ביאור ההפטרה פרשת וישב

י"ד כסליו תשפ"ו | 04/12/2025 | 20:28

ו כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל_שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הראשונים שיש ביד ישראל אני יכול לוותר [ב] וְעַל_אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ ועל חטא רביעי [שהוא החמס] לא אוותר (ע"פ רש"י פרק א/ג) עַל_מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק בשביל שוחד וכסף שמקבלים, מוכרים ומרשיעים את הצדיק ומצדיקים את הרשע וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֥וּר נַֽעֲלָֽיִם ומטים משפט האביון אפילו בעבור מעט כסף שאפשר לקנות בזה נעליים (מ"ד):

ז הַשֹּֽׁאֲפִ֤ים עַל_עֲפַר_אֶ֙רֶץ֙ [ג] בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים כל שאיפתם היא לרמוס בגאוה בראש הדלים כמו שדורכים ורומסים את עפר הארץ (מהר"י קרא) וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ מטים הם את הענוים מדרך הטובה לילך בדרכים מקולקלות (ע"פ אב"ע) וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל_הַֽנַּֽעֲרָ֔ה מאורסה אחת לזנות עימה בלי שום בושה (מ"ד) לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת_שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי שאמרתי לכם קדושים תהיו וע"י עוונותיכם אתם מחללים את עצמכם ואת שם קדשי (עיין רד"ק):

ח וְעַל_בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ יושבים ומסובין בסעודתם על בגדים ומצעות שלקחו כמשכון אֵ֖צֶל כָּל_מִזְבֵּ֑חַ ליד המזבח שעשו לפסילהם וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ ויין של אותם שקיבלו עונש לתת כסף וזהב על חנם ללא עוול בכפם יִשְׁתּ֔וּ השופטים בֵּ֖ית אֱלֹֽהֵיהֶֽם בית ע"ז שלהם (רש"י):

ט וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֤דְתִּי אֶת_הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם שלא תלמדו מהם ולא תטמאו בשיקוציהם, וההשמדה היתה למעלה מדרך הטבע אֲשֶׁ֨ר כי זה האמורי כְּגֹ֤בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא וחזק ותקיף הוא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים כעץ אלון החזק ביותר וָֽאַשְׁמִ֤יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל שהם שרים העליונים [ד] וְשָֽׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת השרים התחתונים, איבדתי כל זכר למו (רש"י):

י וְאָֽנֹכִ֛י ואתם ידעתם אותי, שהרי הֶֽעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָֽאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֤ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וספקתי שם צרכיכם כדי לבא לָרֶ֖שֶׁת אֶת_אֶ֥רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי (מ"ד):

י אוָֽאָקִ֤ים בכל ימי הדורות הקמתי מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים והשרתי שכינתי עליהם וּמִבַּחֽוּרֵיכֶ֖ם שחשקם בתאוות ותענוגות ושמחות אפ"ה הקדשתי אותם לִנְזִרִ֑ים לפרוש מהתענוגות ולתת להם רוח טהרה הַאַ֥ף אֵֽין_זֹ֛את וכי גם את זה תכחשו בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ותגידו שלא היה נְאֻם_יְהֹוָֽה (מ"ד):

י בוַתַּשְׁק֥וּ פיתתם אֶת_הַנְּזִרִ֖ים לשתות יָ֑יִן ולהשתכר ולהטמאות כדי שלא יורו אתכם וְעַל_הַנְּבִיאִים֙ מחיתם וצִוִּיתֶ֣ם עליהם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּֽבְאֽוּ כדי שלא ימצא רוח קדושה בישראל:

י גהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק מציק ונותן צרות תַּחְתֵּיכֶ֑ם במקומכם, שלא תוכלו לברוח ולהנצל מן הצרה כַּֽאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָֽעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר כמו עגלה הטעונה אלומות תבואה שהמשא קשה לה בכל מקום כן יעיק לכם בכל מקום (מ"ד):

י דוְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל אפילו הגבורים הקלים ברגליהם לא יצליחו לברוח וְחָזָ֖ק לֹֽא_יְאַמֵּ֣ץ לא יוכל לחזק כֹּח֑וֹ במלחמה וְגִבּ֖וֹר לֹֽא_יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ לא יצליח להמלט ולהציל את עצמו במנוסתו, כי יאבדו על ידי האויב הנמצא בכל מקום (מ"ד):

ט ווְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ והאוחז בקשת לֹ֣א יַֽעֲמֹ֔ד על עומדו נגד האויב, וגם וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט לא יברח ולא ינצל, ואפילו וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט לא יציל נַפְשֽׁוֹ עצמו על ידי מרוצת הסוס (מ"ד):

ט זוְאַמִּ֥יץ ומי שדרכו לאמץ ולחזק את לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים שהוא מאנשים הגבורים עָר֛וֹם יָנ֥וּס יפשוט בגדיו ויברח כדי שלא יכבדו עליו בגדיו (מ"ד) בַּיּֽוֹם_הַה֖וּא נְאֻם_יְהֹוָֽה:

ג אשִׁמְע֞וּ אֶת_הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ֚עַל כָּל_הַמִּשְׁפָּחָ֔ה על כל העם אֲשֶׁ֧ר הֶֽעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם ובזה אתם חלקי ונחלתי ואינכם תחת השרים העליונים כי השגחתי דבוקה בכם (מלבי"ם) לֵאמֹֽר:

ב ֚רַק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי אהבתי מִכֹּ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת הָֽאֲדָמָ֑ה ואתם פשעתם בי עַל_כֵּן֙ אֶפְקֹ֣ד אזכור עֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל_עֲוֺנֹֽתֵיכֶֽם [ה] לשלם לכם כגמולכם (מ"ד):

ג הֲיֵֽלְכ֥וּ וכי ילכו שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו [ו] בדרך אחת בִּלְתִּ֖י אִם_נוֹעָֽדוּ בלי שקבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני (מ"ד):

ד הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר [ז] וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ כי רק כשהאריה מוצא טרף דרכו לשאוג (רש"י) הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֤יר אריה צעיר קוֹלוֹ֙ שמחה מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ מהמדור שלו בִּלְתִּ֖י אִם_לָכָֽד דבר מה (מ"ד):

ה הֲתִפּ֤וֹל וכי תשכון צִפּוֹר֙ עַל_פַּ֣ח רשת הפרוסה על הָאָ֔רֶץ [ח] וּמוֹקֵ֖שׁ ופיתוי אֵ֣ין לָ֑הּ להלכד בה הלחנם מזורה הרשת הֲיַֽעֲלֶה_פַּח֙ מִן_הָ֣אֲדָמָ֔ה כאשר נלכד הצפור במצודה ורוצה להציל נפשו מנסה לעוף ועי"ז מנדנד הפח ומעלהו קצת מן הארץ וְלָכ֖וֹד לֹ֥א יִלְכּֽוֹד ואין בו עוף שניצוד, כלומר וכי אפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהיה לכם למוקש וילכדו אתכם עוונותם:

ו אִם_יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ וקול צופר המתריע מפני מלחמה בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶֽחֱרָ֑דוּ [ט] לא יפחדו פחד גדול אִם_תִּֽהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֥א עָשָֽׂה שהרי רעה אינה באה בסתם אלא כגמול על המעשים שלנו:

ז כִּ֣י לֹ֧א יַֽעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה דָּבָ֑ר מאהבתו את עמו ישראל לא עושה השי"ת רעה ֚כִּי אִם_גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ [י] בתחלה אֶל_עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים כדי שהם יזהירו את העם, וא"כ איך לא שמעתם בקולם לחזור בתשובה:

ח אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א [יא] א"כ כל שכן אם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא אינם יכולים לכבוש את הנבואה חייבין להוכיח את העם (רש"י) דבר אחר. "אריה שאג מי לא ירא" זה מלך המשיח שעתיד לעמוד משבט יהודה שנאמר בו "גור אריה יהודה" ועתידים כל האומות לירא מכח קול דברו (פסיקתא זוטרתי בראשית מט):