מאמרי הזוהר הקדוש פרשת וישב

י"ג כסליו תשפ"ו | 03/12/2025 | 08:43

בראשית קע"ט ע"ב

תָּא חֲזֵי, בא וראה [ג] כַּמָּה בִּישִׁין עָבְרוּ עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, בְּגִין דְּלָא יִתְדַּבַּק בְּהָהוּא יֵצֶר הָרָע וְיִתְרַחַק מֵחוּלָקֵיהּ כמה רעות וצרות עברו על יעקב כדי שלא ידבק באותו יצר הרע ויתרחק מחלקו, כי השטן מקטרג ומפריע רק למי שהולך בדרך ה' אבל מי שהוא מימינו שהולך בעצת היצה"ר אין לו בעיות וכל צערו של יעקב היה כי הוא זכה להתרחק ממנו לגמרי. וּבְגִין כָּךְ סָבִיל כַּמָּה עוֹנָשִׁין כַּמָּה בִּישִׁין וְלָא שָׁקִיט ובשביל זה סבל כמה עונשים וכמה רעות ולא היה לו שקט ומנוחה. פָּתַח וְאָמַר, רשב"י פתח לפרש את ענין יעקב אבינו (איוב ג) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נַחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז מעולם לא ישבתי בשקט ושלוה כי פחדתי מן הרעות המתרגשות ובאות לעולם. תָּא חֲזֵי בא וראה, כַּמָּה בִּישִׁין סָבְלִין צַדִּיקַיָּא בְּהַאי עָלְמָא כמה רעות סובלים הצדיקים בזה העולם בִּישִׁין עַל בִּישִׁין, כְּאֵבִין עַל כְּאֵבִין רעות על רעות מכאובים על מכאובים, אם זה בשביל עוונות, ואם ייסורים של אהבה, אם לכפר על הדור. בְּגִין לְמִזְכֵּי לוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי וכל זה בשביל לזכות אותם לעולם הבא.

יַעֲקֹב כַּמָּה סָבִיל בִּישִׁין עַל בִּישִׁין תַּדִּיר יעקב כמה סבל רעות על רעות תמיד, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שאתה אומר בפסוק לֹא שָׁלַוְתִּי, בְּבֵיתָא דְלָבָן, וְלָא יָכִילְנָא לְאִשְׁתַּזְּבָא מִנֵּיהּ לא היה לי שלוה בביתו של לבן ולא יכולתי להנצל ממנו מהטומאה הנוראה שהיתה שם ומהרעות שלו ומתחבולותיו כמ"ש והחליף את משכורתי עשרת מונים וכו'. וְלֹא שָׁקַטְתִּי מֵעֵשָׂו. מֵהַהוּא צַעֲרָא דְּצֵעֵר לִי הָהוּא מְמֻנָּא דִּילֵיהּ ולא היה לי שקט מעשו דהיינו מאותו הצער שציער אותי אותו הממונה שלו, כמ"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וּלְבָתָר דְּחִילוּ דְעֵשָׂו ואח"כ הפחד שהיה לי מעשו עצמו, שעשו בא עם ארבע מאות איש כוחות טומאה ופחד יעקב להרוג את עשו, וְלֹא נַחְתִּי, מִן דִּינָה וּמִן שְׁכֶם [ד] לא היתה לי מנוחה מן צערה של דינה ומן הריגת עיר שכם .

וַיָּבֹא רֹגֶז, דָּא רוּגְזָא וְעִרְבּוּבְיָא דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ קַשְׁיָא מִכֻּלְּהוּ ויבא אלי רוגז ובלבולים זה רוגז ובלבול מצער של מכירת יוסף, שהוא הקשה מכולם, שלא נטרף או נהרג לכן היה בלבול הדעת, אלהים חשבה לטובה לשום להם שארית, מִגּוֹ רְחִימוּתָא דְיַעֲקֹב לְגַבֵּי דְיוֹסֵף דְּאִיהוּ רָזָא דִבְרִית, עָאל בְּמִצְרַיִם ומתוך אהבתו של יעקב אל יוסף שהוא סוד הברית שהיה מרכבה ליסוד דז"א הסכים יעקב לרדת ולהכנס למצרים. בְּגִין דִּלְבָתָר כְּתִיב כדי שאח"כ הקב"ה יזכיר את הברית לבניו כמ"ש (שמות ו), וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי, לְאִשְׁתַּכָּחָא שְׁכִינְתָּא (נ"א שֶּׁמֶש) תַּמָּן בַּהֲדֵיהּ שתמצא השכינה שם עם יעקב, ואח"כ עם יוסף, ואחר שמת יוסף היתה השכינה עם ישראל בגלות עד שיצאו משם.

ח"א ק"פ ע"א

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, כָּל מַאן דְּהָוָה מִסְתַּכֵּל בְּדִיּוּקְנָא דְיוֹסֵף הָוָה אָמַר דְּדָא הוּא דִּיּוּקְנָא דְיַעֲקֹב כל מי שהיה מסתכל בצורתו של יוסף היה אומר שזו היא צורתו של יעקב, כעין שרשם שהיסוד דומה לת"ת בכל הנהגתו. תָּא חֲזֵי, דִּבְכֻלְּהוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לָא כְּתִיב אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב רְאוּבֵן, בַּר יוֹסֵף, דְּדִיּוּקְנֵיהּ דָמֵי לִדִיּוּקְנָא דַּאֲבוּי בא וראה שבכל מקום שמוזכרים בני יעקב לא כתוב אלה תולדות יעקב-ראובן, או אלה תולדות יעקב-שמעון, וכדומה, אלא רק ביוסף שצורתו היתה דומה לצורת אביו.

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא, רָמַז לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהָא כַּד אִתְאַבִּיד מִנֵּיהּ יוֹסֵף, בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִין הָוָה בן שבע עשרה שנה. הטעם שמשמיענו הכתוב מספר שנותיו, אמר רבי אבא, רמז לו הקב"ה שזה לעומת זה עשה ה' כדמפרש כי כאשר אבד ממנו יוסף היה בן שבע עשרה שנה. וְכָל אִנּוּן יוֹמִין דְּאִשְׁתָּאָרוּ דְלָא חָמָא לֵיהּ לְיוֹסֵף, הָוָה בָּכֵי עַל אִנּוּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִין וכל אותם הימים והשנים שנשארו אחר הי"ז שנה שלא ראה את יוסף, היה בוכה על אותן השבע עשרה שנה, ואמר מי יתנני ואזכה עוד להיות שמח כמו באותם הי"ז שנה שהיה בני יוסף חי ושמחתי עמו. וּכְמָה דְהָוָה בָּכֵי עֲלֵיהּ, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לֵיהּ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִין אָחַרַנִּין וכנגד מה שהוא היה בוכה על אותן י"ז שנה של יוסף, כנגדן נחמו הקב"ה ונתן לו שבע עשרה שנים אחרות של שמחה דְּאִתְקַיַּים בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּחֵדוּ בִּיקָרָא וּבִשְׁלִימוּ דְכֹלָּא. בְּרֵיהּ יוֹסֵף הָוָה מַלְכָּא, וְכָל בְּנוֹי קַמֵּיהּ הָווּ, אִנּוּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִין הָווּ חַיִּין לְגַבֵּיהּ שהתקיים בארץ מצרים בשמחה בכבוד ובכל מיני שלימות, דהיינו שבנו יוסף היה מלך וכל בניו היו לפניו, ואותן השבע עשרה שנה היו חיים טובים אצל יעקב. וּבְגִין כָּךְ בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָוָה אִיהוּ, כַּד אִתְאַבִּיד מִנֵּיהּ לכן משמיענו הכתוב שהיה יוסף בן שבע עשרה שנה כאשר אבד ממנו, להורות שכל ענין יוסף עם יעקב כמו בתחילה כך בסוף היו שבע עשרה שנה.

ח"א קפ"ב ע"ב

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, כְּמָה דְאִתְמָר דְּכָל דִּיּוּקְנָא דְיַעֲקֹב הָוָה בֵּיהּ בְּיוֹסֵף, וְכָל מַה דְאֵירַע לְהַאי אֵירַע לְהַאי פירוש נוסף, מש"כ אלה תולדות יעקב יוסף, כמו שלמדנו שכל צורתו של יעקב היתה בו ביוסף, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, וְתַרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא אָזְלֵי. וְדָא הוּא רָזָא דְאָת ו"ו דְאָזְלֵי תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא ובא ענין זה לרמז כי הת"ת והיסוד שניהם הולכים יחד, כי גוף וברית חשבינן חד, וזהו סוד אות ו"ו ששניהם הולכים יחד, ר"ל שאי אפשר להזכיר אות ו' אלא אם יוצאה עמה ו' אחרת, וזה בא לרמז על הת"ת ויסוד ששניהם נרמזים באות ו' ואינם נפרדים זה מזה לעולם, בְּגִין דְּאִינּוּן רָזָא חֲדָא וְדִיּוּקְנָא חֲדָא לפי שהם סוד אחד וצורה אחת, כי כמו שהת"ת מכריע בין חו"ג כן היסוד מכריע בין נו"ה.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, הָא אוּקְמוּהּ דְּהָוָה אָמַר לַאֲבוּי עֲלַיְיהוּ, דְּהָווּ אָכְלֵי שַׁיְיפָא מִבַּעֲלֵי חַיִּין כַּד אִנּוּן חַיִּין ויבא יוסף את דבתם רעה, חז"ל כבר פירשוהו במדרש (ב"ר פ' פד ז), שהיה אומר לאביו עליהם שהיו אוכלים אבר מבעלי חיים בעוד שהיו חיים. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, וְכִי הָא בְּמִנְיָינָא הָווּ אִנּוּן בְּנֵי שְׁפָחוֹת, הֵיךְ הָווּ מְזַלְזְלִין בְּהוֹן בְּנֵי לֵאָה ועוד, ויבא יוסף את דבתם רעה. ומקשה והרי בני השפחות במנין הי"ב שבטים היו, וגם בני לאה מודים בזה, אם כן איך היו מזלזלים בהם בני לאה לקראם עבדים, וְהֵיךְ הָווּ אָכְלִין אֶבֶר מִן הַחַי וְהָווּ עָבְרִין עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהוֹן, דְּהָא פָּקִיד עַל בְּנֵי נֹחַ פִּקּוּדָא דָּא וגם קשה איך היו אוכלים אבר מן החי, ואיך עברו על מצות בוראם שצוה על בני נח איסור אבר מן החי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ט) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ, וְאִנּוּן הָווּ אָכְלֵי לֵיהּ וְעָבְרִין עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהוֹן כמ"ש אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (כמבואר במס' סנהדרין דף נ"ז ע"א), ואיך אפשר שהם אכלו אותו ועברו על מצות בוראם. אֵלָּא יוֹסֵף הָוָה קָאָמַר, וְעַל דָּא אִתְעַנַּשׁ ומתרץ אלא יוסף היה אומר כן, ולא ששיקר ח"ו אלא שכך ראה לפי דעתו, והיינו שראה אותם אוכלים בן פקועה בלא שחיטה דשרי, והוא לא ידע שהיה בן פקועה, ויש עוד כמה אופנים להסביר במה טעה יוסף, ועל כן נענש כי היה לו לדקדק יותר ולשאול אותם.

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֶת דִּבָּתָם רָעָה, כְּמָה דְאוּקְמוּהּ דְּיָהֲבֵי עֵינַיְיהוּ בִּבְנוֹת אַרְעָא רבי יהודה אמר מש"כ את דבתם רעה, פירושו כמו שפירשו חז"ל במדרש (שם) שנתנו עיניהם בבנות הארץ, ר"ל שראה שהיו נושאים ונותנים עמהן, וחשב שלפי רוב קדושתם שצריכים להתרחק מן הכיעור לגמרי, כי ח"ו אפשר לבוא לידי חטא, וְדָא הוּא דִבָּתָם רָעָה. לְיָנְקָא לְכָל אִנּוּן דַּרְגִּין דְּלָא קַדִּישִׁין (ד"א ל"ג אַף עַל גַּב) דְּאָתְיָין מִסִּטְרָא מְסָאֲבָא [ה] וי"א שמש"כ שנתנו עיניהם בבנות הארץ, פי' שראה שהשגיחו בכחות החיצונים הנקראים בנות האחוזים במלכות הנקראת ארץ, וזה פי' דבתם רעה לפי שעי"ז גרמו להניק שפע מהמלכות לכל אלו המדרגות שאינן קדושות אלא באות מצד הטומאה.