הלכות שבת • הלכות קידוש

י"א שבט תשפ"ו | 29/01/2026 | 19:55

נאמר בתורה בעשרת הדברות "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) וכתב הרמב"ם (פכ"ט ה"א) כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש וצריך לקדשו בכניסתו.

א. מן התורה יוצא אדם ידי חובת קידוש בליל שבת בתפלת ערבית וחז"ל תקנו לקדש על היין, וי"א דלא יצא יד"ח קידוש בתפילה ^א. ויש אומרים דכל דבדעתו לקדש על היין בביתו אינו יוצא מן התורה ידי חובת קידוש בתפלה, גם יש אומרים כל שאינו מכוין בתפלה לצאת ידי חובת קידוש אינו יוצא מן התורה ^ב. ומשום דקיימא לן דמצוות צריכות כוונה לכן הטוב ביותר שהאדם באמירת הקידוש בביתו יכוין לצאת ידי חובת קידוש דאורייתא ועל היין מדרבנן.

ב. נשים חייבות במצות קידוש ואע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, דכיון דאיתקש זכור לשמור דרשו רבותינו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והנשים הואיל שחייבות בשמירה חייבות בזכירה ^ג.

ג. מצוה לחזר אחר יין אדום לקידוש ובשעת הדחק שאין לו אלא יין לבן יכול לקדש עליו ^ד.

ד. צריך לקדש במקום שדולקים שם נרות שבת. כיון שהדלקת נר בשבת הוא חובה משום כבוד השבת, ועיקר השבת הוא הקידוש, ורק בשביל צורך גדול יכול לקדש שלא במקום הנרות ^ה.

ה. יקח כוס יפה לקידוש ושמחזיק לפחות רביעית הלוג ^ו. והמהדרים לוקחים של כסף טהור משום זה אלי ואנוהו ^ז.

ו. כוס הקידוש אפילו אם הוא נקי, צריך הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ, ^ח ומלא על כל גדותיו ^ט, ולא יהיה פגום, שאם שתה ממנו פגמו, ויהיה שלם בשפתו ובבסיס שלו. וסדק, אפילו בלא חסרון פוסל ^י.

ז. נוטל הכוס בשתי ידיו משתי ידי זולתו, כדי להראות חביבות קבלת הכוס שהוא חושק לקבלו בכל כחו. ויגביהו טפח מעל השלחן עד כנגד החזה. ואחר כך אוחזו ביד ימין לבד שהיא החשובה, ולא יסייע בשמאלו ^יא.

ח. נוהגים לאחוז הכוס בראשי אצבעותיו שאצבעותיו זקופות סביב הכוס ויש נוהגים ליתן על גבי חמש אצבעות יד ימינו והעיקר כסברא ראשונה ^יב.

ט. יקדש מעומד ^יג, ואח"כ ישב במקומו וישתה מכוס יין של הקידוש ^יד.

י. לכתחילה צריך שיטעום המקדש מלא לוגמיו, ומצוה מן המובחר לשתות רביעית, ובדיעבד אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מן המסובין מלא לוגמיו, יצאו כולם י"ח, ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם ^טו.

א. בא"ח (ש"ב פר' בראשית אות י). ומקורו במסכת פסחים (קו.) ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו. וכ"כ הרמב"ם (פכ"ט ה"א) וז"ל מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש ע"כ. ושם בהלכה ו' כתב וז"ל מדברי סופרים לקדש על היין. וכתב מג"א (סי' רעא ס"ק א) ונראה לי דמדאורייתא בקידוש שאמר בתפלה סגי דקרא כתיב "זכור את יום השבת" והרי זכר אותו. ע"כ. והמנחת חינוך (מצוה לא, בד"ה ועל פי) כתב על דברי המג"א ולדידי תמוה מאוד כיון דבנוסח התפלה של ליל שבת אין אנו מזכירין יציאת מצרים ודאי אינו יוצא מה"ת כלל ומימרא מפורשת (פסחים קיז:) הוא בלי חולק דנלמד בגז"ש [למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, ובשבת כתיב זכור את יום השבת] ועל כן ודאי אם לא הזכיר בקידוש באיזה נוסח שאומר לכבוד היום, יציאת מצרים, אינו יוצא מה"ת. ע"כ. ומו"ר מופת הדור בהליכות עולם (ח"ג פר' בראשית הלכה ז) כתב שיוצא ידי חובת קידוש בתפילה מדאורייתא היות ויש בתפלה יציאת מצרים כי מזכיר בסוף ק"ש וברכותיה יציאת מצרים וסומך גאולה לתפלה ובזה יוצא ידי חובה עיין עליו.

ועיין עוד בדברי מו"ר ב"חזון עובדיה" (שבת ב הלכות קידוש במקורות להלכה ב ד"ה ודע) וז"ל ודע שרוב הפוסקים סוברים שאע"פ שהקידוש עצמו מן התורה, הקידוש על היין הוא מדרבנן, דילפינן מדברי קבלה וכו' ושכן דעת ר"ת והאור זרוע והמרדכי והרמב"ן והרשב"א ועוד ועוד מלבד רש"י ועוד כמה ראשונים שסוברים שהקידוש על היין דאורייתא, ע"כ.

ודע שכן דעת הרש"ש שהקידוש מן התורה ועל היין מדרבנן דכתב בסידור בהקדמתו לקידוש וז"ל יכוין לקיים מ"ע דאורייתא שהוא הקידוש, ודרבנן על היין (סידור היר"א ח"ב עמוד 275).

וכן דעת מו"ר הבא"ח שכתב בנוסח הלשם יחוד הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה דאורייתא לקדש את השבת וברכת לקדש על היין דרבנן. וכ"כ הכה"ח (סי' רסב ס"ק י) וכ"כ הרב יפה ללב (ח"ג או"ח סי' רעא אות ח) עיין עליו כי האריך וירווח לך.

ובענין מה שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש כתבו התוס' (פסחים קיז: ד"ה למען) וז"ל: לכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותם ל"ט מלאכות. עכ"ל. וברמב"ן (בפירושו לתורה דברים ה) וז"ל: כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול כאשר פירשתי בדבור הראשון (שם שם ב), על כן אמר בכאן אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים שהיא לך לראיה ולזכר. הנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת כי יזכרו בו ויאמרו השם הוא מחדש בכל אותות ומופתים ועושה בכל כרצונו, כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית, וזה טעם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. עכ"ל.

ב. עיין להראשל"צ בילקו"י (שבת סי' רעא סוף הערה טו דף רמה מהדורת תשנב) שכתב משם מו"ר (שו"ת חזון עובדיה חלק א סי' י) שהביא דעת המנחת יצחק (חלק ג סי' נט) והמנחת הגרשוני (דף כו רע"א) שכתבו כסברת הגאון ר' עקיבא איגר והחתם סופר שאינו יוצא ידי חובה בתפלה מן התורה כיון שדעתו לקדש על היין כתקנת חז"ל ע"כ. וז"ל מנחת הגרשוני ולפענ"ד י"ל בזה דידוע דהיכי דכוונתו שלא לצאת אף אם מצוות א"צ כוונה, אינו יוצא כמבואר בתוס' ורבנו יונה (ברכות יב) על כן י"ל כיון דבודאי רצונו לצאת המצוה דרבנן זכרהו על היין, ע"כ בודאי הוי כאלו התכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובת הקידוש בתפלתו, אחרי דדעתו לקדש על היין, ואז יעשה ביחד המצוה דאורייתא ודרבנן כתיקון וכו'. ועוד י"ל דבר חדש אשר אחרי דתקנו רבנן לקדש על היין, שוב אינו יוצא בתפלתו יד"ח הקידוש, דומיא דמש"כ התוס' (סוכה דף ג ד"ה דאמר לך מני ב"ש היא) ושם נדון דין סוכה דאורייתא ומשום גזירה שמא ימשך אמרו לא קיימת מצות סוכה מימיך, ע"כ. וכ"כ רבנו החיד"א בברכי יוסף בשם מהר"י מולכו שאין יוצאים ידי חובת קידוש בתפילה.

והטעם שתיקנו חז"ל שיזכיר את השבת על היין, כתב המנחת חינוך (מצוה לא) לפי שעיקר הקידוש הוא כדי שנתעורר ונקבע בלבבינו אמונת חידוש העולם, ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ושמח.

ובביאור הלכה (סוף סי' רמב) בשם ה"תורת חיים" כתב וז"ל דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלעתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת ולכן אנו עושים כמה דברים בשבת זה דוגמתו היינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבר ולויתן, ומקדשין על היין נגד היין המשומר בענביו לצדיקים לעתיד לבוא.

ג. שו"ע (סי' רעא סעי' ב) וכתב שם מרן, הנשים מוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם. ועיין כה"ח (שם ס"ק ח) שכתב על זה אבל הב"ח כתב בשם רש"ל דאין מוציאות את האנשים וכו' וכתב שכן המנהג, ומכיון דאיכא פלוגתא בזה אין להאנשים לצאת ידי חובה בקידוש הנשים אלא א"כ הוא שעת הדחק שאינו יודע לקדש וגם אינו מוצא איש שיקדש לו אז יש לסמוך על המתירים. עכ"ל. ויש עוד אחרונים שכתבו שהאשה לא מוציאה את האנשים כי הנשים אינם בכלל ערבות.

ועיין ב"אור לציון" (ח"ב פ"כ תשובה א) שגם אם האשה לא התפללה יכול הבעל להוציא אותה ידי חובת קידוש ומ"מ טוב שתאמר "שבת שלום" ובזה תצא ידי חובת קידוש מן התורה.

ד. בירושלמי שקלים (פרק ג, הלכה ב) אמר רבי ירמיה מצוה לצאת חובת קידוש ביין אדום שנאמר (משלי כג, לא) "אל תרא יין כי יתאדם". וכ"כ במשנ"ב (סי' רעב ס"ק י) "ולכו"ע מצוה לכתחילה לחזר אחר יין אדום".

והרב "דבר בעיתו" (ח"א דף פח ע"א) כתב שיש מעלה ביין אדום הרומז לדין ולמתקו במים שהם חסדים, משא"כ היין הלבן המורה על רחמים שאז לא מיתק את הדינים ולא עשה כלום, ע"כ.

ומכיון שיש דעות דס"ל שצריך יין הראוי לינסך ע"ג המזבח (הרמב"ם שבת פכ"ט הי"ד) לכן עדיף יותר שיהיה היין יבש, כלומר שאינו מתוק ואינו מבושל, ומכל מקום מותר לקדש על יין מתוק או מבושל או מיץ ענבים, דמכיון שלא נפסל לינסך ע"ג המזבח מחמת גריעותא אלא משום שנאמר "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" הלכך כשר לקידוש והבדלה, כ"כ מו"ר מופת הדור ב"חזון עובדיה" (שבת ב' יין הכשר לברך עליו הלכה יג-יד), וזהו דעת הטור והשו"ע (סי' רעב סעי' ח).

ה. שו"ע (סי' רעג סעי' ז) י"א שאין מקדשים אלא לאור הנר, וי"א שאין הקידוש תלוי בנר ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים, מקדש בחצר ואוכל שם אף על פי שאינו רואה הנר, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא. וכתב המג"א (ס"ק טו) דה"מ במצטער הרבה הא לאו הכי צריך לאכול במקום נר.

ועפ"י הקבלה מצאנו קפידא בזה וצורך חשוב, ובכמה מקומות בזוה"ק נזכר הדבר, ומהם ברעיא מהימנא (זוה"ק עקב רעב:) וז"ל "לאנהרא פתורא בשרגא, כמה דאוקמוה שלחן בצפון ומנורה בדרום" ע"כ. וכ"כ בתיקוני הזהר (תיקון מז, דף פד ע"א) וז"ל "ושבת צריך לתקנא ביה פתורא בארבע רגלין, כגוונא דפתורא דלעילא דאתמר ביה, זה השלחן אשר לפני ה', ועלה אתמר תערוך לפני שלחן, פתורא דקב''ה דא שכינתא, איהי מסטרא דצפון דאיהו גבורה, ובג"ד תקינו מארי מתניתין שלחן בצפון, ונר דליק לימינא כגוונא דלעילא, דאתמר ביה מנורה בדרום, מטה באמצעיתא מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ע"כ.

ו. רמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת ה"ז) כיצד הוא עושה, לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יותר.

ז. סידור רבי שבתי (תיקוני שבת דף סג, א) יכין כוס יפה לקידוש, והמהדרים בוחרים בשל כסף משום זה אלי ואנוהו, וכבוד השכינה הנקרא כוס של ברכה.

ומו"ר המקובל האלהי כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל היה אומר שהטוב ביותר הוא לקדש בכוס זכוכית משובחת ולא ביאר את הטעם, וראיתי שדבר זה הביאו היעב"ץ על סידורו (הגהות היעב"ץ על הסידור ח"א בסופו עמ' ע) וז"ל, והיה אבי מורי בוחר בכוס עגול של זכוכית בהיר ויפה לכוס דברכה, לא בגביע כסף וזהב, אף שלא חסרו לו כלי כסף וזהב, והיה נותן טעם לשבח על בחירתו זאת, משום אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו, ש"מ דשבח הוא ליהנות גם ממראיתו, וטוב מראה עינים מהלך נפש וכו'. ועוד ירויח בזה, כי בכלי זכוכית יראה היטב על כל דבר מאוס הצף, או משוטט ושוקע בתוכו, מה שלא יראה וימצא בכוס של זהב עכ"ל. וע"ע במקור חיים להחוות יאיר (בקיצור הלכות) מש"כ בזה.

וכ"כ מו"ר הגאון רבי חיים פלאג'י זצוק"ל בספרו חיים לראש (דף כז אות ד) לענין ד' כוסות של פסח וז"ל וטוב שלא ישתה בכוס של זהב כי אם בכוס של זכוכית. (והובא בנזירות שמשון (סי' תעב). (ועיין כה"ח הל' הבדלה (סי' רצז ס"ק יב) שהביא בשם הר' פלאג'י בס' רוח חיים וז"ל ומי יתן והיה משום זה אלי ואנוהו להכין קערות כסף להבדלה כמו שעושה במזוזה ומגילה ונרות חנוכה למי שחננו ה' בעושר).

ח. שו"ע (סי' קפג סעי' א) בא"ח (ש"ב פר' בראשית אות כא) יש נוהגים לשטוף הכוס ג' פעמים. ועי' בתוס' ע"ז (לג: בד''ה כסי) שכתב לענין הדחת הכוס לשאר דבר, ונכון להדיח שלש פעמים בכל הכלים.

הכה"ח (סי' קפג ס"ק ד) הביא דמדברי הזוה"ק והתיקונים שנתנו טעם בסוד להדחה ושטיפה, משמע דדוקא צריך הדחה ושטיפה במים, ואפילו אם הוא נקי. ובהגהות תפארת שמואל על הרא"ש (ברכות פרק ז, אות כח) כתב ואני אומר להידור מצוה ראוי להדיחו, משל למלך וכו'.

ט. ברכות (נא.): א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (דברים לג, כג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ר' יוסי בר חנינא אומר זוכה ונוחל שני עולמים העולם הזה, והעולם הבא.

י. שו"ע (סי' קפב סעי' ג, וסי' רעא סעי' יא)

יא. שו"ע (סי' קפג סעי' ד) בא"ח (שם).

כתב רבנו האריז"ל בשעה"כ (דף ע ע"ד) וז"ל בתחילה תקבל הכוס מזולתך בשתי ידיך משתי ידיו אל שתי ידיך, ותחזיקהו בתחילה בשתי ידיך גם שניהם. ואח"כ כתב עוד כוונות לכוין בשעה שהכוס מונח בשתי ידי המקדש, ויחזיק הכוס כנגד החזה כי יש סוד בדבר כפי שנבאר לקמן, וכתב עוד ואחר שנתכוונת וכו' אז תחזיק הכוס בידך הימנית לבדה מבלי סיוע ידך השמאלית וכו', ואח"כ תכוין אל היין שבכוס" ע"כ.

יב. עי' שער המצוות (פר' עקב דף מה ע"ב), שכתב וז"ל: ואח"כ תטול הכוס בימינך ותעמידנו על ה' אצבעותיך הימניים, ממש על גביהם, ע"כ. משמע ממש על האצבעות על הצפרניים. אמנם עיי"ש בש"ש שגורס על חמש אצבעותיך על גביהן ולא על גביהן, פי' שיטול הכוס באצבעות הזקופות למעלה וזה הוא על גביהן ממש, ולא על האצבעות-על הצפרניים. ובא לאפוקי שלא יתן הכוס בכף היד, וגם שלא על גבי האצבעות שהם פשוטות אלא על גביהן של האצבעות כשהן זקופות. ופוק חזי מאי עמא דבר.

וכן ראינו את רבותינו שכך היו מקדשים ובראשם מו"ר ראש הישיבה כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל שהיה אוחז הכוס בראשי אצבעותיו ולא על אצבעותיו.

יג. שעה"כ (ענין קידוש, דף ע ע"ד): אח"כ תאמר הקידוש מעומד. והשל"ה (מס' שבת, פ' תורה אור, אות צה) הזהיר ואל יהא הענין הזה והדבר הזה קל בעיניך, כי הענין גדול ועמוק הוא וכו', על כן אל יקל בעיניך לעמוד מפני קדושי הכלה לכבוד השי"ת.

וכ"כ שיורי כנה"ג (השב"י סי' רעא ס"ק ד) ובכה"ח פלאג'י (סי' ל אות כ) יפה ללב (ח"ב סי' רעא, אות ט) וגדולת אלישע (רצו, ז) והבא"ח (ש"א פר' בהר אות יא).

יד. פרי עץ חיים (שער השבת פרק יד): ישתה מהקידוש מיושב. וכ"כ הרש"ש וז"ל ואח"כ ישב במקומו וישתה היין מכוס הקידוש.

וכתב המחצית השקל (סי' רצו, ס"ק ד) שבשתיית כוס הבדלה, לא ישתה עד שישב: דאמרינן (עי' דרך ארץ זוטא, ריש פרק ה) גנאי לתלמיד חכם שיאכל וישתה מעומד, וראוי לכל אחד לעשות את עצמו כתלמיד חכם בדבר.

טו. בא"ח (שם אות כג).