ביאור ההפטרה - הפטרת החודש

י"ז אדר תשפ"ה | 17/03/2025 | 22:15

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על הקרבנות שיעשה הנשיא בראש חודש ניסן, וכן מסופר על חג המצות, וזה מעין המפטיר שקורא בפרשת החודש שמסופר על ראש חודש ניסן ועל שבעת ימי חג הפסח.

תוכן ההפטרה

הנביא יחזקאל מתנבא על הגאולה בבנין הבית השלישי שיושלם ויחנכו את המזבח בראש חודש ניסן, וימי המילואים שהם מאה ותשעים יום יושלמו רק ביום השביעי של חג הסוכות.

הנביא מפרט את הקרבנות שיקריבו, גם יקריבו קרבנות לכפר על בני ישראל, שמא מתוך שמחה על חנוכת המזבח נכנס מישהו למקדש למקומות שאסורה בהם הכניסה לזרים.

כמו כן הנשיא יביא משלו את העולות המנחות והנסכים לחינוך, מלבד מה שמביאים בשבתות בראשי חודשים ובחגים.

ומוסיף הנביא שהשער הפונה קדים יהיה סגור כל ימות החול כי לא היו רגילים העם לבוא למקדש, אף כשהנשיא בא דרך שער המזרחי יצא דרך שם ויסגרו את השער אחרי צאתו, אך ביום השבת וראש חודש שהעם רגילים לבוא ישאר הפתח פתוח שיוכלו העם להשתחוות דרכו מול קודש הקודשים.

וכשיבוא הנשיא [המלך] לראות בהקרבת קרבנותיו בשבת וראש חודש, יבוא דרך השער הגדול ויצא גם כן דרכו אבל במועדים שכל העם נכנסים דרך שער א' ויוצאים דרך שער ב' אף הנשיא יעשה כן.

יחזקאל פרק מ"ה פסוק י"ח - פרק מ"ו פסוק ט"ו

מה יחכֹּֽה_אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ בָּֽרִאשׁוֹן֙ בחודש הראשון והוא ניסן שהוא ראש החודשים בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ תִּקַּ֥ח פַּר_בֶּן_בָּקָ֖ר תָּמִ֑ים שלם ממום וְחִטֵּאתָ֖ ותטהר אֶת_הַמִּקְדָּֽשׁ [א] (מ"ד ומ"צ): יטוְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֣ם הַֽחַטָּ֗את וְנָתַן֙ אֶל_והזה על מְזוּזַ֣ת הַבַּ֔יִת של האולם וההיכל (מלבי"ם) וְאֶל_אַרְבַּ֛ע פִּנּ֥וֹת הָֽעֲזָרָ֖ה לַמִּזְבֵּ֑חַ בזוִיות של דפוס בנין גג המזבח [כי המזבח היה בנוי ארבעה ריבועים זה על גב זה ושני הריבועים התיכוניים נקראו "עזרה"] וְעַ֨ל_מְזוּזַ֔ת שַׁ֖עַר הֶֽחָצֵ֥ר הַפְּנִימִֽית [ב] הוא עזרת האנשים (מ"ד): כוְכֵ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ וכן תחנך בקרבנות בְּשִׁבְעָ֣ה בַחֹ֔דֶשׁ בכל משך שבעת ימים של ניסן (רש"י), וקרבנות אלו באו לכפר מֵאִ֥ישׁ שֹׁגֶ֖ה וּמִפֶּ֑תִי על אנשים שנכנסו בשגגה או בסכלות הדעת למקומות במקדש שהכניסה בהם אסורה וְכִפַּרְתֶּ֖ם אֶת_הַבָּֽיִת ובשני פרים אלו תנקו את הבית מן החילול שנגרם מן הנכנסים באיסור (מ"ד): כאבָּֽ֠רִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֔דֶשׁ ניסן יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם זמן שחיטת הַפָּ֑סַח חָ֕ג שְׁבֻע֣וֹת שבעה יָמִ֔ים שבהם מַצּ֖וֹת יֵֽאָכֵֽל (מ"ד) ונקרא כך כי מתחילים ממנו לספור שבעה שבועות (רש"י): כבמלבד קרבנות היום, עוד צריך וְעָשָׂ֤ה הַנָּשִׂיא֙ [ג] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קרבנות שיהיו בהוראת שעה, ואינם באים לכפר על המזבח או המקדש אלא כדי לכפר בַּֽעֲד֕וֹ וּבְעַ֖ד כָּל_עַ֣ם הָאָ֑רֶץ והקרבן הוא פַּ֖ר חַטָּֽאת (מלבי"ם): כגוְשִׁבְעַ֨ת יְמֵֽי_הֶחָ֜ג יַֽעֲשֶׂ֧ה הנשיא משלו עוֹלָ֣ה לַֽיהֹוָ֗ה שִׁבְעַ֣ת פָּ֠רִים וְשִׁבְעַ֨ת [ד] אֵילִ֤ים תְּמִימִם֙ לַיּ֔וֹם שִׁבְעַ֖ת הַיָּמִ֑ים לכל יום משבעת הימים יביא ז' פרים וְחַטָּ֕את שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים לַיּֽוֹם לחינוך (מ"ד) וי"א שהוא משעירי הרגלים (רש"י): כדוּמִנְחָ֗ה מנחת סולת אֵיפָ֥ה ג' סאין של קמח (רש"י) לַפָּ֛ר [ה] וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַֽעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין שם מידה של לח ויש בה י"ב לוגין (מ"צ) לָֽאֵיפָֽה: כהבַּשְּׁבִיעִ֡י בחודש השביעי שהוא תשרי בַּֽחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בֶּחָ֔ג הסוכות יַֽעֲשֶׂ֥ה כָאֵ֖לֶּה יביא קרבנות למילואים, כל שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽעֹלָ֔ה וְכַמִּנְחָ֖ה וְכַשָּֽׁמֶן כמו שעשה בפסח כן יעשה בסוכות [אבל בשבועות ור"ה ויהכ"פ לא ציוה להוסיף קרבנות] (מ"ד):
עתה יתחיל לספר הקרבנות שיקריב במאה ותשעים ימי החינוך מפסח עד שביעי לחג הסוכות, והקדים להסביר באיזה אופן יבא הנשיא לבית המקדש להקרבת הקרבנות
מו אכֹּֽה_אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ שַׁ֜עַר הֶֽחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ שער המזרח של עזרת ישראל (מלבי"ם) הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים לצד מזרח יִֽהְיֶ֣ה סָג֔וּר [ו] שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַמַּֽעֲשֶׂ֑ה לפי שלא יהיו רגילין לבא לבית המקדש בימי החול לא העם ולא הנשיא, כי עובדים הם וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם ראש הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ כי אז היו רגילים לבא להשתחוות לה' מול פתח ההיכל ובית קודש הקודשים (מ"ד): בוּבָ֣א הַנָּשִׂ֡יא לעמוד על קרבנות החינוך דֶּרֶךְ֩ אוּלָ֨ם הַשַּׁ֜עַר מִח֗וּץ לעזרה, כלומר יכנס בדרך שער המזרחי שהוא משמש כניסה ויציאה וְעָמַד֙ הנשיא עַל_מְזוּזַ֣ת הַשַּׁ֔עַר בפשפש שהוא פתח קטן הנמצא דרומי משער ההיכל וְעָשׂ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֗ים בהיותו עומד שם אֶת_עֽוֹלָתוֹ֙ וְאֶת_שְׁלָמָ֔יו וְהִֽשְׁתַּֽחֲוָ֛ה עַל_מִפְתַּ֥ן [על אסקופת העזרה שדורכים עליה (מ"צ)] הַשַּׁ֖עַר וְיָצָ֑א וְהַשַּׁ֥עַר המזרחי הנפתח לֹֽא_יִסָּגֵ֖ר עַד_הָעָֽרֶב (מ"ד): גונותן טעם למה לא יסגר שער המזרחי (מ"ד), כי כל היום (רש"י) וְהִֽשְׁתַּֽחֲו֣וּ עַם_הָאָ֗רֶץ מול ההיכל, דרך ֚פֶּתַח הַשַּׁ֣עַר הַה֔וּא המזרחי (מ"ד) בַּשַּׁבָּת֖וֹת וּבֶֽחֳדָשִׁ֑ים לִפְנֵ֖י [ז] יְהֹוָֽה: דוְהָ֣עֹלָ֔ה אֲשֶׁר_יַקְרִ֥ב הַנָּשִׂ֖יא לַֽיהֹוָ֑ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֗ת פי' ביום טוב (רש"י), והוא במשך זמן ימי המילואים שִׁשָּׁ֧ה כְבָשִׂ֛ים תְּמִימִ֖ם וְאַ֥יִל תָּמִֽים מלבד הקרבנות שצוותה התורה הבאים חובה ליום (מ"ד): הוּמִנְחָה֙ אֵיפָ֣ה ג' סאין קמח (רש"י לעיל פס' כד) לָאַ֔יִל שכן הוקבע מנחת האיל בכל ימי החינוך (מלבי"ם) וְלַכְּבָשִׂ֥ים מִנְחָ֖ה מַתַּ֣ת יָד֑וֹ ולכבשים יביא מנחה כפי נתינת ידו ונדבת ליבו (מ"ד), וי"א שהוא שישית האיפה לכל כבש (מלבי"ם) וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין היא מידת י"ב לוגין לָאֵיפָֽה שהוא ג' סאין של קמח: ווּבְי֣וֹם ראש הַחֹ֔דֶשׁ יביא קרבן (רש"י) פַּ֥ר בֶּן_בָּקָ֖ר תְּמִימִ֑ם [כמו תמים (מ"צ)] וְשֵׁ֧שֶׁת כְּבָשִׂ֛ים וָאַ֖יִל תְּמִימִ֥ם יִֽהְיֽוּ: זוְאֵיפָ֨ה לַפָּ֜ר וְאֵיפָ֤ה לָאַ֙יִל֙ [ח] יַֽעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה וְלַ֨כְּבָשִׂ֔ים יביא מנחה אחרת כַּֽאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה: חוּבְב֖וֹא הַנָּשִׂ֑יא בשבת או ר"ח לעמוד בשעת הקרבת קרבנותיו דֶּ֣רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא בשער הגדול וּבְדַרְכּ֖וֹ בדרך השער שבא ג"כ יֵצֵֽא ולא אצטרך לסבב ולצאת דרך השער השני שכנגדו (מ"ד): טאמנם וּבְב֨וֹא עַם_הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֘ בַּמּֽוֹעֲדִים֒ כי חייבים עם ישראל להיות נראים בעזרה הַבָּ֡א דֶּרֶ֩ךְ_שַׁ֨עַר צָפ֜וֹן לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֗ת יֵצֵא֙ דֶּֽרֶךְ_שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב וְהַבָּא֙ דֶּֽרֶךְ_שַׁ֣עַר נֶ֔גֶב יֵצֵ֖א דֶּֽרֶךְ_שַׁ֣עַר צָפ֑וֹנָה לֹ֣א יָשׁ֗וּב דֶּ֤רֶךְ הַשַּׁ֙עַר֙ אֲשֶׁר_בָּ֣א ב֔וֹ [ט] כִּ֥י נִכְח֖וֹ ממול המקום שבא יֵצֵֽא [י] (מ"ד): יוְהַנָּשִׂ֑יא גם הוא בְּתוֹכָ֤ם בתוך העם ילך ובְּבוֹאָם֙ יָב֔וֹא עמהם וּבְצֵאתָ֖ם מן העזרה יֵצֵֽאוּ עמו ולא יצא דרך אותו שער שבא (רש"י): יאוּבַֽחַגִּ֣ים בחג השבועות שנקרא חג שמביאים בו שלמי חגיגה וּבַמּֽוֹעֲדִ֗ים ובראש השנה ויוהכ"פ שבתוך המאה ותשעים יום של ימי החינוך תִּהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ האחד וְאֵיפָ֣ה למנחה לָאַ֔יִל האחד וְלַכְּבָשִׂ֖ים כפי מַתַּ֣ת יָד֑וֹ נדבת ליבו שהם ששה כבשים כמו בר"ח (מלבי"ם) וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָֽאֵיפָֽה: יבוְכִי_יַֽעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא בששת ימי המעשה נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ_שְׁלָמִים֘ נְדָבָ֣ה לַֽיהֹוָה֒ וּפָ֣תַח ל֗וֹ אֶת_הַשַּׁ֙עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים המזרחי לבא דרך שם וְעָשָׂ֤ה הכהן העובד אֶת_עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת_שְׁלָמָ֔יו בהיות הנשיא עומד שם כַּֽאֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת ובראש חודש וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר הסוגר אֶת_הַשַּׁ֖עַר מיד אַֽחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ כי בימי החול לא יבואו העם להשתחוות כמו בשבת ור"ח (רש"י): יגמלבד התמידים שעושים כל יום עוד יביא וְכֶ֨בֶשׂ בֶּן_שְׁנָת֜וֹ תָּמִ֗ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה עוֹלָ֛ה לַיּ֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה בַּבֹּ֥קֶר [יא] בַּבֹּ֖קֶר תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ בשביל המילואים (מ"ד): ידוּמִנְחָה֩ תַֽעֲשֶׂ֨ה עָלָ֜יו על הכבש הנוסף שבא למילואים בַּבֹּ֤קֶר בַּבֹּ֙קֶר֙ שִׁשִּׁ֣ית הָֽאֵיפָ֔ה סולת וְשֶׁ֛מֶן שְׁלִישִׁ֥ית הַהִ֖ין לָרֹ֣ס לרכך אֶת_הַסֹּ֑לֶת ולבלול בו את הסולת בשמן הרבה, וזה יהיה מִנְחָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה מלבד מנחת התמיד של שחר שהוא חֻקּ֥וֹת עוֹלָ֖ם תָּמִֽיד יעשו את עולת התמיד ומנחתו כדלקמן (מ"ד): טוכי מלבד קרבן המילואים יַֽעֲשׂ֨וּ אֶת_הַכֶּ֧בֶשׂ התמיד וְאֶת_הַמִּנְחָ֛ה וְאֶת_הַשֶּׁ֖מֶן בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר בכל בוקר יקריבו, והיא עוֹלַ֖ת תָּמִֽיד כפי שציותה התורה (מ"ד):

יחוַיֹּֽאמֶר_ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן לדוד מָחָ֣ר ראש חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ יזכר המלך וישאל היכן אתה כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד יחסר מקום מוֹשָׁבֶֽךָ שאתה יושב בו (רש"י): מבוַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אבל תזכור את השבועה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר ואמרנו (רד"ק) יְהֹוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה| בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד_עוֹלָֽם: