ביאור ההפטרה • פרשת בשלח

ט שבט תשפ"ו | 27/01/2026 | 19:11

א וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה [א] [שירת דבורה היא אחת מעשר שירות] וּבָרָ֖ק בֶּן_אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא ביום הנצחון ממש לֵאמֹֽר שכל הדורות הבאים יאמרו השירה הזאת (מ"ד): ב בִּפְרֹ֤עַ [ב] פְּרָעוֹת֙ בנקום ה' נקמותיו ונקמות בניו בְּיִשְׂרָאֵ֔ל על ידי ישראל עצמם (מ"ד) וכן בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם לשוב בתשובה (רש"י) ולצאת למלחמה אפילו שראו חולשתם וגבורת סיסרא, בעבור זה בָּֽרְכ֖וּ יְהֹוָֽה (מ"ד): ג ואמר לגוים הבאים לעזור לסיסרא שִׁמְע֣וּ מְלָכִ֔ים של אומות העולם הַאֲזִ֖ינוּ לדברַי רֹֽזְנִ֑ים העשירים ושרי האומות ותפחדו מלהרע לישראל, כי אָֽנֹכִ֗י עם ישראל לַֽיהֹוָה֙ [ג] שאנחנו מאמינים בו ואנחנו חלקו ונחלתו, ולזה אָנֹכִ֣י אָשִׁ֔ירָה אֲזַמֵּ֕ר לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל על התשועה הבאה לי ממנו יתברך: ד יְהֹוָ֗ה בְּצֵאתְךָ֤ מִשֵּׂעִיר֙ כאשר יצאת לפני בני ישראל כשיצאו להלחם בסיחון ועוג (מ"ד), וי"מ פסוק זה על מתן תורה בְּצַעְדְּךָ֙ מִשְּׂדֵ֣ה אֱד֔וֹם כאשר צעדת ויצאת משעיר שהיא נחלת אדום אֶ֣רֶץ רָעָ֔שָׁה כל מלכי האדמה רעשו ופחדו גַּם_שָׁמַ֖יִם נָטָ֑פוּ [ד] גַּם_עָבִ֖ים נָ֥טְפוּ מָֽיִם העננים הורידו מים וגשם רב להומם ולבלבל את האויב (מ"ד): ה הָרִ֥ים נָזְל֖וּ מגודל הפחד והרעדה ינטפו זיעה מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה זֶ֣ה סִינַ֔י כמו שהר סיני רעד מפני ה' במתן תורה מִפְּנֵ֕י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל הנלחם להם (מ"ד): ו בִּימֵ֞י השופט שַׁמְגַּ֤ר בֶּן_עֲנָת֙ בִּימֵ֣י יָעֵ֔ל ששפטה גם באותו זמן לא היתה תשועה שלימה לישראל ולא פחדו הגויים מפחד ה' ומישראל, ולכן בני ישראל חָדְל֖וּ נמנעו מללכת אֳרָח֑וֹת בדרכים כי היו יראים לצאת לדרכם מפני האויבים וְהֹלְכֵ֣י נְתִיב֔וֹת ושבילים שהיו מוכרחים לילך יחידי יֵלְכ֕וּ היו הולכים אֳרָח֖וֹת בדרכים עֲקַלְקַלּֽוֹת מעוקלות בהחבא שלא ימצאום האויבים (מ"ד): ז חָדְל֧וּ פסקו מלשבת פְרָז֛וֹן בערי הפריזי בלי חומה מאימת הגויים, ורק בְּיִשְׂרָאֵ֖ל [ה] חָדֵ֑לּוּ נמנעו ולא בגויים, כן היה עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ אני דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אני להיות אֵ֖ם מוכיחה ומנהיגה בְּיִשְׂרָאֵֽל (מ"ד): ח כי כאשר יִבְחַר֙ ישראל לעשות אֱלֹהִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אָ֖ז פרצה לָחֶ֣ם שְׁעָרִ֑ים מלחמה בעריו כעונש על עוזבם את ה', וכשישראל הלכו בדרך התורה מָגֵ֤ן אִם_יֵֽרָאֶה֙ וָרֹ֔מַח האם צריך להוציא ולהראות מגן ורומח, הרי הקב"ה נלחם להם בְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף בְּיִשְׂרָאֵֽל כמו בזמן יהושוע שאז בני גד ובני ראובן שהיו ארבעים אלף חלוצי צבא בכובשם את יריחו הרי בקול שופר נפלה העיר בידם (מ"ד): ט מקרב לִבִּי֙ אני מדברת לְחוֹקְקֵ֣י לגדולי ולחכמי יִשְׂרָאֵ֔ל הַמִּֽתְנַדְּבִ֖ים בָּעָ֑ם ללמדם תורה ולהשלימם בכל שלימות (ע"פ ת"י ורש"י) בָּרְכ֖וּ יְהֹוָֽה שהכניע את אויבכם לפניכם (רד"ק): י אתם השרים רֹכְבֵי֩ הרוכבים על אֲתֹנ֨וֹת צְחֹר֜וֹת [ו] לבנות חשובות, והחכמים ישְׁבֵ֧י עַל_מִדִּ֛ין על המשפט וְהֹלְכֵ֥י והסוחרים שהולכים עַל_דֶּ֖רֶךְ למסחרכם שִֹֽיחוּ ודברו תהילות ה' (מ"ד): יא מִקּ֣וֹל מְחַֽצְצִ֗ים [ז] במקום קולות החיצים שהייתם שומעים בֵּ֤ין מַשְׁאַבִּ֔ים בין ההולכים לשאוב מים שָׁ֤ם יְתַנּוּ֙ יגידו ויספרו צִדְק֣וֹת וחסדים שעשה יְהֹוָ֔ה שהכרית את הגויים צִדְקֹ֥ת שעשה לערי פִּרְזֹנ֖וֹ הפרזים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל [ח] אָ֛ז בהיות התשועה יָרְד֥וּ יחזרו לַשְּׁעָרִ֖ים לעריהם הפרזים (מ"ד) ללמוד תורה עַם_יְהֹוָֽה: יב עוּרִ֤י והתחזקי בגלל גודל הנס עוּרִי֙ דְּבוֹרָ֔ה ע֥וּרִי ע֖וּרִי התחזקי והתעוררי דַּבְּרִי_שִׁ֑יר כי בהתחזק השיר תתגבר התשועה (מ"ד) ק֥וּם בָּרָ֛ק כי לא הוצרך להלחם וּֽשֲׁבֵ֥ה שֶׁבְיְךָ֖ עליך רק לשלול שלל האויב בֶּן_אֲבִינֹֽעַם (מלבי"ם): יג אָ֤ז כשהיתה תשועה לישראל ויתחזק השיר יְרַ֣ד שָׂרִ֔יד נתן ה' את הנשארים מישראל לשלוט לְאַדִּירִ֖ים עָ֑ם על הגויים האדירים והחזקים, ומפרש, מי עשה זאת יְהֹוָ֕ה יתברך יְרַד_לִ֖י נתן לי ממשלה, רָדָה והשליט אותי הקב"ה בַּגִּבּוֹרִֽים בגויים (מ"ד): יד מִנִּ֣י מן שבט אֶפְרַ֗יִם [ט] יצא שָׁרְשָׁם֙ השורש, והוא היה יהושוע בן נון, שהתחיל לרדות ולמשול בַּעֲמָלֵ֔ק אַחֲרֶ֥יךָ אחרי זרע אפרים בא זרע בִנְיָמִ֖ין שהוא שאול בן קיש משבט בנימין וילחם בעמלק בַּֽעֲמָמֶ֑יךָ ברוב עם שיבואו עימו ממך אתה ישראל מִנִּ֣י מָכִ֗יר יָֽרְדוּ֙ מְחֹ֣קְקִ֔ים השרים (מ"ד) וי"א החכמים בדת ודין (מלבי"ם) מבני מכיר בן מנשה ירדו להלחם עם סיסרא אף שלא היו אנשי חיל למלחמה (מ"ד) וּמִ֨זְּבוּלֻ֔ן שהיו מֹשְׁכִ֖ים סופרים ומושכים הכתיבה בְּשֵׁ֥בֶט בקולמוס סֹפֵֽר סופרים ולא אחוזי חרב (רד"ק) ובכ"ז ירדו להלחם: טו וְשָׂרַ֤י בְּיִשָּׂשׂכָר֙ [י] שרים שביששכר הם סנהדראות [חכמים] העוסקים בתורה, הם תמיד עִם_דְּבֹרָ֔ה ללמד בישראל חוק ומשפט וְיִשָּׂשׂכָר֙ כֵּ֣ן בָּרָ֔ק ושאר העם של שבט יששכר נאמן ועִם ברק לכל אשר יצוה (רש"י) שהרי בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו ירדו רגליו בעמק להלחם עם סיסרא בִּפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן אמנם בזה שראובן התפלג מהעם ולא בא לעזור במלחמה גְּדֹלִ֖ים חִקְקֵי_לֵֽב נתרבו והשאירו שריטות עמוקות ושברון לב (מלבי"ם): טז לָ֣מָּה ראובן יָשַׁ֗בְתָּ רגוע (רד"ק) בֵּ֤ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם בספר על הגבול (מ"צ, מלבי"ם) במקומך לִשְׁמֹ֖עַ שְׁרִק֣וֹת וקול עֲדָרִ֑ים צאן ובקר לִפְלַגּ֣וֹת על התפלגות רְאוּבֵ֔ן מן המלחמה גְּדוֹלִ֖ים יש צורך בהרבה חִקְרֵי_לֵֽב להבין אמיתות הדבר (מ"ד): יז גם פלא על גִּלְעָ֗ד הרי בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ שָׁכֵ֔ן ומדוע לא בא למלחמה וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר וכן דן למה יפחד ויקבץ נכסיו על אֳנִיּ֑וֹת להניס אותם לעבר הירדן, אבל אָשֵׁ֗ר לא בא למלחמה כי יָשַׁב֙ קיבל נחלתו לְח֣וֹף יַמִּ֔ים וְעַ֥ל מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן ולא בא למלחמה כי נשאר לשמור פרצות ארצו (רש"י): יח אמנם זְבֻל֗וּן עשה טוב כי עַ֣ם חֵרֵ֥ף ובזה נַפְשׁ֛וֹ לָמ֖וּת במלחמה וְנַפְתָּלִ֑י גם כן כמוהו לא פחד למות, והיה עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה במקום המלחמה (מ"ד): יט בָּ֤אוּ מְלָכִים֙ מארצות אחרות לעזרת סיסרא נִלְחָ֔מוּ [יא] אָ֤ז בעת הלחם סיסרא נִלְחֲמוּ֙ בעבורו מַלְכֵ֣י כְנַ֔עַן כי בְּתַעְנַ֖ךְ נלחמו, וקצה המחנה הגיע עַל_עד מֵ֣י מְגִדּ֑וֹ [תענך ומגדו שני מקומות הם בחלק מנשה, ונראה שהיו רחוקים זה מזה (רד"ק)] ובלי שום תמורה באו לעזרתו כי בֶּ֥צַע תשלום כֶּ֖סֶף לֹ֥א לָקָֽחוּ מתוך שנאתם לישראל (מ"ד): כ לא בחרבם נצחו את סיסרא, אלא מִן_שָׁמַ֖יִם נִלְחָ֑מוּ עם סיסרא מהשם יתברך בא הנצחון (מ"ד), גם הַכּֽוֹכָבִים֙ סרו מִמְּסִלּוֹתָ֔ם מדרך הילוכם ונִלְחֲמ֖וּ עִם_סִיסְרָֽא (ע"פ מלבי"ם ומ"ד): כא המלחמה היתה בשפת הנחל, ובנס נַ֤חַל קִישׁוֹן֙ גְּרָפָ֔ם [יב] שטפם, והוא נס גדול שהרי נַ֥חַל קְדוּמִ֖ים מי הנחל אשר היו מקדם ומאז בנַ֣חַל קִישׁ֑וֹן הלא מימיו מעטים היו עד אשר תִּדְרְכִ֥י נַפְשִׁ֖י אני בעצמי עברתי אותו ב עֹֽז בלי נזק, ועכשיו איך התרבו עד אשר שטפו הגוים (מ"ד): כב אָ֥ז הָלְמ֖וּ הוכו ונשברו עִקְּבֵי_ס֑וּס פרסות רגלי הסוסים של סיסרא מִֽדַּהֲר֖וֹת דַּהֲר֥וֹת מהריצות והדילוגים אַבִּירָֽיו של הסוסים האדירים (מ"ד): כג א֣וֹרוּ קללו את עיר מֵר֗וֹז שהיה קרוב למקום המלחמה ולא בא לעזור אָמַר֙ ברק בשליחות מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה אֹ֥רוּ אָר֖וֹר קללו ואמרו ארורים יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֤י לֹֽא_בָ֙אוּ֙ לְעֶזְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְעֶזְרַ֥ת יְהֹוָ֖ה בַּגִּבּוֹרִֽים כי מי שעוזר לישראל עוזר לשכינה הקדושה (רש"י): כד אמנם תְּבֹרַךְ֙ תהיה מבורכת מִנָּשִׁ֔ים מפי נשים יָעֵ֕ל [יג] שהרגה את סיסרא (מ"ד) אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י ותבורך יותר מִנָּשִׁ֥ים הצדקניות והצנועות היושבות בָּאֹ֖הֶל תְּבֹרָֽךְ (רד"ק): כה מַ֥יִם שָׁאַ֖ל [יד] סיסרא מיעל חָלָ֣ב נָתָ֑נָה לו, כדי להרדים אותו בְּסֵ֥פֶל ששותים בו אַדִּירִ֖ים שרים וגדולים הִקְרִ֥יבָה נתנה לו חֶמְאָֽה שומן החלב, שעי"ז יחשוב שמכבדת אותו (מ"ד ומ"צ): כו יָדָהּ֙ השמאלית לַיָּתֵ֣ד תִּשְׁלַ֔חְנָה [טו] וִֽימִינָ֖הּ הושיטה לְהַלְמ֣וּת עֲמֵלִ֑ים לפטיש שהפועלים העמלים הולמים ומכים בו וְהָלְמָ֤ה והיא הכתה ושברה את סִֽיסְרָא֙ מָחֲקָ֣ה הסירה את רֹאשׁ֔וֹ וּמָחֲצָ֥ה ונפצה אותו וְחָלְפָ֖ה ופצעה מעבר לעבר (מ"ד) את רַקָּתֽוֹ [טז] שהוא המקום שאצל העין (מ"ז): כז בֵּ֣ין רַגְלֶ֔יהָ לפניה כָּרַ֥ע על כרעיו, ומיד נָפַ֖ל שָׁכָ֑ב [יז] נפל לארץ ונשאר שוכב ולא הוסיף לקום, והיינו שבמהירות הומת, וכפלה הדבר לחזוק בֵּ֤ין רַגְלֶ֙יהָ֙ כָּרַ֣ע נָפָ֔ל בַּאֲשֶׁ֣ר במקום שכָּרַ֔ע (מ"ד) שָׁ֖ם נָפַ֥ל שָׁדֽוּד הרוג (מ"צ): כח בְּעַד֩ הַחַלּ֨וֹן נִשְׁקְפָ֧ה וַתְּיַבֵּ֛ב נאנחה ומיללת אֵ֥ם סִֽיסְרָ֖א מבְּעַ֣ד הָֽאֶשְׁנָ֑ב חלון קטן, והיא שואלת מַדּ֗וּעַ מה הסיבה כי בֹּשֵׁ֤שׁ התמהמה רִכְבּוֹ֙ לָב֔וֹא [יח] מַדּ֣וּעַ אֶֽחֱר֔וּ פַּעֲמֵ֖י צעדי מַרְכְּבוֹתָֽיו (מ"ד): כט ולנחם אותה אומרות לה חַכְמ֥וֹת שָׂרוֹתֶ֖יהָ הנשים החכמות שבשרותיה תַּעֲנֶ֑ינָּה כל אחת תענה לה ותנחם אותה, ואַף_הִ֕יא אֵם סיסרה תָּשִׁ֥יב אֲמָרֶ֖יהָ לָֽהּ תנחם את עצמה (רש"י, רד"ק): ל וזאת דברי נחמתן הֲלֹ֨א הון רב יִמְצְא֜וּ בישראל, ושמה יְחַלְּק֣וּ שָׁלָ֗ל בניהם רַ֤חַם רַחֲמָתַ֙יִם֙ נערה אחת או שתים לְרֹ֣אשׁ גֶּ֔בֶר לכל איש שְׁלַ֤ל מבגדים צְבָעִים֙ צבועים וחשובים יהיו נתונים לְסִ֣יסְרָ֔א כי הם עשויים משְׁלַ֥ל צְבָעִ֖ים עבודת רִקְמָ֑ה צֶ֥בַע רִקְמָתַ֖יִם בשני הצדדים הרקמה שונה (מ"ד) לְצַוְּארֵ֥י שָׁלָֽל יהיו נתנים בראש השלל לתנם לשר הצבא (רד"ק) ולכן המה מתאחרים לבוא: לא דבורה אומרת לאם סיסרא שלא תתנחם, כי תנחומי הבל הם, כי סיסרא מת, וכמו שמת סיסרא כֵּ֠ן [יט] יֹאבְד֤וּ כָל_אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהֹוָ֔ה כאשר אבד סיסרא (רש"י), אבל וְאֹ֣הֲבָ֔יו אוהבי ה' ילכו ויתחזקו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בבוקר שהולך ומאיר עד שהוא בִּגְבֻרָת֑וֹ [כ] בחצי היום, [עד כאן השירה] וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה [אין זה מדברי השירה אלא מדברי הכותב]: