ביאור ההפטרה פרשת נצבים

י"ח אלול תשפ"ה | 11/09/2025 | 21:48

הקשר בין ההפטרה לפרשה

הפטרה זו היא השביעית משבע הפטרות של נחמה, שמפטירין בשבע שבתות של נחמה החל משבת הראשונה שאחרי תשעה באב.

תוכן ההפטרה

עם ישראל מתנחמים ושמחים בה', כי עשה אתם חסדים גדולים. וכשם שהארץ מוציאה צמחים, אחרי שהזרעים נרקבו באדמה, כך ישראל לאחר שהושפלו בגלות יעלו לגדולה.

ה' לא ישתוק ולא תהא מנוחה לפניו, עד שיפרע בגוים שהצרו לישראל, והישועה תהא גלויה לעיני כולם.

ה' יקרא לציון בשם חדש שהוא "חפצי־בה", וכאשר ישובו ישראל לארצם ויתישבו בה, הרי יהיה דבר זה הגון ונאה, כי הארץ מתאימה רק להם ולא לאומות העולם, כפי שבתולה מתאימה לבחור ולא לזקן, וכמו שחתן שמח על כלתו כך ישמח הי"ת בך.

הנביא פונה למתאבלים על ירושלים, שלא ינוחו ולא ישקטו וימשיכו בבכיה, עד שה' יכונן ויבנה את ירושלים, ואכן ה' נשבע בימינו שלא יעזוב את עמו, ובני נכר לא יאכלו את תבואתו כפי שעשו בעבר, אלא בני ישראל יהנו מפרי עמלם.

הנביא פונה לאומות העולם שיסללו כבישים, ויכינו דרכים בטוחות, להביא בהם את בני ישראל לארצם.

כמו כן הנביא מתנבא על חורבנה של אדום שמדמה את ה' לגבור היוצא להרוג באויביו, שבגדיו מתלכלכים מדם ההרוגים, כן ה' יפרע מאדום על מה שעוללו לישראל, אך לא בגלל זכויותיהם של ישראל, אלא יעשה את זה למען שמו יתברך, שבכל צרה של ישראל הוא משתתף אתם, והוא מציל אותם בגלל אהבתו וחמלתו אליהם, ולכן עלינו להודות לו על כל הטובות שגמלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו.

ישעיה פרק ס"א פסוק י' - פרק ס"ג פסוק ט'.

י כאשר ישראל יחזרו מהגלות יאמרו (רד"ק) [וי"א שירושלים תאמר (ת"י)] שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה אשמח בתשועת ה' [בשמחה גלויה] [א] ב-ה' במדת הרחמים (רד"ק) תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ כי גילה היא בלב בֵּֽאלֹהַ֔י מצד שיתגלה לי שהוא אלהי המיוחד אלי בהשגחתו (מלבי"ם) [וי"מ באלהי – מידת הדין [ב] שריחם עלי אף בזמן שהתנהג עימי במידת הדין, ולכן כפל שוש אשיש] (רד"ק) כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי-יֶ֔שַׁע [ג] התפורים כמידתי, שהישועה היתה פרטית מיוחדת לי (מלבי"ם) ובמְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי עטף אותי בצדקתי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר [ד] שלובש בגדי פאר ככהן גדול (רש"י) וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה אשר תתקשט (ת"י) עם כֵלֶֽיהָ [ה] תכשיטיה (רש"י): יא כִּ֤י ישועת ה' לישראל היא כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא [ו] צִמְחָ֔הּ כמו שלאחר שהגרגיר נרקב ונשחת יתחדש ויהיה יותר יפה מן הישן, ועוד מגרגיר אחד יצאו כמה גרגירים, כן ישראל אחר שהושפלו יעלו לגדולה, ויפרו וירבו ויוסיפו על מה שהיו במספר בכבוד ובגדולה, ועוד המשיל את ישראל וּכְגַנָּ֖ה כמו הגינה שזֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ בזו אחר זו, שאין הירקות צומחין כאחד אלא לפי עיתי השנה כֵּ֣ן | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ לישראל טובה אחר טובה וצְדָקָה֙ וחסד [בכח הצדקה העליונה (מלבי"ם) שהיא השכינה] וּתְהִלָּ֔ה והילול [נתהלל במעשינו הטובים (מלבי"ם)] נֶ֖גֶד לעיני (מ"ד) כָּל-הַגּוֹיִֽם:

א דבר ה' בהיות ישראל בגלות: ( רד"ק) לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ שהחריבו אותה עד היסוד לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה לא אשתוק מלהפרע בגוים (מ"ד) וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט לא תהיה מנוחה ושלום לפני (רש"י) עַד אשר יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ בגלוי כדבר המזהיר לעיני כל צִדְקָ֔הּ וכפל ואמר וִישׁוּעָתָ֖הּ שאביא עליה כְּלַפִּ֥יד אש יִבְעָֽר שיהיה נראה לכל (מ"ד), ואף לגויים הרחוקים (רד"ק): ב וְרָא֤וּ כל הגוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ הצדקה והחסד שאעשה לך וְכָל-מְלָכִ֖ים יכירו את כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ ויקראו לך בשֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ "חפצי בה" (רד"ק) אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ יגלה טעמו של שם זה ויפרשהו (מלבי"ם): ג וְהָיִ֛יתְ שמורה בידו כעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת כעטרה וכתר מפואר אשר בְּיַד-יְהֹוָ֑ה (מ"ד), ואף תהיי תפארת בעיני הגוים שיתפארו בך וכפל ואמר (וצנוף) וּצְנִ֥יף והיית כמצנפת מְלוּכָ֖ה בְּכַף ביד אֱלֹהָֽיִךְ שהוא יתמוך בך שלא יפלו לעולם העטרת תפארת ומצנפת המלוכה ממך (רד"ק): ד לֹֽא-יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ [עליך] ירושלים ע֜וֹד שֶׁאַת עֲזוּבָ֗ה מה' וּלְאַרְצֵךְ֙ [על ארצך] שאר ארץ ישראל לֹא-יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה מיושביה כִּ֣י לָ֗ךְ ירושלים יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי-בָ֔הּ דהיינו רצוני בה, וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה מיושבת, ומפרש הטעם שיקרא לך "חפציבה" כִּֽי-חָפֵ֤ץ יְהֹוָה֙ בָּ֔ךְ וישוב לשכון בך וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל תתיישב (רד"ק ומ"ד): ה כִּֽי-יִבְעַ֤ל כשיתחתן בָּחוּר֙ עם בְּתוּלָ֔ה ויהיו בחיבור אחד בלי פירוד, כן יִבְעָל֖וּךְ יתיישבו בך בָּנָ֑יִךְ ולא יתפרדו וּמְשׂ֤וֹשׂ וכמו ששמח מאוד חָתָן֙ עַל-כַּלָּ֔ה [ז] יָשִׂ֥ישׂ עָלַ֖יִךְ ישמח בך (מ"ד) אֱלֹהָֽיִךְ: ו עַל-חוֹמֹתַ֣יִךְ [ח] יְרוּשָׁלִַ֗ם על חומות ירושלים ההרוסות הִפְקַ֙דְתִּי֙ מניתי שֹֽׁמְרִ֔ים מלאכים המזכירים את ה' על חורבנה לבנותה (רש"י) וי"מ שהם אבלי ציון המתאבלים ומצפים לבנינה כָּל-הַיּ֧וֹם וְכָל-הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ לא ישתקו מלבכות ומלהתאבל שתבנה (רד"ק) הנביא מבקש הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת-יְהֹוָ֔ה המזכירים לה' את זכות האבות שעי"ז יגאל את בניהם אַל-דֳּמִ֖י לָכֶֽם בבקשה אל תפסקו מלזעוק ומלהזכיר זכותם (רש"י): ז וְאַֽל-תִּתְּנ֥וּ ואל תניחו את ה' דֳמִ֖י ל֑וֹ לשתוק מלבנותה, אלא תפצירו בו עַד-יְכוֹנֵ֞ן ויתקן את ירושלים על כנה ובסיסה וְעַד-יָשִׂ֧ים אֶת-יְרֽוּשָׁלִַ֛ם תְּהִלָּ֖ה ולשם (מ"ד) בָּאָֽרֶץ: ח ואומר להם הנביא בנחמה: ה ן (מ"ד) נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה [ט] בִּֽימִינ֖וֹ [שהוא (רד"ק)] וּבִזְר֣וֹעַ עֻזּ֑וֹ [החזק (מ"ד)] אִם-אֶתֵּן֩ אֶת-דְּגָנֵ֨ךְ [חמשת מיני דגן] ע֤וֹד מַֽאֲכָל֙ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ הקרובים וְאִם-יִשְׁתּ֤וּ בְנֵֽי-נֵכָר֙ הרחוקים (מלבי"ם) תִּֽירוֹשֵׁ֔ךְ יינך (מ"צ) אֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ בּֽוֹ: ט כִּ֤י את דגנך (רש"י) מְאַסְפָיו֙ המאספים אותם לביתם הם יֹאכְלֻ֔הוּ [י] וְהִֽלְל֖וּ אֶת-יְהֹוָ֑ה על השפע והטובה וּֽמְקַבְּצָ֥יו יִשְׁתֻּ֖הוּ את התירוש בְּחַצְר֥וֹת קָדְשִֽׁי בבתיהם הנמצאים בחצרות עיר הקודש ירושלים (מ"ד): י אתם הגויים עִבְר֤וּ עִבְרוּ֙ בַּשְּׁעָרִ֔ים משער לשער בשערי העיר פַּנּ֖וּ ממכשול את דֶּ֣רֶךְ הָעָ֑ם שיוכלו כל ישראל לשוב לארצם בבטחה סֹ֣לּוּ סֹ֤לּוּ סללו והרימו והגביהו את הַֽמְסִלָּה֙ [יא] והדרך להשוות הגומות שיהיה נח לבני שילכו בה סַקְּל֣וּ הסירו ונקו את הדרכים מֵאֶ֔בֶן ומכשול הָרִ֥ימוּ נֵ֖ס דגל לסימן עַל-הָעַמִּֽים שיביאו את ישראל לארץ ישראל (רד"ק ומ"ד): יא הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ שבא זמן הגאולה אֶל-קְצֵ֣ה בקצוות הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת-צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ גואלך בָּ֑א לגאול אותך הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ תשלום שכר וגמול נמצא אִתּ֔וֹ לשלם לישראל על הגלות שסבלו למען שמו, וכפל ואמר וּפְעֻלָּת֖וֹ ושכר הפעולה והמעשים טובים שעשו בגלות אף שהיו עם צרות גדולות, מוכן לְפָנָֽיו לתתו לצדיקים (רד"ק ומ"ד): יב וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם לבני ציון עַם-הַקֹּ֖דֶשׁ [כי הם קדושים במעשיהם וצדקתם (מלבי"ם)] גְּאוּלֵ֣י הגאולים של יְהֹוָ֑ה וְלָךְ֙ ציון יִקָּרֵ֣א ארץ דְרוּשָׁ֔ה כי ה' דורש אותה תמיד לטובה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה ואז יכירו שה' לא עזב אותך לעולם (מ"ד):