מאמרי הזוהר הקדוש • פרשת בשלח

ט שבט תשפ"ו | 27/01/2026 | 08:30

מפרש ובא שפרעה בעצמו היה מלוה את ישראל בצאתם ממצרים וזאת משום ששלוש נקמות נקם הקב"ה במצרים א. ע"י הבכורים שהרגו במצרים. ב. שהרג את בכוריהם. ג. ע"י פרעה שהרג לשריו ולשאר גדולי מצרים

בשלח דף מה ע"א

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא מה כתוב קודם, וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו. ומפרש תָּא חֲזֵי, נוּקְמָא עִלָּאָה דְּעָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, בא וראה את הנקמה הגדולה שעשה הקב"ה במצרים, תְּלַת מוֹתָנֵי הָווּ חַד, דְּעָבְדוּ בּוּכְרִין בְּמִצְרַיִם, דְּקָטִילוּ כָּל אִנּוּן דְּאַשְׁכָּחוּ שלש מיתות היו, אחת, שעשו הבכורים במצרים, שבשעה ששמעו בכורי מצרים מפי משה ומת כל בכור, התחילו והרגו את כל מי שמצאו, כיון שלא רצו לשלח את ישראל ממצרים, (כמו שדרשו חז"ל במדרש שוחר טוב מזמור קל"ו, על הפסוק למכה מצרים בבכוריהם). וְחַד, דְּקָטַל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא ואחת, שהרג הקב"ה את כל הבכורים בחצות לילה. וְחַד, כַּד חָמָא פַּרְעֹה מוֹתָנָא בְּבֵיתֵיהּ, בִּבְנוֹי, וּבְעַבְדּוֹי, ואחת כשראה פרעה את המות בביתו, בבניו, ובעבדיו, קָם וְזָרִיז גַּרְמֵיהּ, וְקָטִיל אֲפַרְכִּין וְסָרְכִין, וְכָל דְּאַמְלִיכוּ לֵיהּ לְסָרְבָא בְּעַמָּא קם וזרז את עצמו, והרג את השרים והמושלים, וכל אותם שייעצו לו לסרב לשלוח את העם עַד דְּאוֹרָיְיתָא אַסְהִידַת עֲלֵיהּ דְּאִיהוּ קָם בְּלֵילְיָא מַמָּשׁ עד שהתורה העידה עליו שהוא קם בלילה ממש, והיינו שעשה מעשה השכינה הנקראת לילה-להרוג את שריו הגדולים. ומפרש עוד כְּמָה (דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְפַלְגּוּת) דְּלֵילְיָא קָטַל בּוּכְרִין וְעָבִיד נוּקְמִין כמו שהקב"ה דהיינו השכינה בחצות לילה הרג את הבכורים ועשה בהם נקמות, הֲכִי קָם פַּרְעֹה בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, וְקָטַל וְעָבִיד נוּקְמִין בְּסַרְכּוֹי, וַאֲפַרְכּוֹי, וַאֲמַרְכְּלוֹי, וּבְכָל אִנּוּן רַבְרְבִין כמו כן קם פרעה בארץ מצרים והרג ועשה נקמות בשריו ומושליו ופקידיו ובכל הגדולים הָדָא הוּא דִכְתִיב, זהו שכתוב (שמות יב, ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה (לַיְלָה מַמָּשׁ), דְּקָם לְקָטְלָא וּלְשֵׁיצָאָה שקם להרוג ולהשחית כל השרים המושלים שלו.

אוֹרְחוֹי דְּכַלְבָּא, כַּד מַחְיָין לֵיהּ בְּאַבְנָא, אִיהוּ אָתֵי וְנָשִׁיךְ לְחַבְרֵיהּ דרכו של הכלב כשמכים אותו באבן הוא בא ונושך את חברו כָּךְ פַּרְעֹה, לְבָתָר אִיהוּ הָוָה אָזִיל בַּשְּׁוָקֵי, וְהָוָה מַכְרִיז וְאָמַר כך עשה פרעה שאחר שהקב"ה הכה אותו, הרג את חבריו השרים, ואחר כך היה הולך בעצמו בשווקים והיה מכריו ואומר, קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, אַתּוּן קְטַלְתּוּן לְכָל בְּנֵי מָתָא אתם הרגתם את כל בני העיר, אַתּוּן קְטַלְתּוּן סַרְכֵּי וַאֲפַרְכֵּי וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי אתם הרגתם את השרים והמושלים ואת כל בני ביתי, הָדָא הוּא דִכְתִיב זה מה שכתוב (שמות יב, לא) וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה כלומר אתם עשיתם דין כעין השכינה הנקראת לילה. כֵּיוָן דִּבְיַדְכוֹן הָוָה כֹּלָּא כיון שעל ידכם היה הכל, הרי אתם גרמתם את כל זה, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי, פירוש דְּלָא תִּקְטְלוּן לִי שלא תגרמו להרוג אותי. לְבָתָר אִיהוּ בְּגַרְמֵיהּ אוֹזִיף לוֹן, וְאַפִּיק לוֹן מֵאַרְעָא ואחר כך הוא בעצמו ליוה אותם והוציא אותם מן הארץ, הָדָא הוּא דִכְתִיב זה מה שכתוב וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְגוֹ' פי' שליוה את העם.

הקב"ה ובית דינו וכל האבות הקדושים היו הולכים לפני ישראל ביציאתם ממצרים

בשלח דף מו ע"ב

וַיהֹוָה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבֵית דִּינֵיהּ מש"כ וה' עם ו', ללמד שהקב"ה שהוא ז"א ובית דינו שהוא המלכות הלכו לפני בני ישראל. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, הַיְינוּ דְתָנֵינַן, שְׁכִינְתָּא בְּאַבָּהָתָא נָטְלָא אמר רבי יצחק זהו מה שלמדנו שהשכינה הלכה לפני בני ישראל עם האבות שהם סוד ג' קוי חג"ת דז"א, ומפרש דבריו כי מש"כ, הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם - דָּא אַבְרָהָם יומם, זה אברהם אבינו המושרש בחסד דז"א הנקרא יומם, כמ"ש (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו . בְּעַמּוּד עָנָן - דָּא יִצְחָק ומש"כ בעמוד ענן וכו' זה יצחק המושרש בגבורה דז"א הנקראת עמוד הענן, לפי שהגשמים יורדים מהעננים במדת הגבורה בסוד גבורות גשמים. לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ - דָּא יַעֲקֹב זה יעקב המושרש בת"ת דז"א. דִּכְתִּיב בֵּיהּ שכתוב בו (בראשית לב, ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ פי' שהיה מושרש בקו אמצעי שבת"ת דז"א הנקרא דרך. וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם - דָּא דָוִד מַלְכָּא ומש"כ ולילה בעמוד אש להאיר להם, זה דוד המלך המשרש בשכינה הנקראת לילה, ויש בה אש הגבורה ולכן נקראת עמוד אש, והיא האירה לישראל.

וְכֻלְּהוּ רְתִכָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, לְמֵהַךְ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא וכולם יחד הם סוד המרכבה העליונה הקדושה, שהיו מוכנים ללכת עם ישראל, כדי שישראל ילכו עם שלימות כל המרכבה שהם האבות הקדושים, בְּגִין דְּיֶחֱזוּן אַבָּהָן פּוּרְקָנָא דִּלְהוֹן כדי שיראו האבות גאולת בניהם שהקב"ה אמר ליעקב, דִּכְתִּיב שכתוב, (בראשית מו, ד) וְאָנֹכִי אֲעַלְךָ גַם עָלֹה לראות בגאולת בניך.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לוֹן מִמִּצְרַיִם, לְמֶהֱוֵי חוּלָקֵיהּ וְאַחְסַנְתֵּיהּ רבי אבא אמר אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה הוציאם ממצרים שיהיו חלקו ונחלתו, ולכך היה מנהיגם בכל צד וענין שהיה צריך, להיותם קשורים בספירות העליונות. וְתָא חֲזֵי, בְּסִטְרָא דְיוֹבָלָא, אִשְׁתַּכַּח חֵירוּ לְיִשְׂרָאֵל ובא וראה, מצד הבינה הנקראת יובל נעשתה החרות לישראל. וְכֵן לְזִמְנָא דְאָתֵי וכן יהיה לעתיד לבא, דִּכְתִּיב, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג) וְהָיָה בַיּוֹם הָהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ' ושופר גדול הוא סוד הבינה שבו יתקע הקב"ה לחרותינו[א].

וּבְגִין הַהוּא יוֹבָלָא עִלָּאָה ובשביל הבינה העליונה שישראל היו רחוקים ממנה, לכן כדי שיהיו ראוים להכנס בטהרה בחמשים שערי בינה, צוה להם הקב"ה לספור מ"ט ימי טהרה, אִתְעַכָּבוּ חַמְשִׁין יוֹמִין, לְקַבְּלָא אוֹרָיְיתָא, וּלְמִקְרַב לְטוּרָא דְסִינַי ולכן נתעכבו ישראל חמשים יום כדי לקבל את התורה מהבינה ולהתקרב להר סיני, ועי"ז נתקשרו בבינה. וְכֵיוָן דְּאָזְלֵי בִּימָמָא, אָזְלֵי בְּלֵילְיָא וכיון שהלכו ישראל ביום, הלכו גם בלילה, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד יוֹמָא, בֵּין יְמָמָא וְלֵילְיָא, וְלָא יִשְׁתַּכַּח פְּרִישׁוּ כדי שיהיה הכל יום אחד בין יום ובין לילה שהם סוד זו"ן ולא ימצא פרוד ביניהם. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא דְכֻלְּהוּ בְּנַיְיחָא אָזְלִין, לִרְעוּתָא דְנַפְשַׁיְיהוּ ולא עוד אלא כולם הלכו בנחת בלא טורח ע"י ענני כבוד, וחפצם וחשקם היה רק להגיע לרצון נפשם, דהיינו אל הר סיני לעבוד את ה'.

מלאך מצרים לקח עמו משרי אומות העולם למעלה כדי שלא יוכלו לפגוע בו, ולבסוף הוא נפגע והם נפגעו בזמן סיסרא

בשלח דף מו ע"ב

וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר. ר' חִיָּיא אָמַר, כְּתִיב כתוב (ישעיה כד, כא) יִפְקוֹד יְהֹוָה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה. פירושו בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב שֻׁלְטָנוּתָא לְרַבְרְבֵי עַמִּין לְעֵילָּא בזמן שהקב"ה נותן ממשלה לשבעים שרי העמים שלמעלה, יָהִיב לְהוּ לְעַמָּא דִלְהוֹן לְתַתָּא הוא נותן ממשלה גם לעם שלהם שלמטה. וּבְשָׁעֲתָא דְנָחִית לוֹן מִדַּרְגֵּיהוֹן דִּלְעֵילָּא, נָחִית לוֹן לְעַמָּא לְתַתָּא ובשעה שהקב"ה מוריד את השרים ממדרגתם שלמעלה, מוריד גם כן את העם שלהם שלמטה. ולפי זה מש"כ, וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר הָא מְמֻנָּא דִּלְהוֹן, זהו הממונה של מצרים של מעלה שהוא הס"מ הנקרא בחור, לקח שש מאות רכב, כי חשש שיורידוהו מגדולתו אם ינצחו ישראל, וְאוּקְמוּהּ, דְּדַבַּר רְתִיכִין דִּשְׁאָר עַמִּין והעמידו ופירשו חז"ל שלקח בהשאלה שש מאות מרכבות משאר העמים שהיו טעונות מכחות הטומאה ללחום נגד ישראל, ואחר כך לקח כל רכב מצרים, ולפי שכאן היתה המלחמה רק נגד המצרים לכן אלו השש מאות רכב של שאר העמים לא נפלו כעת, וְכֻלְּהוּ נָפְלוּ בְּמַשְׁרִיתָא דְסִיסְרָא לְבָתָר אלא כולם נפלו אחר כך במחנה של סיסרא, ששם הכניע הקב"ה את כל שאר שרי האומות וְהַיְינוּ, בָּחוּר (נ"א וּלְבָתָר) וְכֹל רֶכֶב מִצְרַיִם והיינו שש מאות רכב בחור, כי הס"מ הנקרא בחור שודד, לקח אותם, ואחר כך לקח כל רכב מצרים.

ביציאת מצרים הקב"ה עשה כפרעה, מה פרעה בתחילה לקח הסוסים הנקבות קודם לזכרים ולפני הים החליף, כך הקב"ה בתחילה השכינה הלכה לפניהם. וכשהגיעו לים, הלכה מאחוריהם, וז"ש לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי.

כְּתִיב כתוב (שיר השירים א, ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵּי פַרְעֹה דִמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. תָּא חֲזֵי, כְּדוּגְמַת סוּסְיָא נוּקְבָּא, אִתְחַזֵּי לְהוֹן לְסוּסֵיהוֹן דְּפַרְעֹה בא וראה כדוגמת סוסה נקבה נראה לסוסים של פרעה, ועל כן רדפו אחריה לתוך הים, כי הסוסים של פרעה היו זכרים וכשראו דמות סוסה נקבה בים שהיא היתה דמות השכינה כביכול, מהרו לרדוף אחרי הסוסה הנקבה וטבעו בים, וְאוּקְמוּהּ וכבר פירשוהו חז"ל במקום אחר. אֵלָּא פי' הפסוק לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה הקב"ה אמר לשכינה הנקראת רעיתו, דמיתי אותך לסוסה נקבה כנגד רכבי פרעה. ועתה נפרש בדרך אחרת, תָּא חֲזֵי, פַּרְעֹה, בְּשָׁעֲתָא דְהָוָה רָדִיף אַבַּתְרַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מַה עָבַד בא וראה, בשעה שפרעה היה רודף אחרי בני ישראל, מה עשה, נָטַל סוּסְוָון נוּקְבָּן, וְכָפַת לוֹן בִּרְתִיכוֹי בְּקַדְמִיתָא, וְסוּסְיָן דּוּכְרָאֵי כָּפַת לוֹן לַאֲחוֹרֵיהוֹן לקח סוסות נקבות ואסר אותן לפני מרכבתו, ואת הסוסים הזכרים אסר אותם לאחורי הנקבות, וְהָווּ מְזַיְּינִין דּוּכְרֵי לָקֳבֵל נוּקְבֵּי, וְנוּקְבֵּי לָא בָּעָאן, וְאוֹחָן לְמֵיזָל והיו הזכרים מזומנים כנגד הנקבות להתחבר עמהן, והנקבות לא רצו ומהרו ללכת. כֵּיוָן דְּקָרִיב (נ"א וְכַד אַדְבִּיק) לְגַבַּיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל כיון שקרב פרעה אצל ישראל, נָטַל נוּקְבֵּי וְשַׁוֵּי לוֹן לַאֲחוֹרֵי, וְסוּסְוָון דּוּכְרִין לְקַדְמִין לקח את הסוסות הנקבות ושם אותן לאחורי המרכבה, ואת הסוסים הזכרים שהם חזקים ומוכנים למלחמה שם אותם לפני המרכבה, לְאַבְאָשָׁא לְיִשְׂרָאֵל, וּלְאַגָּחָא בְּהוּ קְרָבָא כדי להרע לישראל ולעשות עמהם מלחמה ע"י הסוסים הזכרים.

כְּגַוְונָא דָּא כדוגמת זה עשה הקב"ה, כי תחילה כתוב, וַיהֹוָה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם פי' וה' -היינו השכינה עם ע"ב סנהדרין שלה, הלכה לפני בני ישראל, וּבָתָר, חָזְרָה שְׁכִינְתָּא לַאֲחוֹרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל ואחר כך כאשר קרבו המצרים אל מחנה ישראל, אז חזרה השכינה לאחוריהם של ישראל, דִּכְתִּיב וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ומלאך האלהי"ם היינו השכינה בְּגִינֵי כָּךְ ולכך כתוב לסוסתי ברכבי פרעה, פי' כמו שהסוסות הנקבות של רכבי פרעה הלכו בתחילה לפני המרכבה, ואחר כך הלכו אחרי המרכבה, כן דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי דמיתי אותך רעיתי שהיא השכינה, לפי שתחילה הלכה לפניהם ואחר כך חזרה לאחוריהם.