מאמרי הזוהר הקדוש - שבת פרה

ט אדר תשפ"ה | 09/03/2025 | 15:26

ר' יוסי מבאר החילוק בין וזאת התורה לבין זאת חוקת התורה שהראשון הוא חיבור ז"א ונוק' ובפסוק השני זה הנוק' לבדה שהיא בית דינו של הת"ת
דברי התורה קדושים הם, עליונים הם ומתוקים הם
חוקת דף קעט:
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח רבי יוסי פתח בשבח התורה כדי לפרש מה ההבדל בין זאת חקת התורה לבין זאת התורה ובתחילה יקדים לדבר בשבח התורה. שהנה כתוב (דברים ד, ב) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי, מִלִּין דְּאוֹרָיְיתָא קַדִּישִׁין אִנּוּן, עִלָּאִין אִנּוּן, מְתִיקִין אִנּוּן בא וראה דברי התורה קדושים הם מעולם הבריאה, עליונים הם מהיצירה, מתוקים הם מהעשיה. כְּמָה דִכְתִּיב כמו שכתוב (תהלים יט, יא), הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ ונפת צופים. מַאן דְּאִשְׁתַּדַל בְּאוֹרָיְיתָא, כְּאִלּוּ קָאִים כָּל יוֹמָא עַל טוּרָא דְסִינַי וְקַבִּיל אוֹרָיְיתָא ולכן מי שמשתדל ועוסק בתורה נחשב לו כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל את התורה, כי יש כח למתיקות התורה אפי' אחר אלפיים שנה למי שעוסק בה והיא מאירה כיום נתינתה. הָדָא הוּא דִכְתִיב זה מה שכתוב (דברים כז, ט), הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם. וְהָא אוּקְמוּהּ חַבְרַיָּיא ופי' רש"י, בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום קיבלת אותם מהר סיני, והרי כבר פירשוהו החברים, שחביבה תורה על לומדיה כיום נתינתה.
כְּתִיב הָכָא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב וְזֹאת הַתּוֹרָה, מַה בֵּין הַאי לְהַאי כתוב כאן זאת חקת התורה וכתוב וזאת התורה, מה ההבדל בין וזאת התורה לזאת חקת התורה, א', מדוע כאן כתוב וזאת בתוספת ו'. ב', מדוע בזאת התורה כתוב בלא חקת. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא, וְהָכִי אוֹלִיפְנָא, וְזֹאת הַתּוֹרָה אלא דע כי סוד עליון וגדול הוא וכך למדנו, זאת היא השכינה שהיא המלכות, ואות ו' הוא ז"א, לְאַחְזָאָה כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חַד לְאִשְׁתַּכְּחָא כֹּלָּא חַד בְּלָא פֵּרוּדָא להראות שזו"ן ביחוד אחד הם, כי אות ו' הוא ז"א ו"זאת" היא המלכות, וּלְאַכְלָלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ולכלול השכינה עם הקב"ה, להראות שהת"ת ומלכות שניהם אחד בלי פרוד כלל, שהת"ת לבד כולל בתוכו גם את הנוק'. וְזֹאת, כְּלָל וּפְרָט כַּחֲדָא, דָּכָר וְנוּקְבָּא המלכות שנקראת זאת, היא נקראת "כלל" כי כוללת בתוכה את העליונים ואת התחתונים, "ופרט" הוא ז"א כי בו נפרטים הו"ק, הם אחד זכר ונקבה. וּבְגִין כָּךְ, וְזֹאת הַתּוֹרָה וַדַּאי ובשביל כך אמר וזאת שהם חיבור זו"ן. אֲבָל זֹאת בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וָא"ו, אבל זאת חקת התורה בלא תוספת ו' מראה על השכינה לבדה הנקראת חֻקַּת הַתּוֹרָה וַדָּאי, וְלֹא הַתּוֹרָה, דִּינָא דְאוֹרָיְיתָא, גְּזֵרָה דְאוֹרָיְיתָא ולא התורה לבד, אלא חקת התורה דיני התורה וגזירות התורה, כי עסק התורה הוא בחי' הת"ת שהוא עצם התורה, כי השכינה היא רק חוקים ומצוות, דיני התורה וגזירות התורה, כי המלכות היא העושה הדינים והגזירות כי היא בית דינו של הת"ת.

ענין "הפרה" הוא במלכות דקדושה, המתלבשת בתוך הקליפות ומבררת את הניצוצות הקדושים מתוכן בסוד ומלכותו בכל משלה, ואז אותם הניצוצות חוזרים לקדושה. וזה פי' מטהרת את הטמאים, היינו ניצוצות הקדושה בתוך הקלי', ומטמאה את הטהורים, היינו כאשר המלכות הטהורה הולכת לברר הניצוצות מהקלי' ואז יורדת בין הקליפות ומתחללת טהרתה וקדושתה
שם דף קפ:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה, הַאי פָּרָה לְדַכְיוּתָא קָא אָתְיָא. זאת הפרה האדומה [א] שהיא בחינת המלכות שיורדת לקליפות, לטהר היא באה. לְדַכְּאָה לִמְסָאֲבֵי הרי היא באה לטהר ולנקות הטמאים, והכוונה על ניצוצות הקדושה שבקליפה. פָּרָה דְּקַבִּילַת מִן שְׂמָאלָא המלכות נקראת פר"ה-פ"ר ה', שמקבלת ה"ג מן השמאל דז"א, כי אות הה' שהיא השכינה, מקבלת פ"ר דינים שהם ה"ג מנצפ"ך מז"א, והרי פרה, ועי"ז היא יורדת לקליפות לברר ניצוצי קדושה. וּמַאן הוּא לִשְׂמָאלָא, שׁוֹר ומי הוא לשמאל, השור שהוא גבורה דז"א, כי אלהי"ם דיודי"ן גימ' ש', וריבוע אלהי"ם גימ' ר', וחמש אותיות אלהי"ם שנכללו ביסוד הן ע"ה אות ו', הרי שור כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (יחזקאל א, י), וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל א"כ הגבורות שבשור הן בשמאל. אֲדֻמָּה, פי' סֻמָּקָא כְּוַורְדָּא אדומה כשושנה, שיש בה מעט לובן דהיינו שיש בה גם בחי' רחמים. דִּכְתִּיב (שיר השירים ב, ב), כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כשושנה בין הקוצים שהם הקלי' העושים דין. אֲדֻמָּה פי' גָּזְרַת דִּינָא שהיא חותכת וגוזרת הדין.
תְּמִימָה, מַאי תְּמִימָה מדוע כתוב תמימה, הרי כבר כתוב אשר אין בה מום. כְּמָה דְּתָנֵינָן כמו שלמדנו, שׁוֹר תָּם וְשׁוֹר מוּעָד. שׁוֹר תָּם דִּינָא רַפְיָא דין רפה. שׁוֹר מוּעָד דִּינָא קַשְׁיָא דין קשה. אוּף הָכָא, תְּמִימָה, דִּינָא רַפְיָא, גְּבוּרָה תַתָּאָה, גם כאן, מה שכתב תמימה פי' דין רפה, מלכות התחתונה שהיא בחי' רחל העומדת מהחזה דז"א ולמטה, ושם החסדים מגולים, ולכן מתמתקים דיניה ונקראת דינא רפיא, דָּא הִיא תְּמִימָה וזו הכוונה תמימה, לפי שפועלת הדין ברחמים. גְּבוּרָה עִלָּאָה דָּא הִיא דִּינָא קַשְׁיָא גבורה עליונה זו היא דין קשה, פי' פרצוף לאה שעומדת מחזה דז"א ולמעלה, ושם החסדים סתומים ביסוד אמא ולכן דיניה קשים, וְהִיא יַד הַחֲזָקָה תַּקִּיפָא הקשה בדיניה, שבאה מהיד החזקה דז"א, מצד הגבורה.
אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (שיר השירים ד, ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ שכאשר השכינה היא למעלה באצילות ולא ירדה למטה בקליפות אז אין בה אחיזת הקלי', אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל, עַל כְּתִיב על כתוב חסר ו', כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שאתה אומר (שמואל ב' כג, א) וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עַל ודרשו חז"ל שנאמר זה על דוד המלך שתיקן מאה ברכות גימ' ע"ל לתיקון השכינה הקדושה במאה ספירות של ז"א שמתקנות את השכינה. מַאי טַעְמָא ומה הטעם שז"א מתקן את השכינה הקדושה, בְּגִין דְּהִיא שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל היות והיא משלמת את הספירות דז"א הנקרא ישראל, וְעָלֶיהָ לָאו הִיא, אֶלָּא עִמָּהּ ומ"ש עליה, אין הכוונה עליה אלא עמה. אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל ומש"כ לא עלה עליה עֹל, פי' שז"א הנקרא "על" – מאה ספירות, לא עלה עליה בסוד יחוד, אלא עומד עמה אח' באח' בלא יחוד. הַיְינוּ דִּכְתִּיב וזה מש"כ (עמוס ה, ב), בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל היא השכינה עדיין היא בתולה לגבי ז"א שנקרא ישראל, וכמו שנאמר (בראשית כד, טז) בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ ז"א שנקרא איש, לא ידעה בסוד יחוד.
שם ברעיא מהימנא
פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם וְגוֹ' שכל עניני הפרה הם שתתלבש המלכות דקדושה תוך קליפת נוגה, ותברר ותוציא הניצוצות הקדושים שנשארו בתוכה. וכן ע"י המלאכה אשר האדם עושה בששת ימי החול, מברר ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' ע"י הו"ק. אבל ביום שב"ק אָסוּר לַחֲרוֹשׁ בְּשַׁבָּת חֲרִישָׁה דְּשׁוֹר וכן שאר מלאכות, דְּאִתְמַר שנאמר (תהלים קכט, ג) עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים כי כל העבודה היא כדי לברר ברורים ובשב"ק אין ברורים, שע"י חרישה בשבת או שאר מלאכות, גורם שתצטרך המלכות לצאת מן הקדושה אל הקליפות ולברר הברורים. וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, אִיהִי פָּרָה אֲדֻמָּה, מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה והשכינה התחתונה שהיא פרה אדומה היא מצד הגבורה כי היא מבררת את הרפ"ח ניצוצות שבנוגה. תְּמִימָה מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, דְּאִיהוּ דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם תמימה מצד החסד שהיא מדרגת אברהם אבינו איש החסד, דְּאִתְמַר בֵּיהּ שנאמר בו (בראשית יז, א) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים. אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא מצד העמוד האמצעי שהוא הת"ת. ומה שנאמר אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל, מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה מצד השכינה העליונה שהיא הבינה סוד יום השבת שהמלכות עולה לשם, דְּאִיהִי חֵירוּ בְּאָתָר דְּאִיהִי שָׁלְטָא שהיא נקראת חירות במקום שהיא שולטת, ושם נאמר (במדבר ג, לח), וְהַזָּר הַקָּרֵב יומת, לֵית רְשׁוּ לְסִטְרָא אָחָרָא לְשָׁלְטָאָה שאין רשות לסטרא אחרא לשלוט. לֹא שָׂטָן, וְלֹא מַשְׁחִית, וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת כי בבינה אין שום אחיזה לחיצונים, דְּאִנּוּן מִסִּטְרָא דְּגֵיהִנָּם שהם מצד הגיהנם שהוא נח ביום שב"ק. (ע"כ רעיא מהימנא).
מבאר הטעם מדוע פרה אדומה נעשית דוקא בסגן ולא בכהן גדול
וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר ואמרו רז"ל, מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, וְאוֹקְמוּהּ מצות פרה אדומה היא בסגן, שהוא אלעזר ששרשו מהחסדים דיסוד דאימא שבז"א, וכבר בארו סוד זה החכמים. מַאי טַעְמָא לֵיהּ וְלָא לְאַהֲרֹן מה הטעם שנותנים את מצות פרה לסגן אלעזר שהוא מאמא, ולא לאהרן הכהן שהוא מאבא. אֵלָּא, אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְּמַטְרוֹנִיתָא אלא אהרן הכהן הוא השושבין של המלכה הגורם ליחוד השכינה עם ז"א, וכבר אמרנו שענין פרה אדומה הוא לברר ניצוצי הקדושה ולא ליחד את זו"ן. וְעוֹד, דְּאַהֲרֹן לָא אָתֵי מִסִּטְרָא דְּטָהוֹר, אֵלָּא מִסִּטְרָא דְּקָדוֹשׁ ועוד מסביר הזוה"ק מדוע לא עסק אהרן בפרה, היות והוא לא בא מצד הטהרה שהיא בחי' חסד דגבורה, אלא מצד "קדוש" שהקדושה היא מגבורה דחסד, וּבְגִין דְּדָא אָתְיָא לְטַהֲרָה, לָא אִתְיָיהִיב לֵיהּ ולפי שהפרה באה לטהר מצד החסד דגבורה, שעי"ז מרחיקים את הקליפות ואחיזת החיצונים, לכן לא ניתנה לאהרן הכהן שהוא החסד הגמור בסוד אבא עילאה, ושאר הכהנים שיש להם שורש לאחיזה בחסד דאימא יכולים לפעול בה.
כל ענייני הפרה הם בסוד השבע, שזה המלכות הנקראת בת שבע
כָּל מִלָּה דְּהַאי פָּרָה הִיא בְּשֶׁבַע כל דבר במעשה הפרה הוא בשבע, דהיינו, ז' כִּבּוּסִים וְכוּ' כלומר שבפרשת פרה מוזכר שבע פעמים פרה, שבע פעמים שריפה, שבע פעמים הזאה, שבע פעמים כיבוס, שבע פעמים טהרה, שבע פעמים טומאה, שבעה כהנים, ולכן נקראת הפרה "בת שבע" כנודע, וְהָא אִתְמַר וכבר למדנו את זה לעיל בפרשת "אחרי מות", מַאי טַעְמָא ומה הטעם בשבע, בְּגִין דְּהִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שְׁמִטָּה לפי שהמלכות היא סוד שבע שנות שמיטה, שהיא כוללת בתוכה ז' ספירות דז"א, וּבַת שֶׁבַע אִתְקָרֵי והמלכות נקראת בת שבע, כי היא אחת משבע ספירות אלו וכללותן בה, וְעַל דָּא כָּל עוֹבָדוֹי בְּשֶׁבַע ועל כן כל מעשי הפרה נזכרים בתורה שבע פעמים לרמוז את ז' הספירות שבמלכות. תָּא חֲזֵי בא וראה, כָּל מַאי דְּאִתְעַבִּיד מֵהַאי פָּרָה כל מה שנעשה מפרה זו, המטרה היא בְּגִין לְדַכְּאָה וְלָא לְקַדְּשָׁא כדי לטהר את האדם מהטומאה ולהסיר מעליו אחיזת הקליפות, ולא בא כדי לקדש את האדם ולהוסיף קדושה על קדושתו, וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיָיהִיב לַסְּגָן ואע"פ שניתנה הפרה לסגן שהוא בחסד, אפילו הכי הוּא לָא שָׁחִיט וְלָא שָׂרִיף הוא לא שוחט אותה ולא שורף אותה, אלא זר שוחט ואלעזר רואה כדי לא לעשות פעולות של דין, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכַּח דִּינָא בְּסִטְרוֹי כדי שלא ימצא דין מצד הכהן שהוא בחסד, וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא שָׁלִים יַתִּיר וכל שכן שלא ניתנה מצות הפרה לאהרן הכהן שהוא במדרגה שלמה יותר מאלעזר, כי הוא באבא עלאה ששם שורש החסד, דְּלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תַּמָּן וּלְאִזְדַּמְּנָא תַּמָּן שלא ראוי לאהרן הכהן להימצא שם ולהזדמן שם בשריפת הפרה שלא לעורר דין במקום גבוה.
הַאי פָּרָה, כֵּיוָן דְּאִתְעַבִּיד אֵפֶר זאת הפרה כיון שנעשתה אפר, שהיא אותיות א-פר שנכללו בה ה"ג מנצפ"ך לבחינה אחת, בָּעֵי לְמִשְׁדֵּי בֵּיהּ עֵץ אֶרֶז, וְאֵזוֹב, וּשְׁנִי תוֹלַעַת צריך להשליך בה עץ ארז שהוא בתפארת, ואזוב שהוא ביסוד ושני תולעת שהוא בגבורה, וְהָא אִלֵּין אִתְמָרוּ והרי אלה הדברים כבר למדנו עליהם בפרשת מצורע. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר שהוא בגבורה שהיא מעלה את המלכות מתוך הקליפות, וְלֹא קָדוֹשׁ שהוא בחסד. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר פי', שבתחילה צריך להטהר מחוץ למחנה שהוא מקום טהור, דְּהָא טָהוֹר לָא אִקְּרֵי אֶלָּא מִן סִטְרָא דִּמְסָאַב בְּקַדְמִיתָא כי לא נקרא אדם טהור אלא שהיה טמא בתחילה. וכן המלכות, בתחילה עולה מבין הקליפות למקום טהור ואח"כ למקום קדוש.
רָזָא דְּכֹלָּא הַאי דִּכְתִּיב כל סוד פרה אדומה הוא מה שכתוב לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא, שפי' בְּגִין דְּכָל דִּינִין תַּתָּאִין לפי שכל הדינים התחתונים אינם מתעוררים, וְכָל אִנּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא וכן כל אותם כוחות טומאה שבאו מצד הטומאה ואין להם שליטה, אלא כַּד אִיהוּ יָנְקָא מִסִּטְרָא אָחָרָא כאשר המלכות יונקת מן הסטרא אחרא, וִיתִיבַת בְּדִינָא ויושבת בדין ופועלת דין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (ישעיה לד, ו) חרב לה' שהיא חרב נוקמת נקם ברית מבחי' המלכות מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב ע"י אחיזת הקלי' היא מלאה דם נידות, וע"י מעשה אפר הפרה היא נטהרת. כְּדֵין, כֻּלְּהוּ מִתְּעָרֵי וּמִסְתַּלְּקֵי וְשָׁרַאן בְּעָלְמָא ואז כוחות הקליפות מתעוררים ועולים ושורים בעולם לפעול הדין, כֵּיוָן דְּעָבְדֵי הַאי עוֹבָדָא דִּלְתַתָּא כיון שעושים את מעשה פרה אדומה למטה, וְכָל הַאי דִּינָא בְּאָתָר דָּא דְּהַאי פָּרָה וכל הדין הזה נעשה במקום הזה בזאת הפרה ששוחטים אותה ושורפים אותה ואוספים את אפרה, וְרָמַאן עֲלָהּ עֵץ (דף קפא ע"א) אֶרֶז וְגוֹ' ומשליכים לתוכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת ועי"ז מתמתקים הדינים ומתבטלים. כְּדֵין אִתְחַלָּשׁ חֵילָא דִּלְהוֹן אז נחלש כח הקליפות שמהן באה הטומאה לעולם, וּבְכָל אָתָר דְּשָׁרַאן, אִתַּבָּרוּ וְאִתְחַלָּשׁוּ וְעָרְקִין מִנֵּיהּ ובכל מקום ששורות ונמצאות הקליפות, הן נשברות ונחלשות ובורחות מחמת מי החטאת, דְּהַאי חֵילָא דִּלְהוֹן אִתְחַזֵּי כְּגַוְונָא דָּא לְגַבַּיְיהוּ כי כח הזה שלהם נראה להם שהוא נשבר ונשרף כמו שנעשה בפרה, כְּדֵין לָא שָׁרַאן בְּבַר נָשׁ וְאִתְדַכֵּי ואז לא שורים עוד באדם ונטהר האדם ע"י אפר הפרה.
וְעַל דָּא אִתְקָרֵי מֵי נִדָּה ועל כן נקרא מי נדה כי הוא, מַיָּא לְדַכְּאָה מים לטהר שהוא מטהר את טומאת הנדה מן המלכות. כַּד עָלְמָא שָׁארֵי בְּדִינָא וכאשר העולם שורה בדין מחמת אחיזת הקליפות, וְסִטְרָא מְסָאֲבָא אִתְפַּשַּׁט בְּעָלְמָא וצד הטומאה מתפשט בעולם, הָכָא אִתְכַּלִּילָן כָּל זִינִין מְסָאֲבָא, וְכָל זִינֵי דַּכְיוּ כאן במלכות נכללים כל מיני טומאה וכל מיני טהרה, וּבְגִין כָּךְ טוּמְאָה וְטָהֳרָה, כְּלָלָא עִלָּאָה דְּאוֹרָיְיתָא לכן הטומאה והטהרה הם כלל גדול בתורה כי בהן תלויה הטהרה של השכינה הקדושה, וְאוֹקְמוּהּ חַבְרַיָּא וכבר בארו זה החברים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לבנו רבי אֶלְעָזָר, עָבַדְתְּ דְּלָא יֵימְרוּן חַבְרַיָּא מִלָּה אַבַּתְרָךְ עשית שלא יאמרו החברים דבר אחריך כי אמרת לבדך כל מה שיש בסוד פרה אדומה.