הלכות סדר ליל הפסח

קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שלחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

כ"ג אדר תשפ"ה | 23/03/2025 | 22:05

קדש:

א. יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי שכשיבא לביתו יקדש מיד אחר צאת הכוכבים, ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בארבע כוסות, ומצוה לתת יין לפני התינוקות שהגיעו לחינוך לחנכם במצות ארבע כוסות, וכן מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, בליל פסח קודם עשיית הסדר, כדי שלא יישנו, ויראו שינוי וישאלו.
 

ב. יסדר שולחנו בכלים נאים כפי כחו, וינהוג שררה בליל פסח דרך חירות ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות, ואפילו עני שאין לו כרים וכסתות יסב על הספסל, או יסמוך על ירך חבירו, אבל לא על ירך עצמו, מפני שנראה כדואג ואבל ב"מ.
 

ג. צריך להביא לפני בעל הבית קערה, שיש בה שלש מצות, ומרור (חסא), וחרוסת, וכרפס, וזרוע, וביצה, וחזרת (חסא), ומובא בספרים הקדושים שטוב שבעל הבית יסדר בעצמו את הקערה, ומה טוב למי שחננו ה' יתברך בעושר שיעשה קערה גדולה מכסף טהור ויקיים מצות "זה אלי ואנוהו".
 

ד. צריך להתחיל את עריכת ליל הסדר דווקא אחר צאת הכוכבים, ובין האנשים ובין הנשים חייבים בהיסבה, וההיסבה צריכה להיות על צד שמאל, וראוי לעמוד על המשמר לזכור ולהזכיר את אחרים להיסבי, וצריכים היסבה בשתיית ארבע כוסות, ובאכילת ארבע כזיתות של מצוה, ושאר כל סעודתו אם רצה להיסב הרי זה משובח.
 

ה. מי ששתה היין, או אכל המצות כשהוא מיסב על צד ימין, כאילו לא היסב כלל, וצריך לחזור ולשתות או לאכול בהסיבה, שהדין הוא שבארבע כוסות חוזר ושותה בהיסבה, וכן בארבע כזיתות חוזר ואוכל בהיסבה, והנשים שלא הסבו בדיעבד יצאו, וגם האבל ב"מ צריך הסבה, וגם האיטר יד שכל מעשיו ביד שמאל צריך להסב לצד שמאלי.
 

ו. אדם ששכח להסב בכוס ראשון, כשחוזר לשתות שוב אינו מברך ברכת הגפן, כיון שברכת הגפן פוטרת עד כוס שני, ועד בכלל.
 

ז. כל הארבע כוסות צריכין שטיפה והדחה, שירחצם מבית ומחוץ בכל פעם. וצריך שאחר ימזוג לו הכוס דרך חירות, וצריך לעשות המזיגה במים בשלש הפסקות בזה אחר זה, לכל הארבע כוסות, ומה טוב אם יש לו מים "שלנו" שיעשה בהם המזיגה, וגם יקבל הכוס בשתי ידיו משתי ידיו של הנותן.
 

ח. שיעור הכוס הוא כ"ז דרה"ם שהם שמונים ושש גרם כחשבון כו"ס, וצריך לשתות לכתחילה כל הכוס, ובדיעבד אם שתה רובו יצא. ואם הכוס גדול יותר, מספיק שישתה רביעית כשהוא רוב הכוס, אפילו לכתחילה, וצריך לשתות הרביעית בבת אחת ולא יפסיק לשתות בסירוגין.
 

ט. קודם הקידוש יאמר לשם יחוד וכו', ויכוין להוציא את השומעים ידי חובתם, וגם הם יכונו לצאת ידי חובתם ולא יענו "ברוך הוא וברוך שמו" אלא "אמן", ויתחיל הקידוש מעומד, ויברך ברכת בורא פרי הגפן, וברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו', וברכת שהחיינו, ויכוין לפטור את המצה והמרור בברכת שהחיינו, ואחר כך ישב וישתה הכוס בהיסבה וכנ"ל.
 

י. מנהגנו שלא לברך ברכת הגפן אלא על כוס ראשון ושלישי בלבד.

ורחץ:

א. נוטל ידיו כדין נטילת ידים לאכילת פת כדי לטבל הכרפס במשקה, ולא יברך על נטילת ידים, ואשרי הנזהר ליטול ידיו בטיבול משקה בכל השנה כולה.
 

ב. קודם הנטילה יאמר לשם יחוד... הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה דרבנן וכו' וטוב שיעשה הנטילה בביתו, ולא בחצר כדי שלא יצטרך לצאת לחצר מתחילת הקידוש עד סוף הסעודה וכן הנטילה שלפני הסעודה יעשנה בתוך הבית.

כרפס

א. יקח כרפס פחות מכזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, ויטבילנו בחומץ, או במים עם לימון, או במי מלח. ויברך עליו בורא פרי האדמה ויכוין לפטור בברכה זו גם את המרור.
 

ב. טוב לקחת מהקלח של הכרפס, שאין מצוי בו תולעים הרבה, וקל יותר לבודקו, ואכילת הכרפס אינה צריכה הסיבה, וטיבול ראשון זה הוא זכר לסיבת קושי השעבוד שהיה בשביל מכירת יוסף ע"ה ושהטבילו כתונת הפסים שלו בדם ומכרוהו וגרמו צער ליעקב אבינו ע"ה.
 

ג. קודם הברכה והטיבול יאמר לשם יחוד המובא במחזורים, ויזהר שלא יאכל כל הכרפס שיש בקערה, אלא יישאר בקערה מהכרפס עד אחר המוציא, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור.

יחץ

א. יקח את המצה האמצעית, ויחלקנה לשנים, ויתן חציה הגדול לאחד מן המסובין להצניעו לאפיקומן וחציה השני הקטן יניח בין שתי המצות השלמות.
 

ב. לפי הסוד צריך לחלק את המצה האמצעית בצורת ד' ו'. וציור של ו' יניח לאפיקומן, וצורת ד' יניח בין המצות, ולא יבצע בסכין אלא רק בידו, שכן דרכו של עני.
 

ג. נוהגים להצניע את חצי המצה השמורה לאפיקומן תחת המפה, זכר למה שכתוב משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, ויש נוהגים לכרכה במפה ולהניחה על כתפם זכר ליציאת מצרים, ויש נוהגים לומר לזה שנושאה על שכמו מאין באת? והוא עונה ממצרים, ולאן אתה הולך - לירושלים, ועונים לשנה הבאה בירושלים הבנויה, וקודם שיעשה היחץ יאמר לשם יחוד וכו'.

מגיד

א. אומרים ההגדה בשמחה ובקול רם, והיא ספור יציאת מצרים שהיא מצות עשה מן התורה, וקודם שיתחיל טוב שיקרא לשון הזוהר "פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים" ואחר כך יאמר לשם יחוד וכו'.
 

ב. נוהגים להגביה את פרוסת המצה שבין שתי השלימות ואומרים הא לחמא עניא, עד מה נשתנה, ויאמר הֵא בצֵרֵי ומנהגנו לכפול פיסקא זו שלוש פעמים.
 

ג. מוזגין כוס שני ומניחים לפני בעל הבית, וקודם לכן יצווה לסלק הקערה לסוף השולחן, כאילו כבר אכלו כדי שיראו התינוקות שינוי וישאלו, ואז מודיעים להם שאין רשאים לאכול עד שיספרו ביציאת מצרים, וכשיתחיל לומר "עבדים היינו" מחזירים הקערה למקומה על השולחן ואומרים ההגדה, ותהיה המצה מגולה בשעת אמירת ההגדה, ורק בעת שאוחז הכוס בידו יכסנה.
 

ד. גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, ואם אינה מבינה לשון הקודש צריך לתרגם לה בשפה המובנת לה.
 

ה. מצות עשה להגיד לבניו ולבנותיו, ולהרחיב הדיבור בספור יציאת מצרים, ואפילו אם אינם יודעים לשאול, ילמדם כפי דעתם, ולפי דעתו של בן-אביו מלמדו, ומי שהרהר את ההגדה בלבו ולא הוציא בשפתיו, אינו יוצא ידי חובתו.
 

ו. אפילו מי שאין לו מצה ומרור, חייב בהגדה מן התורה, וראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, ועיין בזוהר הקדוש פרשת בא דף מ' עמוד ב' בשבח אותו שמספר ביציאת מצרים, שהקב"ה מזמן כל פמלייא של מעלה ואומר להם בואו ותשמעו את הספור והשבח שבני מספרים עתה וכו' וצריך להזהר שלא להפסיק בדיבור באמצע ההגדה ורק אם יש צורך גדול אפשר להפסיק.
 

ז. כשאומר "והיא שעמדה לאבותינו" וכו', יאחז הכוס בידו ויכסה הפת עד מצילנו מידם, ויניח הכוס ויגלה הפת, עד לפיכך שאוחז הכוס בידו ואז יכסה הפת.
 

ח. כשיאמר דם, ואש, ותמרות עשן, נוהגים לשפוך מעט מן הכוס עצמו לתוך כוס שבור, וכן כשאומר עשר מכות ישפוך עשר פעמים ובכל מכה ישפוך מעט, וכן כשאומר דצ"ך עד"ש באח"ב, ישפוך עוד שלש שפיכות סך הכל ט"ז פעמים, ויש מחזורים שיש בהם יהי רצון על כל שפיכה, וטוב לאומרו, ולאחר מכן ישפוך את כולו, ואחר כך שוטפין הכוס ומוזגים אותו שנית.
 

ט. כשאומר "מצה זו", צריך להגביה המצה להראותה למסובין שתתחבב המצוה עליהם, וצריך להגביה המצה העליונה השלימה שלפניו לחיבוב מצוה, וכן כשאומר "מרור זה" יגביה המרור, אבל כאשר אומר "פסח שהיו אבותינו אוכלין", לא יאחז הזרוע בידו אלא יראנו בלבד.
 

י. כשאומר "לפיכך אנחנו חייבים" נוטל הכוס בידו ומגביהו עד לאחר ברכת אשר גאלנו, ושותה הכוס השני בהיסבה על צד שמאל, ואם שכח ושתה בלא היסבה חוזר ושותה בהיסבה, וקודם שישתה יאמר לשם יחוד וכו'.

רחצה

א. יטול ידיו כדת, ויברך על נטילת ידים, וטוב לומר קודם הנטילה הבקשה המובאת בסידורים.

מוציא מצה

א. יקח המצות שלשתן ביחד, כסדר שהניחן הפרוסה בין השלימות משום לחם משנה ויברך "המוציא" ולאחר הברכה שומט המצה השלישית מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה ויברך "על אכילת מצה" ויבצע מהעליונה ומהפרוסה כזית מזו וכזית מזו, (כל כזית הוא עשרים ותשעה גרם), ויטבלם במלח שלש פעמים, ויאכלם בהיסבה על צד שמאל, ולכתחילה יכניס שני כזיתות אלו בפיו ביחד, כדי שיאכל משניהם בבת אחת, ואם אינו יכול לאכול כשני כזיתות ביחד יאכל של המוציא תחלה שהיא השלמה העליונה, ואחר כך הפרוסה.
 

ב. מכיון שמצוות צריכות כוונה לכן קודם אכילתו יאמר לשם יחוד ויזכיר שהוא מכוין לצאת ידי חובת אכילת מצה, וכן יעשה במרור.
 

ג. חייבים להסב על צד שמאל בעת אכילת מצה, ואם לא הסב חייב לחזור ולאכול בהיסבה, אך לא יברך.
 

ד. צריך ללעוס המצה יפה, ואחר כך לבלוע, ובדיעבד אם בלע מצה בלי שילעס תחילה יצא.
 

ה. אסור לאכול עם המצה עוד מאכל אחר ביחד, או לטבלה בחומץ, או במרק, ומי שהוא זקן או חולה וקשה עליו לאכול המצה כמות שהיא, יכול לפורר לו המצה לפירורים דקים ולאכלה.
 

ו. כל אדם צריך להשתדל לשלם קודם הפסח דמי המצה שיוצא בה ידי חובתו.
 

ז. זמן אכילת מצה ומרור לכתחלה עד חצות הלילה, ובדיעבד אם נתעכב עד אחר חצות, יאכל המצה והמרור בלי ברכת המצוות, ואם עבר הלילה אין להם תשלומין.

מרור

א. בזמן הזה, שאין קרבן פסח, אין מצות מרור מן התורה, אלא שמדברי סופרים חייבים לאכול מרור אף בזמן הזה, זכר למקדש.
 

ב. הנשים חייבות באכילת מרור אף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, לפי שמצה ומרור כתובים ביחד וכשם שחייבות באכילת מצה כך חייבות באכילת מרור וכשם שחייבות באכילת הפסח. ואפילו למי שסובר שאכילת פסח בנשים היא רשות ולא חובה, מכל מקום מודה שבמרור הן חייבות.
ג. יקח כזית מרור (29 גרם) וישקענו בחרוסת וינער מעט מן החרוסת, משום שצריך לטעום טעם מרור, שהרי הוא זכר לקושי השעבוד שמררו את חייהם בעשיית הטיט שאליו רומזת החרוסת, ויאמר לשם יחוד וכו' ויברך "על אכילת מרור" ויאכלנו בלא הסבה.
 

ד. גם הכורך שאנו עושים זכר למקדש, חובתה בכזית מרור.
 

ה. זמן אכילת מרור הוא כזמן אכילת פסח ומצה ולכן לכתחילה מצותה עד חצות.
 

ו. המרור צריך לאכלו לכתחילה אחר אכילת מצה, ובדיעבד כשאכלו לפני מצה יצא.
 

ז. אכילת מרור אינה צריכה הסיבה, לפי שהוא זכר לעבדות. ומכל מקום אם רוצה לאכול בהסיבה רשאי.
 

ח. המרור הוא עלי החסא ויזהר שיקח רק הקלחים ולא העלים עצמם מפני שמצויים בהם הרבה תולעים וקשה לבודקן, וגם הקלחים צריך לבודקן.
 

ט. בלע מרור לא יצא, לפי שהתורה הקפידה שיטעום טעם מרירות.
 

י. מברכים על אכילתו "אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור", אבל "בורא פרי האדמה" אינו מברך, שברכה זו בירך באכילת כרפס ונפטר על ידה.

כורך

א. יקח כזית מצה מן המצה השלישית וכורכו עם כזית מרור, ומטבל בחרוסת ואומר: "זכר למקדש כהלל הזקן" וכו' ואוכלם בהיסבה, ויזהר מאוד שלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה בין אכילת מצה לאכילת "כורך", ולכן יאכלם בזה אחר זה תכף ומיד בלא עיכוב.

שולחן עורך

א. יערוך שלחנו ויסעוד ליבו בשמחה ובטוב לבב כיד ה' הטובה עליו, ולא ישבע הרבה כדי שיוכל לאכול אפיקומן בתיאבון.
 

ב. הזרוע שנהגו לצלותו ולהניחו בקערה של הסדר, אסור לאכלו בליל פסח, אמנם יאכל ביצה, וקודם שיאכלנה יאמר "זכר לקרבן חגיגה" ובתוך הסעודה ישורר ויזמר בקול נעים וטוב ללמוד לשונות הזוהר הקדוש המובאים במחזורים בתוך הסעודה.

צפון

א. אחר שגמר סעודתו יאכל בשמחה את האפיקומן השמור בתוך המפה, וקודם שיאכלנו יאמר "זכר לקרבן פסח הנאכל על השבע", ויאכל ממנו שני כזיתות למצוה מן המובחר, שהם כזית אחד זכר לפסח, וכזית אחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח ויאכלנו "בהיסבה" ואם קשה לו לאכול שני כזיתות, די לו בכזית אחד זכר "לקרבן פסח" וזה חובה.
 

ב. יאכל האפיקומן לתיאבון, ויזהר שלא ימלא כריסו בשעת האכילה, כדי שלא יהיה שבע הרבה עד שיהיה קץ באכילת האפיקומן, כי אז אינו יוצא ידי חובת אכילת האפיקומן.
 

ג. לא יאכל את האפיקומן בשני מקומות, ואפילו בחדר אחד בשני שולחנות אסור לאכלו, אולם אם היו פני המסובין אלו כנגד אלו נחשב כמקום אחד, ויזהר לאכול האפיקומן קודם חצות.
 

ד. אם שכח ולא אכל את האפיקומן עד שנטל ידיו למים אחרונים, או שאמר הב לך ונברך, יאכל אותו בלא ברכת המוציא, ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון אם עדין לא שתה כוס שלישי יטול ידיו ויברך המוציא, ויאכל האפיקומן, ואם שתה כוס שלישי ואחר כך נזכר, אם אכל בתוך סעודתו מזאת המצה השמורה משעת קצירה שיעור "כזית" סומך על זה, ואם לא אז אפילו לא נזכר אלא עד לאחר ההלל, יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן, ויחזור ויברך על הכוס.
 

ה. אחר האפיקומן אסור לאכול שום דבר משום דבעינן שיהיה טעם מצה בפיו עד שישןעה, אמנם מים מותר לשתות, ויש מתירים לשתות קפה, ואפשר לסמוך עליהם לצורך גדול ויש שמשיירין ממצה זו של אפיקומן, לשמירה לחיבוב מצוה.

ברך

א. יטול ידיו למים אחרונים, ויברך ברכת המזון על הכוס וקודם שיברך יאמר למנצח בנגינות וכו' ואחר כך יאמר לשם יחוד וכו' וטוב שיחזר אחר זימון, וכל המסובים יאחזו הכוס בידם בעת ברכת המזון, וצריך שיזהר שלא יסב בעת ברכת המזון.
 

ב. צריך להזהר לומר בברכת המזון "יעלה ויבא" ואם טעה ולא אמרו ונזכר לאחר שאמר ברכת הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואם נזכר בין בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב יאמר שם בא"י אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה את יו"ט מקרא קודש הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים. וכן אם התחיל בא"י של הטוב והמטיב יסיים אשר נתן.
 

ג. לאחר שסיים ברכת המזון, יאמר כוס ישועות אשא וכו', ויברך בורא פרי הגפן, ויכוין לפטור כוס רביעי, וישתה הכוס בהיסבה.

הלל

א. ימזגו לו כוס רביעי, ויקרא עליו את ההלל בשמחה גדולה, ומתחיל "שפוך חמתך אל הגויים" וחותם בהלל בברכת יהללוך, והחתימה ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות.
 

ב. ישתה הכוס בהיסבה, ואם לא הסב יחזור וישתה בהיסבה. אם נשאר בכוס מעט יין ישתה בלי ברכת בפה"ג ואם לאו יחזור ויברך על כוס אחר ויסמוך על השו"ע שפסק לברך, ומי שרוצה לחוש לחולקים יברך בפה"ג בהירהור הלב.
 

ג. יזהר שישתה רביעית שלם בכוס שלישי או בכוס רביעי כדי שיברך ברכה אחרונה בשופי בלי שום ספק.

נרצה

א. אם עשה כסדר הזה יהיה רצוי לפני ה' יתברך, וצריך לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה, ויש נוהגים להשאר ערים כל הלילה ומספרים ביציאת מצרים.
 

ב. יש נוהגים לומר לאחר הסדר "שיר השירים" ויש בזה טעם לפי הסוד, ולאחר הסדר יאמר היהי רצון המסודר באיזה מחזורים.
 

ג. צריך לומר קריאת שמע על המטה עם הפסוקים הנוהגים בכל לילה כסדר רבינו האר"י ז"ל, ואם הוא ניעור עד אחר חצות יאמר אותה מעט קודם חצות, ויש נוהגים להיות נעורים עד לאחר חצות כדי לשבח לה' יתברך בנקודת חצות בזאת הלילה זכר ליציאת מצרים, כמו שכתב בזוהר הקדוש פרשת בהעלותך דף קמ"ט ע"א, ואחר חצות יאמר ברכות השחר חוץ מברכות התורה, ואחר כך יקרא "פתח אליהו" ויעסוק בדברי תורה, ושירות ותשבחות ואחר כך ישן.