מדבר שקר תרחק

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (כג, ז)

דבר שקר מרחיק את המדבר מהקב"ה

צריך להבין, מפני מה נקטה התורה לשון "ריחוק" רק אצל שקר ולא אצל עבירה אחרת?

והמסילת ישרים (פרק י"א) כתב על זה: "ותראה שלא אמר "משקר תשמר", אלא "מדבר שקר תרחק" - להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה".

ורבי זושא מאניפולי הסביר: התורה רצתה ללמדנו כי כוחו של שקר, שכל דיבור ודיבור בשקר, הנך מרחיק את עצמך מהקדוש ברוך הוא, וכל מעשיך הטובים לא יעמדו לך להתקרב שוב אל הקב"ה.

וזו הכוונה בדברי הכתוב: "מדבר שקר" - בכל דיבור ודיבור של שקר, "תרחק" - הנך מרחיק את עצמך מהקדוש ברוך הוא.

ויש שאמרו על זה בדרך רמז "מדבר שקר" אפשר לנקד "מֵדַבֵר" שקר תרחק, והכוונה בזה, שמי שמדבר שקר אז בהכרח הוא "תרחק" - שמתרחק מהקב"ה. (אמרי פנחס. נר תמיד)

השקר מזיק לאדם גם בעולם הזה

צריך האדם לדעת, כמה חשוב להתרחק לגמרי מהשקר, ובפרט שזו באמת טובתו של האדם כי השקר יבוא לרעתו, כי מי שמדבר שקר, אף אחד לא יאמין לו, ואפילו אם יהיה בצרה ל"ע לא יאמינו לו, כמו המעשה הידוע שהיה באדם אחד שקרן שצעק שיש גנבים בביתו ושיבואו להצילו, באו השכנים וראו שצוחק עליהם, והוא נהנה שהצליח לשקר עליהם, והלכו ממנו בבושה, אחר כך עשה כן פעם שניה ושוב באו וראו שהוא צוחק עליהם, ומאותו מעשה החליטו שיותר לא יבואו.

והנה לאחר שצחק עליהם בפעם השניה, באמת הגיע אליו גנב והתחיל לגנוב, והשקרן התחיל להרים כשופר קולו, בעבור שיבואו שכניו לעזרתו אולם אף אחד לא בא לעזור לאותו אדם, אע"פ שצעק ובכה והתחנן, וזהו סופו של שקרן. ולמדנו שאפילו בצחוק אסור לשקר, לכן יזהר כל אדם להתרחק מהשקר ומכל דבר רע, ואז הקב"ה שבוחן לבות וכליות יעזרהו על דבר כבוד שמו ויצליחהו בכל מעשי ידיו אמן.

האמת צומחת אבל לא קוטפים אותה

שאלו הגאון רבי יושע בער מבריסק: נאמר בפסוק (תהילים פה, יב) "אמת מארץ תצמח", אם האמת צומחת וגדלה באדמה בשפע כזה, מפני מה האמת בעולם מועטה כל כך? השיב הרב בצחות: משום שהבריות אינם רוצים להתכופף כדי "לקטוף" אותה ולקבלה!...

משקוברים את השקר באדמה - האמת צומחת

הרבי מקוצק היה אומר בחריפות: "אמת מארץ תצמח, אבל שום דבר אינו צומח, אם אין זורעים אותו תחילה באדמה, וזרע האמת הוא השקר! משקוברים את השקר באדמה - צומחת ועולה האמת..."

כשתהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן אז יקיים הבן מצות אביו

בספר שני לוחות הברית (אות דרך ארץ, אות כ"ט, ול') כתב בזה הלשון: כלל גדול יהיה לאב המייסר בנו ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר אף בסתר לבו שלא בפני האב, יראה בכל כוחו להדריכו במידת האמת כמו שכתוב למדו לשונם דבר אמת, ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטילה, ויפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל עליו מורא גדול. נמצא כשתהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן אז יקיים הבן מצות אביו, ומכח שמוכרח לומר האמת, נמצא מוכרח להיות סור מרע ועשה טוב.

וממשיך השל"ה לספר: הנה פה בירושלים, היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון הספרדים, ואם היו נותנים לו כל חללו של עולם לא היה מוציא מפיו דבר שלא היה אמת בבירור, וסיפר לי שזכה למידה זו על ידי חינוכו של אביו, שהיה אומר לבניו מי שיודה על חטאו ויאמר את האמת, אמחול לו, בתנאי שיזהר מהיום ולהבא, וכן עשה האב מי שהודה מחל לו, ולא עוד אלא שהעניק לו במתנה כמה מטבעות כסף כפרס עידוד על אומץ לבו להודות על האמת, ומסיים השל"ה: כי אותו אבא היה קונה את האמת במטבעות לקיים עצת החכם מכל אדם (משלי כג, כג) "אמת קנה ואל תמכור".

"כבר עשרים שנה אין לי שמץ של שקר!"

כשהיינו אצל מו"ר ר' בן ציון אבא שאול בשיעור, היה פעם שאחד הבחורים סיפר דבר לא כל כך מדויק. והרב נתן לו מוסר כמה צריך להזהר מדבר שקר, ואמר לו הרב: "אני כבר מלפני עשרים שנה אין לי דמיון של שקר, ואתה לא נזהר לשנות בפה את הדברים" נתאר לעצמנו, זה היה לפני עשרים שנה ויותר, פלא פלאות הדברים האלה.

לשקר אין רגליים

הגמרא במסכת שבת (קד.) מקשה, מדוע "שקר" מורכב מאותיות שכל אחת מהן עומדת רק על רגל אחת. ואילו "אמת" שוכבת כמין לבנה, כלומר, לכל אות שבה יש שתי רגליים, ועוד שאחת מהרגלים רחבה, [בא' השמאלית רחבה, במ' הימנית, ותי"ו השמאלית] ומתרצת הגמרא, "קושטא קאי, שיקרא לא קאי", פירוש: "האמת עומדת, ומתקיימת. אך השקר - לא עומד, ולא מתקיים". ואכן בפי הכל מורגל לומר, "שקר - אין לו רגלים. אמת - יש לה רגלים". וזאת על פי הגמרא הנ"ל, להורות שהשקר עם כל היופי והחן שמנסים בעלי השקר להלבישו, סופו להתגלות ולהתבטל, לא כן האמת, יעבור עליה מה שיעבור, והיא תשב באיתן קשתה, לנצח!

ובספר "אגרת הטיול" להגה"ק משאמלויא זי''ע (ערך שקר), מביא רמז נחמד מאד, שתיבת "אמת" בערכה בגמטריא יש לה רגלים, ותיבת "שקר" אין לה רגלים. שהרי הגימטריא הקטנה של "אמת" הוא: תשע. וכשתכפיל את הספרה תשע בשניים, הרי לפניך: שמונה עשרה, אשר גם ספרה זו (18) במספר קטן תשע [דהיינו י"ח במספר קטן אחת ו-ח' שמונה יחד תשע]. וכאשר תכפיל את הספרה תשע בשלש, הרי לפניך: עשרים ושבע, אשר גם ספרה זו במספר קטן תשע [דהיינו כ"ז וכו' כדלעיל]. וכן לעולם כל הכפולות של 9 לעולם תהיה התוצאה במספר קטן תשע. הרי שלאמת יש רגלים - אפשר להכפילה עשרות רְגָלִים [-פעמים] ונשארת ב"אמת" שלה.

לעומת זאת ה"שקר" אין לו רגלים, כי "שקר" בגימטריא קטנה שש. וכפולות 6 אין להם תוצאה אחידה כמו האמת, כי למשל כשנכפיל בשניים, הרי לפניך שתים עשרה, שעולה 3 במספר קטן, הרי שנתמעט השקר - כי אין לו רגליים...

אין רמאות בתורה

מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל היה אומר דבכל המקצועות יכולים להשיג התועלת המבוקש אף על ידי מרמה, מה שאין כן בתורה דאם עושה במרמה אין נשאר בידו אלא המרמה מאחר ורימה את עצמו.

ומעשה שהובא בשם בית הלוי ששבת פעם באכסניה בעיר מינסק, לעת הסעודה השלישית לא מצאו שתי חלות שלמות ללחם משנה, והלך בעל אכסניה להביא חלות מאחד השכנים, ומרן המתין לשובו של בעל אכסניה.

היום החל לערוב והרב יושב וממתין בחוסר סבלנות, אחד המסובין שהרגיש באי סבלנותו של הרב שאלו, רבנו הרי הובא בהלכה שבדיעבד אפשר לצאת ידי חובת סעודה שלישית בדברי תורה, ואם כן יאמר רבנו דברי תורה ובזה נקיים שתי מצוות דברי תורה וסעודה שלישית...

חייך הבית הלוי והשיבו מוטב להמתין לקיימה בסעודה, שהרי ייתכן שיבוא מאן דהוא ויפרוך את הדברי תורה שאני אומר, ונמצא שאין בידנו לא תורה ולא סעודה.