ביאור ההפטרה - פרשת פרה

י"ב אדר תשפ"ה | 12/03/2025 | 08:38

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר שה' יטהר את ישראל במים טהורים, שהם מי אפר פרה אדומה, וזה מעין המפטיר שקורא בפרשת פרה, שמדובר על פרה אדומה ועל טהרת הטמאים במי אפר הפרה.

תוכן ההפטרה

ה' אומר ליחזקאל שישראל טימאו את הארץ במעשיהם, ולכן הוא מרחיק אותם מעל פניו כאשה נדה המרוחקת מבעלה בימי טומאתה, ולכן פיזר אותם בגולה, אך גם כאשר באו בין הגוים, חיללו את שם ה'. כי הגוים אומרים: כיצד ה' זרק את עמו, אין זאת כי אם מבלי יכולת ה' להשאירם בארצם,
לכן ה' יעשה למען שמו המחולל בגוים, לא למען ישראל כי מעשיהם לא טובים, יטהר אותם מטומאתם, יתן להם לב רך ונכנע שישמעו בקולו, יתן להם רוח קדושה ויעשה שילכו בחוקותיו ומצוותיו, ירבה את הדגן ופירות השדה, ולא יסבלו עוד מרעב, והארץ שהיתה שוממה תיהפך לפורחת כגן עדן. ואז שמו יתברך יתקדש בעיני הגוים בראותם את הנפלאות שעשה למען עמו ישראל.

יחזקאל פרק ל"ו פסוק ט"ז - פסוק ל"ו.

טז וַיְהִ֥י דְבַר_יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: יז בֶּן_אָדָ֗ם אתה יחזקאל הנביא שמע את דברי, הנה בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ אשר היו יֹֽשְׁבִ֣ים עַל_אַדְמָתָ֔ם בארץ ישראל בזמן בית שני (מלבי"ם) וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַֽעֲלִֽילוֹתָ֑ם ובמעשיהם (ת"י) כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה [א] הָֽיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי הרחקתי אותם מעלי כאשה נדה המרוחקת מבעלה (מ"ד), ובכל זאת לא גרשתי אותם לגמרי רק כטומאת נדה שעוד מעט תטהר לבעלה (רד"ק) ואני מצפה שיטהרו מטומאתם (מלבי"ם): יחוָֽאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל_הַדָּ֖ם בעבור הדם הנקי אֲשֶׁר_שָֽׁפְכ֣וּ עַל_הָאָ֑רֶץ וגם בעבור (מ"ד) וּבְגִלּֽוּלֵיהֶ֖ם בע"ז (ע"פ ת"י) טִמְּאֽוּהָ את ארץ ישראל, והנה על שתי עבירות הללו מקיאה הארץ את יושביה (מלבי"ם) ולכן: יטוָֽאָפִ֤יץ ופיזרתי אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּֽאֲרָצ֑וֹת ומן הגויים פוזרו בארצות רחוקות כְּדַרְכָּ֥ם וְכַֽעֲלִילוֹתָ֖ם וכמעשיהם שְׁפַטְתִּֽים אף שהגלתים לא סילקתי השגחתי מהם לגמרי אלא נתתי להם ענשם כמידת עוונותיהם (מלבי"ם): כוַיָּב֗וֹא אֶל_הַגּוֹיִם֙ הקב"ה בא עמהם בגולה אֲשֶׁר_בָּ֣אוּ שָׁ֔ם לבבל, וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת_שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י [ב] השפילו את כבודי, ומהו החילול בֶּֽאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ כי הקב"ה כביכול הטה אזנו לשמוע מה היו אומרים השבאים, ושמע איך הגויים ההם אומרים על עם ישראל הנה עַם_יְהֹוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵֽאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ ואין ח"ו בידו יכולת להצילן ולא יכול להשאירם בארצו (רש"י): כאוָֽאֶחְמֹ֖ל חסתי (ת"י) עַל_שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּל֙וּהוּ֙ אשר נתחלל על ידי בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל (מ"ד) עקב מעשיהם הרעים שגרמו לגלות ולחילול שמי (מלבי"ם) בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר_בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה: כבלָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית_יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לֹ֧א לְמַֽעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה התשועה שאושיעכם (רש"י) בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל להוציאכם מארץ העמים ולהביא אתכם לארצכם (מ"ד) כִּ֤י אִם_לְשֵֽׁם_קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר_בָּ֥אתֶם שָֽׁם: כגוְקִדַּשְׁתִּ֞י מעתה אקדש (מ"ד) אֶת_שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם על ידי שאביא אתכם אל אדמתכם (ע"פ רש"י) וְיָֽדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּֽי_אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בְּהִקָּֽדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵֽינֵיהֶֽם וזה על ידי שאכוף אתכם לחזור בתשובה (מלבי"ם): כדומה הקידוש (מ"ד) וְלָֽקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן_הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכָּל_הָֽאֲרָצ֑וֹת וְהֵֽבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל_אַדְמַתְכֶֽם [ואפילו שארץ ישראל נתכווצה אחרי גלות ישראל, עתה תחזיק את כל ישראל]: כהוְזָֽרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים מי אפר פרה אדומה (רש"י ומ"ד), ומי התורה וּטְהַרְתֶּ֑ם [ג] מִכֹּ֧ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֛ם מכל התאוות ומטומאת הנפש וּמִכָּל_גִּלּֽוּלֵיכֶ֖ם שהוא חטא ע"ז אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם: כווְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ יצר שנתחדש לטובה (רש"י) שיהיה נוטה רק לטוב וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה לקבל דברי השי"ת באהבה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַֽהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת_לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ [ד] לב קשה כאבן וכבד שאינו רוצה לשמוע ולהבין מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָֽתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר נכנע ורך כבשר (מ"ד): כזוְאֶת_רוּחִ֖י רוח קודשי (רד"ק) ורוח הנבואה (מ"ד) אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם ואז על ידי השראת השכינה ורוה"ק תקבלו טבע אחר מצד הטוב (מלבי"ם) [ה] וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר_בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ ולא תעשו עוד את הרע וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַֽעֲשִׂיתֶֽם: כחוִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ ולא תגלו עוד מן הארץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַֽאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִֽהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם להאמין בי ולשמור מצותי וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים לעזור לכם ולהושיע אתכם (מ"ד): כטוְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י ארחיק אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם [ו] שעד עתה הייתם רגילים בהם, ועתה אני יעיר את לבבכם להיות נזהרים מהם וְקָרָ֤אתִי ואצוה אֶל_הַדָּגָן֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֹת֔וֹ שיפרה וירבה (מ"ד) וכן שיהיה בו טעם טוב (ע"פ מלבי"ם) וְלֹֽא_אֶתֵּ֥ן עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽב: לוְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת_פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ ולא תצטרכו לְיַבֵּא מחוץ לארץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה [ז] הצמחים ופירות השדה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ תסבלו ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם ולא תצטרכו לצאת לחו"ל בעבור חרפת רעב: לאוּזְכַרְתֶּם֙ כאשר תזכרו אֶת_דַּרְכֵיכֶ֣ם הָֽרָעִ֔ים וּמַֽעַלְלֵיכֶ֖ם ומעשיכם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא_טוֹבִ֑ים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם [ח] תתחרטו ותאמרו בדין הכרתנו ה' (מ"ד) ֚עַל עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל תּֽוֹעֲבֹֽתֵיכֶֽם מעשים רעים שעשיתם מעיוות השכל: לבלֹ֧א לְמַֽעַנְכֶ֣ם אֲנִֽי_עֹשֶׂ֗ה את הגאולה הזאת נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יִוָּדַ֖ע לָכֶ֑ם יהיה ידוע לכם שאין הגאולה למענכם (מ"ד), ואדרבה בּ֧וֹשׁוּ אתם מעצמכם וְהִכָּֽלְמ֛וּ על ידי אחרים (מלבי"ם ישעיה א,כט) מִדַּרְכֵיכֶ֖ם אשר לא טובים בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: לגכֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בְּיוֹם֙ טַֽהֲרִ֣י שאכפר אֶתְכֶ֔ם מִכֹּ֖ל עֲוֹנֽוֹתֵיכֶ֑ם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ אֶת_הֶ֣עָרִ֔ים להיות מיושבות באנשים (מ"ד) וְנִבְנ֖וּ הערים הֶֽחֳרָבֽוֹת שהיו חרבות: לדוְהָאָ֥רֶץ הַֽנְּשַׁמָּ֖ה השוממה תֵּֽעָבֵ֑ד אז בחרישה וזריעה (מ"ד) ֚תַּחַת אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָ֣ה שְׁמָמָ֔ה ריקה לְעֵינֵ֖י כָּל_עוֹבֵֽר: להוְאָֽמְר֗וּ העוברים דרך שם יתמהו ויאמרו הָאָ֤רֶץ הַלֵּ֙זוּ֙ הזאת הַנְּשַׁמָּ֔ה השוממה הָֽיְתָ֖ה עתה כְּגַן_הנטועה בעֵ֑דֶן וְהֶֽעָרִ֧ים הֶֽחֳרֵב֛וֹת שהיו חרבות וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת והשוממות וְהַנֶּֽהֱרָס֖וֹת עכשיו בְּצוּר֥וֹת יָשָֽׁבוּ נתיישבו באנשים במגדלים ובחומות (רש"י, מ"ד): לווְיָֽדְע֣וּ הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר יִשָּֽׁאֲרוּ֘ סְבִיבֽוֹתֵיכֶם֒ יכירו לדעת כִּ֣י| אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה בָּנִ֙יתִי֙ הַנֶּֽהֱרָס֔וֹת נָטַ֖עְתִּי הַֽנְּשַׁמָּ֑ה ולא נעשה הדבר במקרה אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי אני המדבר שכן יהיה וְעָשִֽׂיתִי ואני הוא העושה (מ"ד):