דיני צום תשעה באב

מב. מו"ר מופת הדור (שם הלכה יב). ומי שקיבל עליו בפירוש להתענות, ואח"כ הרגיש שהוא צמא מאד, יכול לעשות התרה על קבלתו, בפני שלשה, דלא יהיה אלא נדר, הרי יש לו התרה ע"י שלשה. ודומה למי שקיבל עליו שבת, והוצרך לעשות מלאכה, דרשאי להתיר קבלתו ע"י התרה.

מג. שו"ע (סי' תקנ סעי' ב. תקנג סעי' ב. תקנד סעי' א) מ"ב (סי' תקנד ס"ק א. ותקנה ס"ק ג).

וכתב מו"ר מופת הדור בחזו"ע (איסור נעילת הסנדל הלכה ו) וז"ל: כל מצות שנוהגות באבל ונוהגות גם בתשעה באב אסורים כל היום כולו, ואין אומרים אפילו באחד מהם מקצת היום ככולו (חוץ מישיבה על הקרקע דשרי אחר חצות לישב כרגיל), ולכן אנשים שמקילים לבוא למנחה של תשעה באב במנעליהם יש למחות בהם, ולהודיעם חומר האיסור, ושאין להקל בזה כל היום עד צאת הכוכבים. ואף הנשים אין להם להקל בזה ודינם כאנשים, עכ"ל.

מד. בא"ח (ש"א פר' דברים אות כא).

ובענין נתינת עפר בתוך מנעל עור, כתב מו"ר האול"צ (ח"ג פכ"ט בביאורים לתשובה טו) וז"ל, ופשוט שאין להתיר להלך בתשעה באב בנעלי עור על ידי שיתן עפר במנעלים. ומה שהביא במ"ב (סי' תקנד ס"ק לג) בשם הט"ז ליתן עפר במנעלים, היינו למי שהותר בנעילת הסנדל, כגון ההולך בדרך, וכמו שמבואר שם, אבל ודאי שאין להתיר לילך בנעלי עור על ידי נתינת עפר במנעלים.

וביותר, שלפי מה שכתב הרב מבריסק בחידושיו על הרמב"ם (חידושי רי"ז הלוי בהלכות תעניות), שהעינויים בתשעה באב באים גם מדין עינוי וגם מדין אבילות, ע"ש. ועל כן אף אם היה מועיל מצד עינוי ליתן עפר במנעלים, הרי שמצד אבילות אין חילוק בזה, וודאי שלא מועיל ליתן עפר במנעלים. עכ"ל.

מה. שו"ע (סי' תקנד סעי' טז) וז"ל: נעילת הסנדל, דוקא של עור; אבל של בגד או של עץ או של שעם (פי' קליפי עץ) וגמי, מותר. וכ"כ הבא"ח (ש"א פר' דברים אות כא).

מו. מו"ר מופת הדור (איסור נעילת הסנדל בת"ב הערה ב ד"ה נעלי ספורט וכו').

מז. שו"ע (סי' תקנד סעי' ו) חיה כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד.

וכ"כ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ג), וכתב בביאורים וז"ל: מסקנא דדינא שיולדת בתוך שלשים מיום הלידה פטורה מן התענית של תשעה באב, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, וכל שכן בדורות הללו שירדה חולשה לעולם שאין היולדת רשאית להתענות. ואפילו לא אמרה צריכה אני מאכילים אותה, ותאכל בבוקר מיד כהרגלה, וכמ"ש הגאון אבני נזר. ונראה לפע"ד שאף לאחינו האשכנזים היוצאים ביד רמ"א יש להקל ליולדות בתוך שלשים שלא להרשות להן להתענות, וכמ"ש הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סי' תקנד סעי' ח), שלא החמיר הרמ"א ביולדת בתוך שלשים אלא בימיהם שהיו בריאים וחזקים, אבל בדורות הללו חלילה ליולדת להתענות בתוך שלשים בט' באב, כי בודאי עדיין חלושה היא מהלידה, והיא כמו חולה ממש, ולכן אין להניחה להתענות בט' באב. ע"ש. וכ"ש שאף הרמ"א סיים שהמיקל לא הפסיד. ושלא כמ"ש המשנה ברורה, וכן בשו"ת שבט הלוי ח"ו (סי' ע אות ד), שיש להחמיר כהרמ"א, ורק בט' באב דחוי יש להקל. דליתא, שהעיקר כמ"ש מרן הש"ע להתיר ליולדת תוך שלשים שלא להתענות, בכל ענין. ולא אכחד שהרופאים אומרים שבזמנינו שהרפואה התפתחה גם היולדות מסוגלות להתענות תוך שלשים. וכ"כ בשו"ת דברי יציב (חאו"ח ח"ב סי' רלג). מ"מ אין לנו לזוז מדברי הפוסקים הרמב"ן והריטב"א והר"ן והרב המגיד והטור ומרן השלחן ערוך, שיולדת תוך שלשים פטורה מלהתענות. (וע' בשו"ת קנין תורה חלק ו (סי' לב). ודו"ק). ומכל מקום אף שהותר ליולדת בתוך שלשים לאכול בט' באב, לא תאכל להתענג במאכל ומשתה, וכמבואר בתוספתא (ספ"ב דתענית) ובירושלמי (תענית פ"א ה"ה). וכ"כ ראבי"ה (סי' תתסד) והאור זרוע (סי' תטז). וכן פסק מרן בש"ע (סי' תקנד סעי' ה).

מח. מו"ר מופת הדור (שם הלכה ד).

מט. מו"ר האול"צ (שם תשובה ד).

נ. מו"ר מופת הדור (שם הלכה ג).

נא. ביה"ל (ריש סי' תקנ). מו"ר מופת הדור (שם דין החייבים ופטורים מן התענית הלכה ז).

נב. מו"ר מופת הדור (שם הלכה ה).

נג. כנ"ל בביאורים (להלכה ב).