דרוש לתענית אסתר

ב' אדר התשפ"ה | 02/03/2025 | 19:22

דברי מוסר והתעוררות

הטעם שקבעו את תענית אסתר

י'דוע ה'דבר ו'מפורסם ה'ענין כי בימים האלה בזמן מרדכי ואסתר היתה מחיית עמלק, ועל כן ראו חז"ל לקבוע את יום צום תענית אסתר כדי לעורר לבם של ישראל בתשובה, ובכך ימחה שמו וזכרו של עמלק מן העולם, עד בלתי השאיר לו שריד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. וכך היה בזמן מרדכי ואסתר שידע את כל אשר נעשה בשמים ממעל כי גבר ס"מ שרו של עמלק, מחמת שנהנו ישראל מסעודתו של אותו רשע, ומיד עורר מרדכי את ישראל לשוב בתשובה, והכריז צום בכי ומספד שק ואפר, ובכך התיש כח שרו של עמלק למעלה.

מרדכי היהודי מעורר את העם

הפליגו חכמים לספר התעוררות אשר עורר מרדכי הצדיק לפני קהל עדת ישראל בצומם, הפלא ופלא, כמבואר בתרגום רבתי, על הפסוק ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' (אסתר ד, א). וכך מתאר התרגום: כאשר ראה מרדכי הצדיק הגזרה שנגזרה ואת האיגרת שנחתמה, קרע בגדיו מלפניו ומאחריו וילבש שק ויתפלש באפר, והרים קולו ואמר: אוי כמה גדולה גזרה זו שנגזרה עלינו שגזרו המלך והמן, לא על חציינו גזרו וחציינו עזבו, לא על שלישנו ולא על רביעינו, אלא על כל הגפן כולה גזרו המלך והמן, לעקור ולשרש כנה מן שרשיה.
וכאשר ראו בית ישראל את מרדכי הצדיק הגדול והחשוב עליהם, כולם נתקבצו ובאו עדיו, עד שהיה קהל וקבוץ עם רב עד מאד, שאין להם מספר. עמד מרדכי על רגליו בתוך הקהל ויען ויאמר: עם בני ישראל, עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמים, הלא ידעתם מה שהיה ולא שמעתם מה שגזר עלינו המלך והמן ולהמית אותנו מעל הארץ, ולהאביד אותנו מתחת השמים, אין לנו מלך שנסמוך עליו גם לא נביא שיתפלל בעדינו, אין לנו מקום לברוח, גם לא מדינה להינצל שמה, בכל מקום ומקום באים עלינו, ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו, הננו כצאן אשר אין להם רועה, וכספינה בלב ים אשר אין לה רב חובל, יתומים היינו ואין אב, ובהיותו יונק מתה אמו.
באותה שעה הוציאו הארון בשערי שושן והביאו עליו ספר תורה מעוטף בשק ומתפלש באפר, וקראו בו (דברים ד, ל-לא): "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך וכו'".

ללמוד מנינוה איך זעקו לה'
 

קם מרדכי על רגליו בתוך הקהל, התחיל ואמר כי ישראל עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלהיו, קומו ונראה באנשי נינוה כאשר נשלח אליהם יונה בן אמתי הנביא להפוך את נינוה, וכאשר הגיע הדבר אל המלך, קם מעל כסאו והסיר כתר מלכות מעליו ויתכסה בשק ויתפלש באפר, ויצעק בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר: האדם והבהמה הבקר והצאן, אל יטעמו מאומה ואל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה, ויקרבו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם, וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונה ג, ז-י). גם אנחנו נעשה כהם, נקדש צום ונקרא תענית, אולי יראה ה' בעניינו ולא נאבד, כי אלה הצאן עוללים ויונקים מה עשו.

היהודים בעצרת תפילה וזעקה
 

ואז געו כל עדת ישראל בבכיה וצעקה גדולה ומרה, וגזרו עליהם תענית, וגזרה אסתר המלכה שיצא החתן מחופתו בלבוש שק ואפר, והכלה מאפריון שלה בעפר ואפר על ראשה, ושהאדם והבהמה והצאן אל ירעו ואל יטעמו מאומה, והפרישו גם היונקים משדי אמן. ובעת ההיא ביררו מתוך הקהל ומצאו בהם י"ב אלף כהנים, ולקחו שופרות מימינם וספר תורה משמאלם, בוכים בקול מר ואומרים: אנא ה' אלהי ישראל, אלוה סליחות והרחמים, הרי התורה שנתת לנו, והרי עמך אהובך אשר אהבת בטלים מן העולם, ומי יקרא בספר התורה הזה, ומי יזכיר שמך, הלא השמש והירח יחשכו אורם, שהרי המה לא נבראו אלא בשביל ישראל. והיו הכהנים והעם נופלים על פניהם ואומרים עננו, עננו מלכינו עננו. והשופרות היו תוקעים ותבקע הארץ לקולם, וכל עדת ישראל קהל רב ועוללים ויונקים עמהם עונין אחריהם בקול מר, חננו ה' חננו, עד שבכו כל צבאות השמים, ונתעוררו אבות העולם מקבריהם בחברון.

אסתר משתתפת בצום יחד עם כל ישראל
 

וגם אסתר הצדקת צמה שלשה ימים לילה ויום, ותלבש שק ואפר, ודמעתה על לחייה, ודפקה שערי שמים בתפלה ובמרר בכייתה. כה אמרה בתפלתה: אתה הוא האל הגדול אלהי אברהם יצחק ויעקב ואלהי בנימין אבי, לא לפי שטובה אני בעיניך, באה אני לפני המלך הטפש הזה, אפס על עמך ישראל שלא יאבדו מן העולם, כי בעבור ישראל בראת העולם כולו, שאם ישראל יאבדו מן העולם מי יאמר לפניך "קדוש קדוש קדוש" בכל יום ג' פעמים? וכמו שהצלת את חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש, ואת דניאל מתוך גוב האריות, כן תציל אותי מיד המלך הטפש הזה, וגמול עמי חן וחסד בעיניו.

תפילת אסתר להקב"ה
 

בדמעות אמרה אסתר הדבר, ובתחנונים סדרה תפלתה, בבקשה ממך שומע תפלה, בעת הזאת אשר גלינו ונתרחקנו מארצנו ובעוונותינו מסרתני שיתקיים בנו מקרא שכתוב ונמכרת שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. אם חטאו האבות מה חטאו הבנים? אם נכלה, מי יהיה מודה לפניך? והטף, אם חטאו ועוו, מה עשו יונקי שדים יושבי ירושלים שמסרת בניהם לשחיטה כצאן לטבחה.
זכור לאברהם אהובך אשר נסיתו במסה ומצאת את לבבו נאמן לפניך, והתחזק בדברך כאיש אכזרי על בנו יחידו, ושלח שמאלו על צוארו, ובימינו אחז את המאכלת לשחוט את בנו לקרבן אשה ריח ניחוח לפניך וצדקתו תעמוד לפניך לסמכנו ולתמכנו בצרה הזאת, ותבע עלבונינו מן המן, ונקום נקמתנו מן בן המדתא אשד קנה אותנו כצאן לטבחה, ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור, ואתה הוא האל המושיע ומכניע זדים הכריעהו והכניעהו, ולא תהיה תקומה למפלתו. עזור נא את אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמים מחלון לחלון. ועתה ה' הצליח נא לאמתך הענייה הזאת, ואלה צאן מרעיתך מן הצר הצורר הזה, כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט. ואתה אבי היתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני המלך, ושלח מלאך הרחמים לפני ויכנס עמי חן וחסד ורחמים. וזכות אברהם יכנס עמי, ועקידת יצחק יזקוף אותי, וחסד יעקב תתן בפי, וחינו של יוסף הצדיק על לשוני, וימינך וזרועך ואור פניך תסעדני. רחום וחנון נקראת ארך אפים ורב חסד ואמת, נושא עוון ופשע שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, פדינו והצילנו ותוציאנו לרויה.
ג' צומות צמתי לפניך, מכאן ואילך מה אוכל עוד עשות? ויכולה הייתי לצום ד' או ה' ימים ולא צמתי אלא ג' ימים לעומת ג' ימים שהלך אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו על גבי המזבח לפניך וכרת עמו הברית, לזכור להם עקידת יצחק אביהם סבל צרתם, לגמול אליהם כרוב רחמיך וחסדיך.
וזכור עוד ג' צומות אלו לעומת הג' ימים שהתיצבו בתחתית ההר הכהנים והלוים וישראלים, ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, ופדינו מהצרה הזאת ויפול בשחת אשר כרה, וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידים, וידום המרגיז הזה, כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו, (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו'.
ותשא עוד אסתר את קולה ותצעק צעקה גדולה ומרה, ודמעתה על לחייה, ותחר גרונה מצעקתה ועיניה חשכו מדמעותיה ותאמר: כל ישראל אחי ורעי הנאהבים והנעימים לפני אביכם שבשמים, בקשו עלי רחמים לפני בעל הרחמים השומע תפלות לעתות בצרה, פדה בשלום נפשי וכו' כי ברבים היו עמדי, אתם עוללים ויונקים המעונים מלובשים שקים ויושבים באפר, צעקו ובכו לפני אלהינו שבשמים אולי יחונן ה' צבאות ולא נאבד, כי שומע אל אביונים ה' ואל אסיריו לא בזה, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ברוך אתה ה' שומע תפלה ע"כ.

תפילה וזעקה להתיש כח עמלק
 

הנה אלה עמודי עולם התאמצו לעמוד בפרצן של ישראל לקדש צום ולקרוא תענית ובדברים המרים הממררים נפש כל שומען להשיבן מדרכם הרעה להתיש כח שרו של עמלק למעלה כאמור.
והוא הטעם לצום תעניתנו עתה להרבות סליחות ותחנונים, לשפוך שיחה ולדרוש סליחה מאת האל החנון המרבה לסלוח, על אשר הגברנו במעללינו הרעים כחו של שרו של עמלק. והן עתה בכח סגולת תעניתנו, אולי נוכל נכה בו ונגרשהו ממרום שבתו, עד נוקבא דתהומא רבה. וזה היה טעם חסידים הראשונים אשר לא הספיק להם בצום יום י"ג הוא לבדו וצמים ג' ימים לילה ויום, לכפר מאשר חטאו על הנפש באשמות ומעילות וגבר עמלק, להפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כי הזמן ימצא עזר כנגדם מועד נפילתו בימי המן הרשע נין עמלק. (חמדת ימים ח"ב פורים פ"ב ז-יג).

לעורר את העם לתקן מעשיהם
 

ולפיכך מוטל על ראשי עם קודש לאסוף אליהם קהל עדתם בימי הצומות, וביותר ביום צום תענית אסתר הבא לפני ימי הפורים, להזהיר את עם הקודש עם ישראל לבל יכשלו אל גיל כעמים חלילה, ולעבור על התורה והמצוות בכמה דברים המרגילים לאדם לערוה של תורה, אם כה היה עוון פשעם של ישראל בימי מרדכי ואסתר באכילה ושתיה שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ויזנו אחרי בנות הערלים.
כאשר חכמים הגידו במדרש רבתי דאחשורוש (אסתר רבה ז, יג) ואעתיק את דבריהם כי טובים להשמיען ז"ל: א"ר יצחק נפחא, המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל, הדא הוא דכתיב (אסתר א, ה) ובמלאות הימים האלה עשה המלך וגו'. ואין העם האמור כאן אלא ישראל. אמר המן לאחשורוש: אלהיהם של אלו שונא זימה, העמד להם זנות, ועשה להם משתה, וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם. כיון שראה מרדכי כך, עמד והכריז עליהם ואמר להם: לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשוורוש, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטגוריה כדי שיהיה פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.

הקטרוג הגדול שנעשה בזמן המשתה
 

א"ר ישמעאל: ח"י אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו. מיד עמד שרו של עמלק והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר: רבנו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך? אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך. א"ל הקב"ה: תורה מה תהא עליה? אמר לפניו: רבונו של עולם תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל. באותה שעה אמר הקב"ה לעמלק אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה, אשביתה מאנוש זכרם, מיד אמר הקב"ה לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה. באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה, ויכתוב עליה. מיד יצתה התורה בבגד אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה, וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו: רבש"ע, אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם, שנאמר הן אראלם צעקו וגו', כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם.

מעוררים רחמים וזכות אבות על ישראל
 

באותה שעה רץ אליהו ז"ל בבהלה אצל האבות ואצל משה בן עמרם, אמר להם: עד מתי אבות העולם תרדו בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה? כי חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחין? א"ל מפני מה? א"ל מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש, ובעבור זאת נגזרה עליהם גזרה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם. אמרו לו אברהם יצחק ויעקב, אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתם גזרתן, מה אנו יכולים לעשות? חזר אליהו ז"ל אמר למשה, אי רועה נאמן, כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם, מה תענה על הצרה הזאת? כי באו בנים עד משבר. אמר לו משה רבינו ע"ה: כלום יש אדם כשר באותו הדור? א"ל יש, ושמו מרדכי. א"ל לך והודיעו כדי שיעמוד הוא בתפלה משם ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה. א"ל, רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה, א"ל משה, אם בטיט היא חתומה, תפלתנו נשמעה ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא. אמר ליה בטיט היא חתומה. אמר ליה, לך והודע למרדכי. מיד הלך למרדכי. הה"ד "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה". ע"כ.

מעשה התפילה והצדקה בתענית אסתר

לכן גם אנחנו נתאסף כל אחד בבית מדרשו להקהיל הרבים ביחד כולם באהבה כלולה לשפוך שיח לפני בורא עולם, ותחילה וראש נעשה וידוי ותשובה גדולה, ואחר כך נקרא כל התהלים בכוונה עצומה עם שבעה כורתי ברית, וכן לומר דברי כבושין ומוסר חוצבי להבות, ואחר כך נעשה תפילת המנחה ונודע דאגרא דתעניתא דצדקתא ועל כן ראוי שכל אחד יתן צדקה פדיון אכילתו ביום התענית ויקבל על עצמו איזה גדרים וסייגים לעבודתו יתברך. ועל ידי זה נכין את עצמנו לכבוד יום הקדוש יום הפורים שבו קיבלנו גם כן את התורה שבעל פה, ובלי ספק העושה כן מרוצה הוא לפני אבינו שבשמים ותקובל תשובתו. עכ"ד. (חמדת ימים ח"ב פורים פ"ב אות ו).