיראי תועלת יעקב – שלא תחשבי שגאולה זו כשאר הגאולות ע"י שלום. אלא אני עזרתיך נאום ה' – וזה בטוח במהרה בימינו אמן.
יח. תזרם - החטין והקש והתבן מדיינים אלו עם אלו, החטים אומרים בשבילנו נזרעה השדה, והתבן אומרים בשבילנו נזרעה השדה, אמרו החטים תבוא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגורן התחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, את התבן ומשליכו, והחטים מעמידן כרי, והתחילו הכל מנשקין אתן. כך ישראל ועו"א מדיינים, עו"א אומרים בשבילנו נברא העולם. אומרים ישראל תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נברא העולם, שנאמר תזרם ורוח תשאם וגו' ואתה תגיל בה'. (ב"ר ס"ג).
.svg)