ליל הסדר

לכתחילה יש להסב דרך חרות על כרים וכסתות, אין לו כרים וכסתות יסב על כסא אחר או על ברכי חברו, (שו"ע סי' תעב ס"ב משנ"ב שם ס"ק ח כה"ח שם ס"ק טז) ואין להסב על ברכי עצמו, וכן מי שמסב באויר לא יצא יד"ח הסבה, וצריך לחזור ולשתות בהסיבה, (באורל"צ (פט"ו ש"א), והגרי"ש אלישיב (הו"ד במשנ"ב דרשו שם), והגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז).

על פי הסוד יש ענין שישאר מעט מכל מין הקערה כל הסדר. (בא"ח פרשת צו).

כתב מרן החיד"א (בעבודת הקודש סי' ז או' רח) וז"ל יראה שהלילה הזו מאירה כשמש בתוקף אורות עליונים ועל כן היצר הרע מבקש עילה ליכנס באחד מבני הבית. והחכם עיניו בראשו של"ו תנעול דלת ויעביר הכל מוציא מצ"ה ומכניס אהבה ואשריו.

כל הארבע כוסות צריכין שטיפה והדחה, שירחצם מבית ומחוץ בכל פעם.

צריך להביא לפני בעל הבית קערה שיש בה שלש מצות, מרור (חסה), חרוסת, כרפס, זרוע, ביצה וחזרת (חסה).

סדר סידור הקערה ליל פסח תקח השלשה מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה והלוי למטה ממנו והישראל למטה ממנו והם שלשה בחינות חב"ד דאבא עלאה, אח"כ תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה ותניח על השלשה מצות (פירוש סמוך כמו ועליו מטה מנשה) הזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך, והביצה הרומזת לגבורה בצד שמאל שלך, ומרור הרומז לתפארת באמצע כי תפארת מכריע בין חסד וגבורה, והחרוסת בצד ימין תחת הזרוע בקו ימין והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להוד תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל, וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי לעשות בו אח"כ כורך והוא נגד יסוד והקערה בעצמה הכוללת כולם נגד המלכות, הרי עשר ספירות דחכמה ואל ישנה מזה הסדר ואשרי למי שמכוין כך.

מובא בספרים הקדושים שטוב שבעל הבית יסדר בעצמו את הקערה.

מה טוב למי שחננו ה' יתברך בעושר שיעשה קערה גדולה מכסף טהור ויקיים מצות "זה אלי ואנוהו".

צריך להתחיל את עריכת ליל הסדר דוקא אחר צאת הכוכבים.

צד שמאל, וראוי לעמוד על המשמר לזכור ולהזכיר את אחרים להיסב.

צריכים היסבה בשתיית ארבע כוסות, ובאכילת ארבע כזיתות של מצוה, ושאר כל סעודתו אם רצה להיסב הרי זה משובח.

כאילו לא היסב כלל, וצריך לחזור ולשתות או לאכול בהסיבה, שהדין הוא שבארבע כוסות חוזר ושותה בהיסבה, וכן בארבע כזיתות חוזר ואוכל בהיסבה, והנשים שלא הסבו בדיעבד יצאו.

כן

אינו מברך ברכת הגפן, כיון שברכת הגפן פוטרת עד כוס שני ועד בכלל.

נוהגים להצניע את חצי המצה השמורה לאפיקומן תחת המפה, זכר למה שכתוב משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, ויש נוהגים לכרכה במפה ולהניחה על כתפם זכר ליציאת מצרים, ויש נוהגים לומר לזה שנושאה על שכמו מאין באת והוא עונה ממצרים, ולאן אתה הולך לירושלים, ועונים לשנה הבאה בירושלים הבנויה, וקודם שיעשה היחץ יאמר לשם יחוד וכו'.

שיעור הכוס הוא כ"ז דרה"ם שהם שמונים ושש גרם כחשבון כו"ס, וצריך לשתות לכתחילה כל הכוס, ובדיעבד אם שתה רובו יצא. ואם הכוס גדול יותר, מספיק שישתה רביעית כשהוא רוב הכוס, אפילו לכתחילה, וצריך לשתות הרביעית בבת אחת ולא יפסיק לשתות בסירוגין.

צריך שאחר ימזוג לו הכוס דרך חירות, וצריך לעשות המזיגה במים בשלש הפסקות בזה אחר זה, לכל הארבע כוסות, ומה טוב אם יש לו מים "שלנו" שנשארו מאפיית המצות שיעשה בהם המזיגה.

בחצות היום של ערב פסח יכניס את הילדים שינוחו וישנו כשעה כדי שבלילה יהיו ערניים. ומצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, בליל פסח קודם עשיית הסדר, כדי שלא יישנו, ויראו שינוי וישאלו.

לא יענו "ברוך הוא וברוך שמו" אלא "אמן", כיון שיוצאים ממנו ידי חובה.

יתחיל הקידוש מעומד, ויברך ברכת בורא פרי הגפן, וברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו', וברכת שהחיינו, ויכוין לפטור את המצה והמרור בברכת שהחיינו, ואחר כך ישב וישתה הכוס בהיסבה וכנ"ל.

מנהגנו שלא לברך ברכת הגפן אלא על כוס ראשון ושלישי בלבד. ומנהג בני אכנז לברך על כל כוס וכוס.

נוטל ידיו כדין נטילת ידים לאכילת פת כדי לטבל הכרפס במשקה, ולא יברך על נטילת ידים, ואשרי הנזהר ליטול ידיו בטיבול משקה בכל השנה כולה.

טוב שיעשה הנטילה בביתו, ולא בחצר כדי שלא יצטרך לצאת לחצר מתחילת הקידוש עד סוף הסעודה וכן הנטילה שלפני הסעודה יעשנה בתוך הבית.

יקח כרפס פחות מכזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, ויטבילנו בחומץ, או במים עם לימון, או במי מלח. ויברך עליו בורא פרי האדמה ויכוין לפטור בברכה זו גם את המרור.

כן וישאיר בקערה מהכרפס עד אחר המוציא, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור.

יקח את המצה האמצעית, ויחלקנה לשתים, ויתן חציה הגדול לאחד מן המסובין להצניעו לאפיקומן וחציה השני הקטן יניח בין שתי המצות השלמות.

לפי הסוד צריך לחלק את המצה האמצעית צורת ד' ו'. וציור של ו' יניח לאפיקומן, וצורת ד' יניח בין המצות, ולא יבצע בסכין אלא רק בידו, שכן דרכו של עני.

כן

אפילו עני שאין לו כרים וכסתות יסב על הספסל, או יסמוך על ירך חבירו, אבל לא על ירך עצמו, מפני שנראה כדואג ואבל ב"מ.

מה הענין באמירת שיר השירים?
יש בזה טעם לפי הסוד, ועיין בזוה"ק פי תרומה (דף קמד ע"א) שכתב על שיר השירים דאיהו כללא דכל אורייתא, כללא דכל עובדא דבראשית, כללא דגלותא במצרים וכדי נפקו ישראל ממצרים וכו'.

המרור הוא עלי החסה ויזהר שיקח רק הקלחים ולא העלים עצמם מפני שמצויים בהם הרבה תולעים וקשה לבודקן, וגם הקלחים צריך לבודקן. ובני אשכנז לוקחים כריין.

חייבות, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, ואם אינה מבינה לשון הקודש צריך לתרגם לה בשפה המובנת לה.

אינו יוצא ידי חובתו. ומכל מקום אם מקשיב למה שבעל הבית קורא ומכוין לצאת ידי חובה, יצא.

כן.

ראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, ועיין בזוהר הקדוש פרשת בא דף מ' עמוד ב' בשבח אותו שמספר ביציאת מצרים, שהקב"ה מזמן כל פמלייא של מעלה ואומר להם בואו ותשמעו את הספור והשבח שבני מספרים עתה וכו'.

צריך להזהר שלא להפסיק בדיבור באמצע ההגדה ורק אם יש צורך גדול אפשר להפסיק.

נוהגים לשפוך מעט מן הכוס עצמו לתוך כוס שבור, וכן כשאומר עשר מכות ישפוך עשר פעמים ובכל מכה ישפוך מעט, וכן כשאומר דצ"ך עד"ש באח"ב, ישפוך עוד שלש שפיכות סך הכל ט"ז פעמים, ויש מחזורים שיש בהם יהי רצון על כל שפיכה, וטוב לאומרו, ולאחר מכן ישפוך את כולו, ואחר כך שוטפין הכוס ומוזגים אותו שנית.

מכיון שמצוות צריכות כוונה לכן קודם אכילתו יאמר לשם יחוד ויזכיר שהוא מכוין לצאת ידי חובת אכילת מצה, וכן יעשה במרור.

צריך ללעוס המצה יפה, ואחר כך לבלוע, ובדיעבד אם בלע מצה בלי שילעס תחילה יצא.

אסור.

יכול לפורר לו המצה לפירורים דקים ולאכלה.

כל אדם צריך להשתדל לשלם קודם הפסח דמי המצה שיוצא בה ידי חובתו.

לכתחלה עד חצות הלילה, ובדיעבד אם נתעכב עד אחר חצות, יאכל המצה והמרור בלי ברכת המצוות, ואם עבר הלילה אין להם תשלומין.

יקח כזית מצה מן המצה השלישית וכורכו עם כזית מרור, ומטבל בחרוסת ואומר: "זכר למקדש כהלל הזקן" וכו' ואוכלם בהיסבה, ויזהר מאוד שלא ישיח בדבר שאינו מענין הסעודה בין אכילת מצה לאכילת "כורך", ולכן יאכלם בזה אחר זה תכף ומיד בלא עיכוב.

יערוך שלחנו ויסעוד ליבו בשמחה ובטוב לבב כיד ה' הטובה עליו, ולא ישבע הרבה כדי שיוכל לאכול אפיקומן בתיאבון.

יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום, כדי שכשיבא לביתו יקדש מיד אחר צאת הכוכבים.

הזרוע שנהגו לצלותו ולהניחו בקערה של הסדר, אסור לאכלו בליל פסח, אלא למחרת ביום.

כן , וקודם שיאכלנה יאמר "זכר לקרבן חגיגה" ובתוך הסעודה ישורר.

שתי כזיתות מצוה מן המובחר, אחד זכר לפסח, וכזית אחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח ויאכלנו "בהיסבה" ואם קשה לו לאכול שתי כזיתות, די לו בכזית אחת זכר "לקרבן פסח" וזה חובה.

יאכל האפיקומן לתיאבון, ויזהר שלא ימלא כריסו בשעת האכילה, כדי שלא יהיה שבע הרבה עד שיהיה קץ באכילת האפיקומן, כי אז אינו יוצא ידי חובת אכילת האפיקומן.

לא יאכל את האפיקומן בשני מקומות, ואפילו בחדר אחד בשני שולחנות אסור לאכלו לפי שהאפיקומן הוא זכר לפסח ואסור לאכול מן הפסח בשני מקומות ואפילו בבית אחד, אולם אם היו פני המסובין אלו כנגד אלו נחשב כמקום אחד.

יזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ובדיעבד יוצא גם אחרי חצות.

יאכל אותו בלא ברכת המוציא, ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון אם עדין לא שתה כוס שלישי יטול ידיו ויברך המוציא, ויאכל האפיקומן, ואם שתה כוס שלישי ואחר כך נזכר, אז אם אכל בתוך סעודתו מזאת המצה השמורה משעת קצירה שיעור "כזית" סומך על זה, ואם לא אז אפילו לא נזכר אלא עד לאחר ההלל, יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן, ויחזור ויברך על הכוס.

אחר האפיקומן אסור לאכול שום דבר משום דבעינן שיהיה טעם מצה בפיו עד שישן, אמנם מים מותר לשתות, ויש מתירים לשתות קפה, ואפשר לסמוך עליהם לצורך גדול ויש שמשיירין ממצה זו של אפיקומן, לשמירה לחיבוב מצוה.

אם נזכר לאחר שאמר ברכת הטוב והמטיב צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואם לא נזכר אלא בין בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב יגיד שם בא"י אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה את יו"ט מקרא קודש הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים. וכן אם התחיל בא"י של הטוב והמטיב יסיים אשר נתן.

אם עשה כסדר הזה יהיה רצוי לפני ה' יתברך, וצריך לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה, ויש נוהגים להשאר ערים כל הלילה ומספרים ביציאת מצרים.

לכוון בהם כנגד שם ע"ב יוד הי ויו הי שיש בו עשרה אותיות והוא בחי' חכמה וכל סדר ליל פסח הוא בבחי' חכמה.

מצות עשה להגיד לבניו ולבנותיו, ולהרחיב הדיבור בספור יציאת מצרים, ואפילו אם אינם יודעים לשאול, ילמדם כפי דעתם, ולפי דעתו של בן - אביו מלמדו.

נוהגים להגביה את פרוסת המצה שבין שתי השלימות ואומרים הא לחמא עניא, עד מה נשתנה, ויאמר הֵא בצֵרֵי ומנהגנו לכפול פיסקא זו שלוש פעמים.

צריך להיסב לצד שמאל. [ומכל מקון בהיסב לצד ימין כיון שהוא איטר י"א שיצא ידי חובה].