ביאור ההפטרה מנחה תשעה באב

כ"ב תמוז תשפ"ה | 18/07/2025 | 10:47

הקשר בין ההפטרה ליום תשעה באב

הפטרה זו מפטירין אותה במנחה של יום תשעה באב, כי מסופר בה שכל הצרות באו בגלל העוונות וא"כ כל החורבן והגלות שה מחמת העוונות, וגם קוראים בה שע"י התשובה הקב"ה יסלח ויכפר על עוונותינו וזה מענין הקריאה שמשה ביקש שהקב"ה יסלח לישראל.

תוכן ההפטרה

הנביא פונה לישראל, שישובו אל ה' כי הצרות שבאו עליהם, הן בגלל עוונותיהם.

ובורא העולם בחסדו, אינו מבקש מהם שיקריבו לפניו עולות ושלמים, אלא דברים בלבד מבקש מהם והוא "וידוי דברים". שזה תחליף לקרבנות.

כמו כן מבקש מהם שיקבלו על עצמם, שלא יפנו לאשור ולמצרים לקבל את עזרתם, אלא יבטחו בה' יתברך שמו, וכשיחזרו בתשובה אמיתית, הרי בורא העולם יסלח לעוונותיהם, אהבתו להם תתמיד ולא תיפסק ותהיה כטל שאינו נפסק לעולם.

עם ישראל ישתרשו באדמתם, שמם הטוב ישמע במרחקים, והם יסתופפו בצלו של הקב"ה.

וכשיאמר אפרים, מה לי לעבוד עוד אלילים, אז ה' יסמוך אותו ויחזק אותו.

והנביא אומר: מי שהוא חכם יתבונן בדברים אלה ויגיע למסקנה שדרכי ה' הם ישרים.

ואז ה' יכבוש את עוונותיהם, ימחוק אותם לגמרי, כאילו נזרקו למצולות ים, ויאמת ליעקב את ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם.

הושע פרק י"ד פסוק ב' - י'. מיכה פרק ז' פסוק י"ח - כ'.

ב הושע אומר לישראל הקדושים שׁ֚וּבָה [א] יִשְׂרָאֵ֔ל [ב] חזרו בתשובה עַ֖ד אל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י רואה אתה שכָשַׁ֖לְתָּ [ג] בַּעֲוֹנֶֽךָ באו לך מכשולים וצרות בגלל עוונותיך (רש"י) ועוד אתה לא חטאת במרד, רק נכשלת ע"י המכשילים אותך והיית שוגג וכאנוס ויש לך תקנה ע"י התשובה (מלבי"ם):

ג כשתשובו אין אני רוצה מכם כסף זהב או עולות, אלא קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים [ד] שתתוודו על עוונותיכם וְשׁ֖וּבוּ אֶל-יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו [לפניו] בתפלה כָּל-תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ מחול נא עוונותינו וְקַח במקומם ט֔וֹב [ה] המעשים הטובים שעשינו (רד"ק) וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שהיה לנו להקריב לפניך נשלם אותם ע"י וידוי שְׂפָתֵֽינוּ (רש"י) וי"מ שוידוי שפתינו יהיה רצוי לפניך כשור ע"ג המזבח (ת"י):

ד עוד תתוודו לפניו, ואמרו: אַשּׁ֣וּר | שבטחנו בו עד עתה, ידענו כי לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ כי אין בו כח להושיענו זולתך כי לה' הישועה (רד"ק) ועַל-סוּס֙ הבא ממצרים לֹ֣א נִרְכָּ֔ב דהיינו לא נבטח על גבורת הסוסים של מצרים וְלֹא-נֹ֥אמַר ע֛וֹד אלה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ לפסל שעשינו בידינו, אלא רק בך נבטח אֲשֶׁר-בְּךָ֖ לבדך יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם [שאתה מרחם על היתומים] (רש"י):

ה כאשר יעשו כן וישובו בתשובה אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אעלה ארוכה ומרפא ואסלח למשובתם ולמרדם שמרדו בי עד עתה אֹהֲבֵ֖ם אוהַב אותם אהבת נְדָבָ֑ה מלב טוב כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ ואין לי כעס עליהם, כי שבו בתשובה (רד"ק):

ו אֶהְיֶ֤ה אהבתי תהיה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל כמו הטל שאינו נפסק לעולם, עם ישראל יִפְרַ֖ח יעלה פרחים יפים ונאים כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה שפרחיה יפים וְיַ֥ךְ ישרישו ויתפשטו שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן כשרשי עצי הלבנון (מ"ד):

ז יֵֽלְכוּ֙ יתפשטו למרחוק יֹֽנְקוֹתָ֔יו [ו] ענפיו הרכים (רד"ק) דהיינו יתרבו בניו (ת"י) וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת כעץ זית שעליו לחים כל השנה הוֹד֑וֹ ויופיו, ר"ל שלא יפסק טובו כל הימים וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ ויהיה ריחו נודף [ז] כַּלְּבָנֽוֹן כריח העצים והעשבים שבלבנון, והיינו שילך שמם הטוב למרחוק (רד"ק):

ח אלו שיָשֻׁ֙בוּ֙ לארצם יהיו יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ של האל יתברך יְחַיּ֥וּ את עצמם בכל עת במצוות האל יתברך ויהיו כדָגָ֖ן [ח] המחיה את הבריות וְיִפְרְח֣וּ ויתפשטו כַגָּ֑פֶן שאף לאחר שלקטו פירותיו אינו נפסק ויבש אלא יפרח שנה אחרת [וי"מ שהדגן יהיה כגפן ולא יצטרכו כל שנה לזורעו] (רד"ק) זִכְר֖וֹ [שמו] יהיה [ט] כְּיֵ֥ין הגדל בלְבָנֽוֹן שהוא משובח ביותר (מ"ד):

ט אֶפְרַ֕יִם יאמר מַה-לִּ֥י למה לי ע֖וֹד לעבוד לָֽעֲצַבִּ֑ים את האלילים כי יכיר שאין בהם ממש, ולכן אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי לו בתפילותיו וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ ואביט ואשגיח עליהם בחמלה ואהבה אֲנִי֙ אהיה כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן כעץ ברוש שאדם נסמך בענפיו לעלות עליו מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ כל פרי הצלחתך נִמְצָֽא לך ממני (ע"פ רש"י):

י עתה כשהשלים נבואתו, אמר מִ֤י חָכָם֙ בכם וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה יתבונן בתוכחות שאמרתי ויבין אותם (רד"ק) נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם [שמבין דבר מתוך דבר וחקר בחכמה והגיע לכלל דעת שידע ידיעה ברורה (מלבי"ם)] כִּֽי-יְשָׁרִ֞ים הם דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֗ה ונכוחים, שאין בהם עיקש ופתלתול וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם כי יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט, אף צדיק ורע לו רשע וטוב לו וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם [י] כי יאמרו אין מנהיג לעולם, כי הצדיק יבואנו רע, והרשע יבואנו טוב, ולפיכך אינם שבים וילכו אחר תאוות ליבם ויכשלו ויאבדו (רד"ק):

יח הנביא מיכה משבח את הי"ת: (רד"ק) מִי-אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ [יא] נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ מוחל וסולח לעוונות בני ישראל וְעֹבֵ֣ר עַל-פֶּ֔שַׁע [יב] אינו עומד על הפשע לשלם לאדם כגמולו, אלא הולך כאילו לא יראנו (מ"ד) לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לדור שישארו בביאת הגואל לֹא-הֶחֱזִ֤יק אוחז לָעַד֙ עד עולם אַפּ֔וֹ וכעסו, אלא מוחל וסולח כִּֽי-חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא וחסדו יגבר ויבטל כעסו כשיגיע זמן הגאולה (רד"ק):

יט יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ כמאז יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ תופס וכובש עוונותינו שלא נענש עליהם וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת בעומק היָ֖ם כָּל-חַטֹּאותָֽם ולא יזכרו כלל (מ"ד):

כ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ בבקשה האמת לנו דבריך שהבטחת לְיַֽעֲקֹ֔ב שאמרת לו כי לא אעזובך חֶ֖סֶד שהבטחת [יג] לְאַבְרָהָ֑ם שציוה לבניו לשמור דרך ה' אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם והוא לאחר עקדת יצחק שאמרת בי נשבעתי נאום ה'... כי ברך אברכך מאוד וכו' וירש זרעך את שער אויביו (ע"פ רש"י):

א. שובה ישראל – א"ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך, ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל... וארשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר כי כשלת בעונך, והא עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול. איני והא אמר רבי שמעון בן לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חיה יחיה, לא קשיא, כאן מאהבה, כאן מיראה... אבל הקב"ה אינו כן, ודאי מתפייס בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא דומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו... אמר לו הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך הושע פותח בתשובה, שנאמר שובה ישראל (יומא פ"ו, ב"ר פ"ד)

רבי יודא בר ר' סימון שובה ישראל עד ה' אלקיך, אפילו כפרת בעיקר. אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם אדם המבזה את חברו ברבים ולאחר זמן מבקש לרצות לו, הוא אומר אתה מבזה לי ברבים ומתרצה לי ביני ובינך, לך והבא אותם אנשים שבזיתני בפניהם ואני מתרצה לך, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק, והקב"ה אומר לו עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך. (ילק"ש)

ב. "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך" – שואלים המפרשים מדוע היה צריך להוסיף - "כי כשלת בעונך"? והביאור הוא, כי אילו היינו למדים רק מהפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך ותו לא, היינו חושבים שרק תשובה שנעשית על עבירות בשוגג התשובה מגעת עד כסא הכבוד, אבל עבירות שבמזיד אין התשובה מגעת לכסא הכבוד. לכן הוסיף ואמר "בעונך" משמע אפי' עונות שהן בחינת מזיד אם אדם חוזר בתשובה, היא מגעת עד כסא הכבוד. אבל צריך לקיים מש"כ "קחו עמכם דברים", שכל אדם צריך לקבל עליו איזה דבר, והקבלה והזכות הזאת תעזור לו שתשובתו תגיע לכסא הכבוד כמו למשל לקבל עליו ללמוד כל יום חצי שעה מוסר, או לא לדבר בבהכנ"ס.

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך" - יש לשוב בתשובה עוד לפני שאתה מתייצב ביום הכיפורים לפני ה' אלוקיך. קודם כל עליך לערוך חשבון נפש ולדעת "כי כשלת בעוונך" לאחר מכן "קחו עמכם דברים", תוכל לבוא ולבקש סליחה ומחילה בתפילות היום הקדוש ובוידוייו, ו"אמרו אליו כל תשא עוון". אם כה תעשו - "וקח טוב"...

ג. כי כשלת — אמר רבי סימאי משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בו, אמר המלך סתתוהו קימעא קימעא עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם, כך אמר הקב"ה לישראל, בני, יצר הרע מכשול גדול הוא, אלא סתתוהו קימעא קימעא, לסוף אני מעבירו מן העולם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם. אמר רבי יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתת שמים, מת שורו, אבדה תרנגולו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת נפש ככל הנפש.

ד. שאל הגה"ק בעל ה"חפץ חיים" זי"ע - מהו "קחו עמכם דברים", אילו דברים נקח? אלא הסביר זאת במשל: מעשה בעני אחד שפגש בעשיר וביקש ממנו הלוואה. הוא סיפר לו, שהציעו לו לשכור חנות שתוכל לפרנסו בכבוד, ואם יסכים העשיר להלוותו את הסכום הנדרש, ישקם את עצמו ויבסס את פרנסתו. נענה העשיר ואמר: "אין שום בעיה! ודאי אעזור לך, אבל עתה עלי לגשת למקום פלוני. בוא אלי עוד שעתיים, ותקבל את הכסף". העשיר מיהר לסיים את פגישתו כדי להיות בביתו בזמן הנקוב, הכין את הסכום האמור וחיכה לעני - והעני לא בא. אחר הצהרים יצא העשיר לפגישה נוספת, והעני מגיע לקראתו. כשראהו מיהר אליו ואמר: "אם כבודו היה מלווני את הסכום האמור, הייתי יכול לבסס לי פרנסה מכובדת, הנה הזדמנה לידך מצוות כי ימוך אחיך והחזקת בו".

ענה העשיר: הלוא נדברנו להיפגש לפני הצהרים, והמתנתי לך. אבל לא נדון עכשיו על העבר - כעת עלי להיפגש עם מישהו. בוא אלי בעוד שעה, ואתן לך את המעות".

ואמנם, שעה לאחר מכן ישב העשיר בביתו והמתין לעני, שלא הופיע אף הפעם. למחרת בבוקר, כשהלך העשיר לתפילה - פגש שוב בעני, שאמר לו: "החנות עדיין להשכרה - לו הייתם מלווים לי את הסכום הדרוש". אמר לו העשיר: "ראה, אתמול המתנתי לך לפני הצהרים ואחר הצהרים, לא באת. תמיד אתה פוגש אותי ברחוב, באקראי, ואינך מטריח את עצמך לבוא ולקחת את הכסף. אות הוא, כי כל דבריך הם מן השפה ולחוץ, ולבך בל עימך. לו היית באמת זקוק למעות, היית מטריח את עצמך לבוא ולקבלם...

המשיך החפץ חיים ואמר: אף אנו דומים לאותו עשיר, כאשר בכל יום ויום אנו מבקשים בתפילותינו "אבינו מלכנו... תחננו ותלמדנו... ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד... והאר עיננו בתורתך", ובתפילת שמונה עשרה אנו מבקשים "חננו מאיתך דעה בינה והשכל", ולאחר התפילה "הוא יפתח לבנו בתורתו". והקב"ה ודאי נענה לבקשתנו ואומר: אין שום בעיה! יבואו לביתי לבית המדרש, ואאיר עיניהם באור התורה, כי הבא ליטהר - מסייעין אותו.

אבל מה שבאמת קורה, שאנו מבקשים את הבקשות, ואיננו מטריחים כלל את עצמנו לבוא ולקבלן!...

זהו שהנביא אומר: "קחו עמכם דברים ושובו על ה'" - אילו דברים ניקח? את דברינו שלנו, את בקשתנו ניקח, ונבוא עימהן אל ה' שימלאן...

ה. וקח טוב – אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הולכים אליו ריקנים וחוזרים מלאים שנאמר כל תשא עון וקח טוב, הם אמרו לו כל תשא עון, והוא אמר להם וקח טוב. (ילק"ש)

ו. ילכו יונקותיו — אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון, שנאמר ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון (ברכות מ"ג).

ז. ורש"י פירש שריחם הטוב הוא כקטורת שבבית המקדש הנקרא לבנון.

ח. יחיו דגן – דבר אחר יחיו דגן בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה, זכרו כיין לבנון, אמר הקב"ה חביבים עלי שמותן כיין המתנסך על גבי המזבח, ולמה נקרא שמו לבנון, על שם ההר הטוב הזה והלבנון. תני ר' שמעון בן יוחאי על שם שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, רב טביומי אמר על שם שכל לבבות בו שמחים. ורבנן אמרין על שם והיו עיני ולבי שם כל הימים. (ילק"ש)

ט. ובת"י ורש"י ביארו בענין אחר עי"ש.

י. וצדיקים ילכו בם — כגון אבות העולם, ופושעים יכשלו בם, אלו שמרדו עליהם, כגון נמרוד באברהם, ישמעאל ביצחק... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם מצוה, וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה, ופושעים יכשלו בם. אמר ליה רבי לוי האי רשע קרית ליה, נהי דלא עביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד. אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, אחד נזדמנה לו אשתו, ואחד נזדמנה לו אחותו... מי דמי אנו קאמרינן חדא דרך, הכא שתי דרכים. אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם שמים וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם (נזיר כ"ג).

ובהקשר לזה מסופר על אדם אחד שהיה גביר גדול, והיו לו אתרוג ולולב לנענע בו, אך הגביר הזה היה עם הארץ גדול מאד ולא ידע איך לנענע. וביום הראשון של סוכות הלך עם האתרוג והלולב לבית הכנסת בכבוד, וכאשר הגיע העת לנענע עם הלולב, הפך את הלולב למטה והיה מנענע בו... ויהי לצחוק לכל רואיו. ולמחרת לא בא עוד עם הלולב לבית הכנסת.

לאחר התפילה שאלו אותו מכיריו היכן האתרוג שלך? ענה להם בכעס, שמאד יחרה אפו על המנהג הזה שמחזיקים העולם לכבוד לנענע את הלולב... ענו לו מכיריו: שוטה שבעולם! הנה באמת הוא כבוד גדול לנענע את הלולב, אולם לך שאתה עם הארץ נחשב הדבר לבזיון... (פתח השער).

יא. מי אל כמוך – אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי הוא נושא עון, למי שעובר על פשע. רב הונא בריה דרבי יהושע חלש. על רב פפא לשיולי ביה. חזא דחלשא ליה עלמא. אמר, עבידו לי זוודתא. לסוף אתפח וכו'. אמרו ליה מאי חזית, אמר ליה אין הכי הוה. אמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקי במיליה לא תוקמון בהדיה, שנאמר נושא עון ועובר על פשע וכו'. (ילק"ש)

נושא עון - א"ר יוסי בר' חנינא נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. א"ר אלעזר ולך ה' החסד, ואי לית ליה את יהיב מדילך. הא דעתיה דרבי אליעזר ורב חסד מטה כלפי חסד. רב הונא בש"ר אבהו אמר, הקב"ה אין לפניו שכחה, ובשביל ישראל נעשה שכחן, מה טעם נושא עון נשא כתיב, וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. וכן מיכה, בתחלה אמר להם דברים קשים, בפשע יעקב כל זאת וגו', ולבסוף אמר להם מי א־ל כמוך נושא עון וגו' (ספרי)

לשארית נחלתו - א"ר אחא בר חנינא אליה וקוץ בה, לשארית נחלתו ולא כל נחלתו, למי שמשים עצמו כשירים. בית הלל אומרים בינונים רב חסד מטה כלפי חסד, היכי עביד, רבי אליעזר אומר כובש, שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע. תאנא דבי רבי ישמעאל, מעביר ראשון ראשון, וכך היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו (ר"ה ט"ז).

יב. מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע - למי נושא עוון? — למי שעובר על פשע (ראש השנה יז.)

ביאור דברי רבותינו הוא, שהשם יתברך מוחל על עוונותיו של איש אשר מוחל על פשעים שעשו לו. וכמו שמסופר על הגאון רבי יום טוב ליפמן זצ"ל אב בית הדין בקפוליא, ששכנתו פגעה קשות וביזתה את אשתו הרבנית, ואילו הרב לא ידע מכל הענין. החליטו ראשי הקהל להעניש את האשה, והיות וסמכות ניתנה מממשלת פולין לראשי הקהלות להטיל עונשים למפירי החוק והסדר הציבורי, רצו הפרנסים להשתמש בסמכותם ולהעניש את אותה שכנה חצופה. אך החלטת הפרנסים היתה צריכה אישור תחלה מרב העיר. ידעו הם כי בודאי לא יטה הרב אוזן קשבת לדבריהם, לכן דיברו עם הרבנית כי בליל שבת הקרוב בבוא הרב ממקום התבודדות לימודו ועיסוקי הרבנות אל ביתו, תספר לו הרבנית את כל אשר קרה לה ואת החלטת הפרנסים.

הרבנית הסכימה לדבריהם, ובחצות הלילה כשסיים חוק לימודיו סיפרה לו מכל הענין. כאן הפתיעה תשובת רבי יום טוב ליפמן: היות וכבר עברו כמה ימים מהמקרה, ואסור לאדם להעלות קללת חברו על מטתו, אלא קודם השינה עליו למחול לכל מי שציערו, אם כן פנה לאשתו, "אין לך היכולת והרשות ממני ללכת לישון עד... שאת תבקשי "מחילה" משכנתך על אשר לא מחלת לה עד היום, וכי כמה לילות הלכת לישון בלא התפייסות עמה"...

היא נדהמה מתשובת בעלה הרב, אך מה לעשות, הרב עמד בשלו כי עליה ללכת להתפייס עם שכנתה ויהי מה. עשתה רצון בעלה, ועל אף השעה המאוחרת בלילה, הלכה ודפקה בדלת השכנה והעירה אותה. אך ראה זה פלא, כששמעה השכנה על מטרת בואה של הרבנית, התמלאה בושה ונפלה על צוארה, בכתה ואמרה: האם את צריכה לבוא אלי להתפייס? הרי אני היא שחטאתי נגדך וצערתיך...

יג. חסד לאברהם - אמר להן ר"א לתלמידיו, בני אתם יודעים בשבחו של אברהם אבינו מיד אמרו לו תלמידיו לר"א יהי רצון שתודיע לנו. מיד פתח ר"א ואמר כתיב (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד המלך ע"ה (תהלים א) והיה כעץ שתול על פלגי מים, כנגד מי אמר דוד מקרא זה לא אמרו אלא כנגד אברהם אבינו, שאנשי דורו שהוא דור הפלגה לא היו יודעים שמו של הקב"ה, ואשור היה יודע שמו של הקב"ה אבל לא היה מוחה בבני דור הפלגה מפני שהיה יודע אשור שלעתיד יצא מזרעו סנחריב מלך אשור שהוא בעצמו יהיה מחרף ומגדף כלפי מעלה ואם היה אשור מוחה בהם היו אומרים לו והלא זרעו של אותו האיש יהא מרגיז לפני הקב"ה והוא מוכיח אותנו. אבל כיון שנולד אברהם היה אברהם מודיע לכל הבריות שמו של הקב"ה והקנה אותו שמים וארץ שנאמר (בראשית יד) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ וכ"ו.

דבר אחר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו' רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, יתברך שמו הגדול של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא מחבב את ישראל יותר ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת אומרים לפניו שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה תחלה למטה, שנאמר (איוב לח) ברן יחד כוכבי בקר ואחר כך ויריעו כל בני אלהים, וכיון שמגיע ראש השנה, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה אתה עושה חסד עם אומה זו ואתה נושא להם פנים כמו אדם שעושה חסד עם חברו ונושא לו פנים ואומר להם הקב"ה, בזכות חסד אברהם אביהם אני נושא להם פנים, ואני עושה עמהם חסד. ואומרים המלאכים לפניו, למה אתה נושא להם פנים בשביל אברהם אביהם ואמר להם הקב"ה, בשעה שנתן לו לאברהם תרח אביו הרבה אלהות ואמר לו לאברהם לך ומכור אותם בשוק והלך אברהם ושבר אותם והיה מבטל לכל עבודת אלילים שבשוק מן העולם וקידש את שמי בעולם. (תנא דבי אליהו זוטא - פרק כה).