שריפת חמץ

"כל חמירא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהוי (ובפעם השלישית יוסיף ויאמר הפקר) כעפרא דארעא" והביטול יהיה אחר הביעור כדי לקיים ביעור חמץ ושריפתו בחמץ שלו, ויאמר הביטול שלשה פעמים וקודם הביטול יאמר לשם יחוד וכו'.

אף הנשים מצוות על מצות תשביתו, ולכן אם אין האיש בביתו תזהר האשה לבער החמץ לפני זמן איסורו והבעל יבטל החמץ במקום שהוא נמצא, ואם אין הבעל עושה כן תבטל האשה את החמץ ביום י"ד.

טוב להחזירו קודם הפסח, ואם לא החזירו קודם הפסח יחזירנו לאחר הפסח ואין בזה שום חשש, ואם לא החזיר יש בזה משום גזל.

גם מי שבדק את החמץ וביטלו אסור לו מדרבנן להשאיר חמץ בעין ברשותו בפסח, ואפילו תערובת חמץ, אלא ימכרנו לגוי באמצעות הרבנות, ואם לא מכר את החמץ הרי הוא אסור בהנאה, והמוכר חמצו לגוי נכון שלא יכלול הכלים שנמצא החמץ בתוכם, בשטר המכירה.

אדם שעובר ומשהה חמץ ברשותו בפסח, ביטל מצות עשה שנאמר: "תשביתו שאר מבתיכם", ועובר על לא תעשה, שנאמר: "ולא יראה לך חמץ" לפיכך קנסוהו חכמים ואסרו החמץ בהנאה, בין לו ובין לאחרים, ולכן אין לקנות שום מצרך שיש בו חמץ לאחר הפסח, אלא מבעלי מכולת שמכרו את החמץ באמצעות הרבנות.

אסור לאכול חמץ ביום י"ד מסוף ארבע שעות ומעלה, וחושבים השעות בשעות זמניות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ומסוף ארבע שעות עד סוף חמש שעות מותר בהנאה, ומותר למוכרו לגוי, או להאכילו לבהמות ועופות ובלבד שיעמוד אצלם לראות שלא יצניעו החמץ, ויבער כל מה שישיירו ממנו, ומתחלת שעה שישית אסור החמץ בהנאה, ולכן צריך להזדרז ולבטל החמץ לפני כן, שמשעה שנאסר בהנאה אין הביטול מועיל. השנה תשפ"ג סוף זמן אכילת חמץ 10:03. סוף זמן ביעור חמץ 11:23.

לאחר אכילתו ביום י"ד ינקה השינים היטב שלא ישאר חמץ דבוק בשיניו. ומי שיש לו שינים תותבות צריכים לרחצם היטב בין החריצים, עד שלא ישאר שם חמץ ואפילו משהו, וטוב שלאחר הניקוי יערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון.

קודם השריפה יאמר לשם יחוד וכו' המובא בסידורים.

המנהג לשורפו בערבה של "הושענא" (מהרי"ל).

טוב שיפרוס הלחם הנשאר לפרוסות דקות לפני שישרפנו כדי שתשלוט בו האש היטב עד שישרף לגמרי, ואם אינו עושה כן, ישפוך עליו נפט הרבה עד שימאס לאכילה, ומ"מ ישייר כזית (דהיינו 29 גרם) חמץ וישרוף ללא נפט.

אסור להתחיל עד שישרוף, וישרוף ויבטל לפני תחילת שש שעות.