מנהגי פרשת בשלח הנקראת שבת שירה

ח שבט תשפ"ו | 26/01/2026 | 15:18

א. פרשת בשלח נקראת שבת שירה, בה קוראים "שירת הים". וצריך לאמרה בשמחה עצומה ולצייר כאילו עומד ביבשה בתוך הים ומסוגלת לכפרת עוונות ^א.

ב. ב"שבת שירה" יש נוהגים לתת חטים לפני העופות, וכמה מהאחרונים ערערו על מנהג זה ^ב, והטוב ביותר ליתן זה מערב שבת ^ג.

ג. נוהגים לאכול חמין חטים בשבת שירה ^ד. ונתנו לזה רמז בר"ת של הפסוק "ויהי בשלח פרעה", ונהגו ישראל ה' ישמרם, בשבת שירה לאכול חטה, פרסות רגלים עם הריסה ^ה.

א. שבת זו פרשת בשלח נקראת "שבת שירה" על שם השירה ששרו משה רבינו ועם ישראל כולם כאחד, ואפי' עוברים במעי אמותיהן הוציאו ראשן והיו שרים ומזמרים לאל עליון, כאשר ראו את הנס הגדול שלא היה כמוהו של קריעת ים סוף שנחלק לי"ב חלקים. שהוא הנס היותר גדול מכל העשר מכות שהיו במצרים. וכל השירה נאמרה ברוח הקודש וכפי שאמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במראות הנבואה. ובין דברי ההודיה שבשירה משולבים גם פסוקים של נבואה על הכניסה לארץ ישראל, על הגאולה השלימה שתהיה בקרוב ועל בנין ביהמ"ק.

ויש בה סודות עליונים ורמזים. ובזהר הקדוש הפליג מאד בשבח אמירת שירת הים וסודה, אחר פסוקי דזמרה שהוא עילוי גדול מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו, ועל כן צריך לאמרה בשמחה רבה ובנעימה, ויצייר בדעתו כאלו עומד כעת ביבשה בתוך הים והמצרים טובעים והוא ניצול, וזו סגולה לכפרת עוונות.

השירה כוללת ח"י פסוקים וח"י אזכרות שמות הוי"ה ב"ה וכמו שיבואר להלן בעזהי"ת.

וכידוע מיום שברא הקב"ה את העולם עד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל, ברא את אדה"ר ולא אמר שירה, הציל את אברהם אבינו מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, הציל את יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, הציל את יעקב אבינו מהמלאך ומעשו ומשכם וכו' ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים סוף ונקרע להם הים לי"ב גזרים מיד פתחו ואמרו שירה לקב"ה שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל".

ב. כ"כ המג"א (סי' שכד ס"ק ז) ואינו נכון מנהג זה שהרי אין מזונותיו עליך. וכ"כ בשלחן ערוך הרב (אות ח) ובבאר היטב (ס"ק ח) ובמשנ"ב (ס"ק לא).

אולם דעת מו"ר מופת הדור (בחזו"ע שבת ד הלכות טוחן הלכה יב) והנוהגים לזרוק חטים בשבת שירה בחצרות ובמרפסות יש להם על מה שיסמוכו, ומנהגם של ישראל תורה הוא. וכתב שם במקורות שהטעם הוא שלא נאסר אלא במזונות שיש בהם טורח, והוא מחזר אחר החיה ועוף להאכילם ולהשקותם, אבל זריקת פירורים מותר. ועי"ש עוד בדבריו.

ג. טעם המנהג הזה הוא, שבזמן קריעת ים סוף שרו העופות שירה, ולכן מחזיקים להם טובה בשבת שירה, אשר קוראין בה שירת הים, ונותנים להם מזונות, אך כונתינו היא, כדי לזכור שמחת שירת הים. (הגרי"ם עפשטיין בערוך השלחן סי' שכד אות ג ושם התיר זה אף בשבת וכ"כ הגאון ממונטקאש בספר נימוקי אורח חיים שם הביא בשם ספר תוספת שבת, וצירף עוד טעמים להתיר).

טעם נוסף לקיום המנהג, כתבו האחרונים, והוא שצותה התורה להניח צנצנת המן למען יראו ישראל את הלחם אשר נתן לנו הקב"ה במדבר, ויבואו למידת הבטחון. וכמו שכותב רש"י ז"ל (שמות טז, לב) - "כשהיה ירמיהו מוכיח לישראל למה אין אתם עוסקים בתורה, והם אומרים נניח מלאכתינו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן. ואמר להם "אתם ראו דבר ה'", ["שמעו" לא נאמר, אלא "ראו"], בזה נתפרנסו אבותיכם. הרבה שלוחין יש לו להקב"ה להכין מזון ליראיו, ובשבת זו "שבת שירה" אשר קוראין בה פרשת המן, זורקים לפני הצפרים מזונות, להורות, שכשם שהצפרים מוצאים מזונותם בלי עמל וטרח, כן ישראל הנמשלים לצפור (עיין רש"י בראשית טו, י) אם יפנו את עצמם לעסוק בתורה ובמצוות ויבטחו בה' יתברך, גם להם יזמין הקב"ה ויתן להם פרנסתם בנחת ובשלוה. (הובא בספר שער בת רבים פר' בראשית דף ג ע"ד והביאו מו"ר מופת הדור בספר לוית חן סי' שכד אות עו)

עוד טעם הובא למנהג זה, והוא, כי דתן ואבירם הניחו בשדה בליל שבת מהמן שנשאר להם מערב שבת, וכונתם בזה היתה, כדי להראות לפני העם שירד בליל שבת מן, ולהכחיש חס ושלום את דברי משה רבנו עליו השלום שאמר כי בליל יום השבת לא ירד מן, זימן הקב"ה צפרים ואכלו את הכל, וכאשר בבקר יום השבת רצו הרשעים הללו - דתן ואבירם - להראות לפני העם המן שהניחו, לא מצאו מאומה כי אכלוהו כבר הצפרים, וחזרו בבושת פנים. וזה שכתוב (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ללא מצאו". "יצאו מן העם" - איזה מסוימים מן העם, והן דתן ואבירם וחבריהם, "ללקט" - מה שהניחו אתמול "ולא מצאו". ועל זה נאמר (שם טז, כח) "עד אנה מאנתם לשמר מצותי", והכונה על הרשעים הללו הממאנים והמסרבים. על כן בשבת שירה אשר בה קורין פרשת המן נותנים לצפרים מזונות לזכר הנס הלז. וכן להוקיר טובה לצפרים אשר אכלו את מה ששיירו דתן ואבירם. (ספר ליקוטי מהרי"ח ח"ג עמוד קטו מספר נחלה לישראל – שער בת רבים אות יז בשם הרב הקדוש מלובלין).

ד. ב"ח (חאו"ח סי' רח)

ה. המנהג לאכול בשבת שירה חיטה לסימן שלום על ישראל.

בשלח - זה שאמר הכתוב (שיר השירים ד' י"ג) שלחיך פרדס רמונים, מה רימון מלאה גרעינים אף ישראל היו מלא כל טוב כשיצאו ממצרים.

ונהגו ישראל לאכול בשבת בשלח חיטה, והטעם כי כתוב (תהלים קמ"ז י"ד) "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך" - שכשיש שלום הקב"ה "חלב חטים ישביעך", וישראל כשיצאו ממצרים היו באהבה ואחווה ולכן בשבת זו אוכלים חטים לסימן שיהיה שלום בישראל, וזה מרומז בר"ת של הפסוק "ויהי בשלח פרעה", ונהגו ישראל ה' ישמרם, בשבת שירה לאכול חטה, פרסות רגלים עם הריסה.

ולכן יש נוהגים לזרוק על חתן וכלה חטה לרמז שיהיה שלום ביניהם ועי"כ תהיה מצויה להם הפרנסה (עי' שו"ע או"ח סימן קע"א ס"ה), ולכן גם כשחתן וכלה הולכים לחדר חותכים להן לחם שזה חטה לסימן טוב.

וכן להביא לצפרים חטה, כי חטה גי' כ"ב, כנגד כ"ב אותיות התורה, שנכין עצמינו לקבלת התורה הנמצאת בפרשת יתרו בשבוע הבא בעהי"ת.