משלוח מנות ומתנות לאביונים

ו אדר תשפ"ה | 06/03/2025 | 19:32

התלהבות במשלוח מנות

יקיים מצות משלוח מנות בשמחה ובהתלהבות קודש, כדברי קדשו של בעל ה'קדושת לוי' (ח"ב קדושה שלישית עמ' שסב) וז"ל: יתלהב כל אדם במצות משלוח מנות, בראותו שאיש ישראלי יש לו כח לבטל גזירות הבורא יתברך, ואם יחשוב האדם שמעשה ידיו עושין כל כך פעולה למעלה אזי יתלהב לעבודתו לעשות הכל נחת רוח ליוצרו, ולא לשם פנייה אחרת, והאל יעשה עמנו נסים ונפלאות לטובה אות, ויקוים בנו "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו), "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" (ירמיהו לא, יב), אמן סלה. עכ"ד.

התעוררות השפע ע"י מצוות פורים

עוד כתבו בספרים הקדושים שבכל פורים מתעורר שורש מרדכי ואסתר. על כן צריך לשלוח מנות איש לרעהו גם אם הוא עשיר להוסיף לו שפע, כי מעולם העליון אין מדקדקין, "וכל הפושט יד נותנין לו" (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד), ובזה מעוררין שפע העולם העליון הנקרא שורש מרדכי, וגם משתה ושמחה לעורר שורש אסתר. גם על ידי זה יבא שפע אור תורה ותשובה לאשר צריכים, וזה המתנות לאביונים שהם עניים באמת שישובו. (נחלי בינה עמ' שצו).
המתקת הדינים
דע כי כאשר מקיים אדם את מצוות משלוח מנות באהבה ושמחה, גורם הוא על ידי זה להמתקת הדינים שנגזרו עליו חלילה. ורמז לדבר בכתוב (תהילים פו, יג): "ו'הצלת נ'פשי מ'שאול ת'חתיה" שהוא ר"ת "מנות". (אמרי נועם מועדים פרשת צו זכור ולפורים עח ע"א).

בפורים חייב הקב"ה לשלוח מנות של השפעות טובים תחילה ואנו נחזיר לו מצוות ומעשים טובים

השפת אמת (מגילה ז: ד"ה בגמרא רבה שדר) חידש להלכה דאינו ראוי שישלח אדם משלוח מנות לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה, שהרי כתיב (אסתר ט, יט) "ומשלוח מנות איש לרעהו". וחציף הוא לקטן לכנות 'רעהו' למי שגדול ממנו, אך אם שלח הגדול לקטן תחילה מותח הקטן להחזיר ולשלוח לו מנות, שהרי גילה הגדול את דעתו שהוא מחשיב את הקטן בכלל 'רעהו', וממילא מותר לנו לתת לו משלוח מנות.
לפי זה שמעתי דבר נחמד מצדיק אחד, שבפורים 'חייב' הקב"ה כביכול לתת לנו משלוח מנות עם השפעות טובות תחילה, ורק אז נחזיר לו מצוות ומעשים טובים, שהרי אסור לנו לפתוח ולכנות את הקב"ה בכינוי 'רעהו', ומשום הכי מוכרח הקב"ה כביכול להשפיע כל טוב סלה, כדי שיוכלו בני ישראל לקיים מצות היום ולהחזיר לו מנות של מצוות ומעשים טובים.
והרה"ק משינאווא זיע"א אמר דידוע הוא שהקב"ה מקיים את כל המצוות. ואם כן איך ובמה הוא מקיים מצות משלוח מנות, אין זאת אלא על ידי שהוא משפיע לעמו ישראל בימי הפורים האלה מחילה סליחה וכפרה בני חיי ומזוני, מטעם זה כתוב במגילה: "ומשלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט, כב). ולא נכתב ולשלוח מנות, כי הפסוק מתכוון גם להקב"ה השולח מנות לזרע אהוביו. איש זה הקב"ה ורעהו הם בני ישראל, המקבלים מאתו יתברך מתנות טובות ביום זה.

כל יהודי בבחינת צדיק גוזר בפורים

כתב רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע בספרו נדבת פי (מאמר מותר שקלים, דף ח.) "וקבלנו, שבימי הפורים יוכל לעלות נשמה קטנה להיכל של צדיק מופלא בלי שום מעכב, וכן עולין כל התפילות ל'כתר' בלי שום מעכב." כל זה קבלתי בלחישה, ונעשיתי הולך רכיל [ולגלות סוד זה] מאהבת ישראל, פתחתי לך כנקב סידקית כי יש בזה רזי דרזין" עכ"ד נמצינו למדים כי כל יהודי הוא בבחינת 'צדיק גוזר' בימי הפורים.
ואולי דייק לומר 'ימי הפורים' כי י"ד וט"ו בכלל.
וכתב הרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע אמר, שבשושן פורים אפשר לפעול יותר מבפורים עצמו. (ילקוט עטרת צבי עמ' תטז).
למדנו מדברי הפלא יועץ להרה"ק מהורנסטייפל (טברסקי פורים) שישנם ג' סגולות ביום הפורים, א. שאפילו תפילת היחיד מתקבלת. ב. שצריך לכוון בתפילה ויהא פיו וליבו שווים. ג. להיטהר ולהזדכך ממחשבות רעות, וכולם רמוזים במה שנאמר (אסתר ט, כה) "ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", ו'בבואה' לשון יחיד, שאפילו יחיד הבא לפני המלך בתפילה ובתחנונים נענה ברחמים וברצון. אמר עם הספר - שהאמירה תהא בכוונה. ישוב מחשבתו הרעה, ללמד שניתן לשוב ולהיטהר מכל המחשבות הרעות.

משלוח מנות איש לרעהו ולא ע"י שליח

ועתה בפורים בעת רצון נתגלה אהבתו ויראתו ותפארתו ית' בעולמות שלמטה בלתי מסכים ולבושין, ולזה אנו עושין בדוגמא משלוח מנות איש לרעהו, בכדי שיתעורר עלינו הדוגמא דלעילא, שיתגלה לנו אורות עליונים מאיש – זה הקב"ה (סוטה מב:) לרעהו – זהו כנסת ישראל, הגשמי והרוחני בלתי שום מסך המבדיל. ולזה נכון שיתן משלוח מנות איש לרעהו דייקא מיד ליד ולא על ידי שליח, שיתעורר דוגמא דלעילא גם כן. (נחלי בינה עמ' שצה).
 משלוח מנות - זכו ישראל לנ' שערי בינה
ידוע כי המן רצה לעשות 'מות' לעם ישראל, אולם הקב"ה פתח לנו חמשים שערי בינה שזה אות נ', והכניס אותם בתוך ה'מות' ונהיה 'מנות'. שהמן הרשע אמר בליבו, הרי אף משה רבם לא השיג את שער החמישים, ומסתמא גם מרדכי לא השיג. והמן הגיע לחמישים שערים של הקליפה, והיה בטוח שינצח. אבל לא ידע שאמנם משה רבינו בחייו לא השיג את שער הנ', אבל בפטירתו השיג גם את שער החמישים. ואם כן גם מרדכי השיג, ואז נוספה האות נ' בתוך המילה 'מות' ונהיה 'מנות', וזהו הציווי של 'ומשלוח מנות איש לרעהו'. (ע"פ שפתי מהר"ש לל"ג בעומר עמ' קכה).
עוד רמוז בפסוק זה, כי מילת 'איש' עולה בגימ' 311, ומילת 'רעהו' גם היא בדיוק גימ' 311, שעל ידי משלוח מנות נעשה גם הוא רעהו של חבירו ואהוב לחבירו, ועל ידי האחדות הזו מבערים את הקליפה.

משלוח מנות – אחדות

המן נקרא במגילה "צורר כל היהודים" (אסתר ט, א). צורר מתפרש מלשון שונא ומלשון מקבץ ומאסף, כמו צורר אדם מטבעות במטפחתו, וכן צרור מפתחות וכדומה. המן הרשע בשנאתו התהומית הצליח לאחד את כל היהודים לעם אחד ולאחדות אחת. (ברית כהונת עולם מאמר הסתר אסתיר פרק לט).
לזכר זה קבעו את מצות "משלוח מנות" - זכר לאחדות ולאחוה שנעשה בין ישראל ביום הפורים. כי "הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה" (אסתר ט, כח). עניים ויתומים ואלמנות, שהמשמח את אלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיה נז, טו): "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

להרבות בצדקה ביום זה

וענין מצות נתינת הצדקה ביום זה, ענינו אשר בכל שנה ושנה בהגיע ימי פורים נתגלה מחדש אותה ההארה שהיה בימי מרדכי ואסתר כנודע למשכילים, ולכן מצוה עלינו להרבות בצדקה ביום הזה בכדי שנוכל לקיים אותה ההארה שנתגלה גם עתה באמצעות סיפור המגילה והארתה היום, והכל תולה בנתינת הצדקה אשר מקום שורשה ביסוד עליון, ובפרט ביום הזה רומז הצדקה ליסוד דאבא, כן כל הפושט יד נותנים לו, ותועלתו גדולה במאד להציל את עצמו משטן ופגע רע, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי י, ב) "צדקה תציל ממות". (אור המאיר מז'יטומיר מגילת אסתר לד ע"ב ד"ה שושנת).

מתנות לאביונים

אמרו רבותינו (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) 'כל הפושט נותנין לו'. נמצא מעלת הצדקה ביום זה לכל מבקש, ואף דבכל השנה יש לאדם ליזהר שלא לתת למי שאינו הגון, כיון שגורם על ידי זה שהסטרא אחרא תינק גם כן מן הקדושה, מכל מקום ביום זה מתגלה אור גדול ששורף כל החיצונים, ואין להם אפשרות לינק והנתינה מועילה בכל אופן. ולכן, ככל שאדם מפזר יותר, כך נותנין לו ברכה כפולה מן השמים, בבחינת 'כל הפושט יד - נותנין לו'.
וכתב הרי"ח הטוב זי"ע, שיתן האדם 'פז"ר' (287) מטבעות בשקית אחת, ו"פזר" בשקית אחרת, ויתנם לגבאי צדקה שימסור אותם לשני אביונים, לקיים בזה מצות מתנות לאביונים, וזוהי מצוה גדולה. וסמך לזה (תהילים קיב, ט): "פז"ר נתן לאביונים" (תהילים קיב, ט). ועל האדם לדעת כי "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי יא, כד). וכשאדם מפזר בשמחה גם למעלה משפיעים עליו שפע גדול.

המן חילק צדקות

כתב הגאון רבי יהונתן אייבישיץ זצ"ל ביערות דבש (ח"ב דרוש טו) שכאשר סירב אחשוורוש ליטול את עשרת אלפים ככר כסף מידי המן ואמר לו (אסתר ג, יא): "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". חילק המן כסף זה לעניים ואביונים. ומוסיף, שבשכר זה זכה לשכר גדול שבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (גיטין נז:). ומכל מקום לא הגינה עליו זכות המצוה מפני שהיה עבדו של מרדכי (כמבואר במגילה טז.), וקיימא לן (פסחים פח:) "מה שקנה עבד קנה רבו", ואם כן לא יהיב מדיליה מידי, אך כיון דסוף סוף נהנו העניים זכה לשכר טוב באחרית הימים.
ללמדנו על השכר הנורא לבעלי צדקה וחסד ואפילו אם הם פחותים ביותר...

הגבירים אינם מרוצים

"ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו" (אסתר י, ג) "לרוב אחיו" - ולא "לכל אחיו" (רש"י שם ועי' מגילה טו:). היתכן? מפני מה באמת היה מרדכי גואלו ומצילו של העם היהודי "רצוי לרוב אחיו" בלבד ולא "לכל אחיו?", השיב על זה רבי שלום מבעלז זי"ע בדרך צחות, שהיה מרדכי "דורש טוב לעמו". היינו, שתיקן שיהיו נותנים בפורים מתנות לאביונים לכן היה "רצוי לרוב אחיו" ולא "לכל אחיו", לכן הגבירים לא היו מרוצים ממנו. (מאוצרנו הישן 220).

מעלת הצדקה במאוד מאוד ביום זה

ובספר קדושת לוי (קדושה שניה עמ' שנב) כתב במעלת נתינת הצדקה ביום זה, וז"ל: ביום הזה יש להרבות במתנות לאביונים בחדוה ובשמחה רבה, הגם שבכל זמן ובכל עת ובכל יום יש להרבות בנתינת צדקה בשמחה רבה, היום ביום פורים יש לשמוח עד מאד כשמקיימין מתנות לאביונים, כי כמו שנותן האיש הישראלי צדקה לעני ומתלבש את עצמו במדת החסד ומתחסד עם העני, כן גורם שהקב"ה מתלבש את עצמו במדת החסד ומשפיע בחסדו לכל העולמות ולכל השרפים ולכל אופני הקודש לכל העולמות ולכל הנשמות ולכל ההיכלות, שפע רב וששון ושמחה לכל העולמות ולעולם התחתון, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנא:) "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" וכמו שישראל מנהיגין את עצמם בעולם הזה כן מעוררין המדות למעלה, אם עושין חסד עם חבריהם ורחמנות עם חברים, ככה מעוררים חסדים ורחמים למעלה על כל העולמות.
ואשרי העובד את הבורא ב"ה וגורם בצדקה שנותן, ובחסד שמתחסד עם העני ובשמחה שמשמח את העני ואשתו ובניו, כן הוא גורם ששון ושמחה חסד ורחמים לכל העולמות רבוא רבבות עולמות עד אין קץ, ולכל שרפי הקודש ולכל חיות ואופני הקודש ומלאכי הקודש וההיכל הנשמות והעולם התחתון, ומלאים כל העולמות ומלאכים והנשמות וההיכלות ועולם הזה ששון ושמחה וצהלה וחסדים ורחמים ואשרי לו ולנשמתו, ולא די אלא כשנשמתו עולה למעלה כל המלאכים וכל העולמות וכל הנשמות מחבקין ומנשקין אותו עבור שנשמתו גרם השמחה והששון וצהלה לכל העולמות ולכל המלאכים שנשמתו גורם הששון והשמחה והצהלה והשפע לרבוא רבבות אלפים עולמות ולרבוא רבבות אלפים מלאכים ושרפים וחיות ואופני הקדש, וכל העולמות וכל המלאכים מכריזין לפניו הבו יקר לדיוקנא לפלניא – דעביד רעותא דמאריה בנתינת מתנות לאביונים, נוסף לזה וחבה יתירה הוא לנשמות עם בני ישראל המקיימים מתנות לאביונים וכל המצות, לא די שגורם שפע בכל העולמות אלא ששימח את הבורא ב"ה עלת כל העלות ועושה נחת לבורא היוצר ועושה הכל. עכ"ל.

עולה לשער החמשים בזכות הצדקה

"ומתנות לאביונים", כמספר שער"י בינ"ה, שעולין בזכות שמרבים צדקה לשער החמשים, כולל שער החמשים בעצמו שכולל כל השערים. (כתם אופיר קאמארנא אסתר ט, כג).