נטיעות בקרקע העליונה

בהגיעם לנמל יפו הועברו העולים לעיר ‘רחובות’, שם הוכרחו לעבוד בפרדסים, כתמורה לקבלת מחייתם, גם לבית רבינו הגיעו האחראים, והודיעוהו כי למחר יהיה עליו ליטוע לפחות עשרה נטיעות.

רבינו המשיך כהרגלו לעסוק בתורה בהתמדה ובחשק רב, ולא שת ליבו להתעסק בנטיעות ומילי דעלמא, לעת ערב הגיע הממונה לביתו של רבינו, ושאלו נחרצות על סיבת השתמטותו מעבודת הנטיעות אשר מוטלת על כלל התושבים. 

חייך רבינו ואמר: ‘אני נטעתי עשרה נטיעות בקרקע העליונה’. כוונת רבינו היתה שע"י התעמקותו בתורת הסוד, ייחד הספירות העליונות עשרה במספר, ונטע שם נטיעות יקרות.

הממונה שלא הבין למה התכוון רבינו, חשבו למשוגע, ועל אתר פטר את רבינו מן העבודה, כך יכל רבינו להמשיך גם בימים קצרים אלו בהם שהה בעיר רחובות, לעסוק בתורה כדרכו בקודש.

אחר ימים אחדים, רבינו גמר אומר בליבו לעלות לירושלים עיה"ק ביודעו שמקום מושבו הוא בירושלים, וכן עשה, הטעין יחד עם רעייתו את חפציהם על הרכבת, ובאו לירושלים.

בהגיעו לירושלים עיר הקודש התנודד רבינו כמה פעמים, עד אשר הגיע לחצר הקדושה, חצר ישיבתו, ברח’ שילה אשר בשכונת מחנה יהודה, ושם קבע את מקום מושבו.

בישיבת בית אל

תשוקתו ותאותו של רבינו היתה, לזכות להסתופף בקרבתם של גדולי המקובלים בישיבת בית אל בעיר העתיקה, אשר הם מעתיקי השמועה מדור לדור עד רבינו הרש"ש זיע"א.

רבינו הרגיש כי מן השמים סייעוהו, שזכה לשכון בירושלים, ומידי יום אחר תפילת שחרית היה מכתת רגליו אל בית המדרש ק"ק חסידים ‘בית אל’, שם למד מפי הגאון המקובל רבן של חסידים ר’ שלום הדאיה זצוק"ל.

מלבד זאת, הצטרף רבינו לישיבת רחובות הנהר שעמד החסיד המקובל חכם שאול דוויק הכהן זצוק"ל המכונה ‘השד"ה’, ויצק מים על ידיו. לאחר פטירת השד"ה בשנת תרצ"ג, למד רבינו עם המקובלים בבית הכנסת מגן דוד, אשר כיהן בה בנו של השד"ה ר’ אליהו דוויק, עד שנת ת"ש - עת פרוץ מלחמת העולם השניה. כמו כן למד בישיבת אמת ליעקב, שם שמע את שיעוריו של הצדיק המקובל ר’ יעקב לופס זצוק"ל.

שיעוריו הקדושים

יומו של רבינו היה עמוס לעייפה בשיעורים קדושים, מלפני תפילת שחרית עם תלמידיו המקובלים, ולאחמ"כ שיעורים רבים בכל מקצועות התורה, אליהם היו מתאספים מכל הסוגים ומכל הגוונים, לשמוע דברותיו הטהורות, ושיעוריו המחכימים.

רבינו זירז תמיד את הבעלי בתים שיתמידו בקביעת עיתים לתורה. ובפרט הבהיר באזניהם שלא יפסידו אפי’ יום אחד מהקביעות, כי אם תעזבני יום - יומיים אעזבך. והיה רגיל לומר שאף מי שנאנס ולא יכל להגיע לתחילת השיעור, יתאמץ לבוא באמצע השיעור, ואפי’ לסוף השיעור יבוא. ואף אם יגיע כשיאמרו הקהל “ר’ חנניא בן עקשיא" גם זה לטובה הוא, כי השקידה וההתמדה ערכה גדול מאוד מאוד.

ובשביעית יצא לחפשי...

רבינו זיע"א קידש עצמו בעשותו ‘תשובת הקנה’, דהיינו שהתענה במשך שש שנים רצופות, וזכה למדרגת ‘ובשנה השביעית יצא לחפשי חינם’ דהיינו חינם מיצר הרע, שאין יצה"ר שולט עליו.

רבינו זיע"א בכח קדושתו וצדקתו, ובכח דביקותו בתורה הקדושה, היה רואה למרחקים עצומים, וידע עתידות באופן מוחלט. כמאמר חכמינו, איזהו חכם הרואה את הנולד. והיועץ בו כשואל באורים ותומים, כל תשובה חקוקה בסלע, מדויקת להפליא. רוח הקודש היתה מפעמת בקרבו, וידע לומר נסתרות ותעלומות, אשר נסתרו מעיני בני אדם.