בדיקת חמץ

כיון שמתחילת יצירתו אינו ראוי למאכל אדם, אין עליו חיוב ביעור ולא צריך לא לשורפו ולא למכור לגוי (שעה"צ סימן תנב ס"ק יב).

דעת רוב האחרונים שאפשר לבדוק עם פנס, (מרנן הגרע"י בחזו"ע פסח, הגריש"א בשבות יצחק פסח פ"ד, ועוד), ודעת האורל"צ (ח"ג פ"ז ש' ח') שיש לבדוק דווקא עם נר, לכן יבדוק מיד לאחר הברכה מקום אחד עם נר, ושאר מקומות הבית יבדוק עם פנס, שכן עיקר להלכה.

אין צורך לפרק חלקים כלל, וכל חמץ שאין בו כזית לא צריך לטרוח אחריו לבערו, וכל שכן אם שם חומר שפוסל אותו קצת שלא צריך לטרוח לבערו (שו"ע סי' תלג ס"ז בודק עד מקום שידו מגעת, ועי"ש באחרונים שאפילו יש שם חמץ ודאי, וכן מבואר בשו"ע סי' תלח ס"ב ועיין משנ"ב שם ס"ק יב, וכה"ח שם ס"ק יח).

יכול לבדוק מאחרי פורים כל 'לילה' חדר אחד לאור הנר, וללא ברכה, ולהשאיר את החדר סגור עד פסח, ובליל יד' יבדוק החדרים שלא בדק עם ברכה, (עיין היטב שעה"צ סי' תלג ס"ק ה וס"ק נו).

לא ונתנו בהם סימן חשש"א, ראשי תבות חלב שמן שומן אבוקה.

איש שאינו בביתו יכול לבטל בכל מקום שהוא נמצא בו, ואם לא ידוע שעושה כן טוב שתבטל אשתו את החמץ, אפילו לא צוה אותה בפירוש, ותאמר "כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא".

אם בעל הבית מצוה לשליח לבדוק חמצו ולבטלו, לכתחילה צריך שבעל הבית יאמר הביטול, ובדיעבד אם בטלו השליח בלבד שאמר, "כל חמירא דאיכא ברשות פלוני ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" ביטולו ביטול.

צריך שיבין דמלת "חמירא" הוא שם הכולל "חמץ ושאור", וגם יבין שעיקר כוונתו לבטל החמץ עד שיהיה בעיניו כדבר שאינו חשוב כלום, אבל אם אומר הביטול ואינו מבין שהוא מבטל ומפקיר החמץ אלא חושב שאומר תחינה ובקשה, לא יצא ידי הביטול.

כדאי בפעם השלישית להוסיף לבטיל ולהוי "הפקר" כעפרא דארעא.

צריך לחזור ולומר הביטול שלש פעמים.

קודם לכן יאמר לשם יחוד וכו' המובא במחזורים להרי"ח טוב, ואח"כ יאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (בלשון הקודש - "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ").

כן צריכים, ויבדקם על ידי הגבאי או השמש ובפרט בזמן הזה שיש רגילים לעשות סעודות מצוה בבית הכנסת ואוכלים שם חמץ, ואף הם לא יברכו על בדיקה זו, אלא יפטרוה בברכה שמברכים קודם לכן בבדיקה שבביתם.

כן חייבים לבדוק לאור הנר בליל ארבעה עשר בניסן, אפילו אינם משתמשים בהם בפסח, אמנם לא יחזור לברך, אלא יסמוך על ברכתו שברך בבית אפילו יש מרחק גדול ביניהם.

לא יברך בעל הבית על הבדיקה אלא יברך השליח שעושה המצוה.

יעמיד מאנשי הבית אצלו בשעת הברכה, ואחר כך יתפזרו לבדוק לאור הנר על סמך הברכה של בעל הבית.

צריך לבדוק בחורים ובסדקים ובכל פינות הבית, וכן המרפסות וחדר מדרגות והגינה ובכל שאר המקומות שמצניעים שם מאכל או משקה שיש בהם חשש חמץ, וכל חדרי הדירה צריכים בדיקה אפילו שברור לו שמעולם לא אכל שם חמץ, ולא יקוץ בבדיקתו אפילו שיש לו טרחה גדולה, כי מצוה זו גדולה מאוד, ולפום צערא אגרא.

תחילת ליל ארבעה עשר בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, וזמן הבדיקה אחר צאת הכוכבים (כעשרים דקות לאחר השקיעה) ומכל מקום קודם ליל ארבעה עשר בניסן צריך לכבד ולנקות כל חדרי הבית והחצר, כדי שלא ישאר שום חשש חמץ ברשותו בפסח, וכן יש לבדוק בכל הבגדים בכיסים שלהם אולי הניחו בהם חמץ ובפרט בכיסים של הילדים, ובילקוטי בתי הספר, וידוע שכתב האר"י שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.

יתפלל תפילת ערבית ואח"כ יבדוק דתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

שהטעם מפני שהשטן וגונדא דיליה מתקנאין הרבה במצות בדיקת חמץ, ולכן מוליכין עם הבודק מלח לדחות המשטינים והמקטרגים, על דרך שאמרו בהשמת המלח על השולחן ועוד טעם אחר שעושין כן לסימן טוב שנזכה לשנים רבות לבדוק בכל שנה ושנה, שכן המלח הוא סימן לקיום דכתיב "ברית מלח" שהוא דבר המתקיים. וסכין כדי לחטט בה בחורין ובסדקין.

אם שכח ולא בירך על ביעור חמץ, יברך כל זמן שלא סיים הבדיקה, ואם סיים הבדיקה שוב אין לברך כלל.

אחר שברך "על ביעור חמץ" יבדוק מעט ואחר כך יברך שהחיינו על הפרי המונח לפניו ואחר שיגמור הבדיקה יברך ברכת הנהנין על הפרי ויאכלנו.

אין מברכים עליה שהחיינו, אמנם טוב להשתדל להשיג "פרי חדש" או "בגד חדש" ויברך עליו שהחיינו ויכוין לפטור גם מצוה זו.

יכול לדבר כל מה שיש בו צורך לענין הבדיקה, אמנם לא ישיח בדברים אחרים כלל, מפני שאינו נותן לבו לבדוק כראוי ומכל מקום אם עבר ושח אינו חוזר ומברך. ומותר לענות אמן ויהא שמיה רבא באמצע הבדיקה. וכן מותר לברך אשר יצר אם הוצרך לכך, כי יש לחוש שמא ישכח לברך אחר הבדיקה.

צריך לחזור ולברך. וצריך ליזהר שבין הברכה לבדיקה לא ישהה אפילו בשתיקה יותר מכדי דיבור שהוא אמירת "שלום עליך רבי".

אין חובה, ומכל מקום מכיון שכתבו האחרונים שצריך שיהיה טהור מטומאת קרי ומת"ה לכן טוב לטבול קודם (בא"ח).

כן ופשוט שזה בלא ברכה (בא"ח).

כדי שלא יהיה ברכתו לבטלה. ויזהר שיהיו פחות מכזית (כזית עשרים ותשעה גרם) עטופים בנייר, וטוב שאחד מבני הבית ירשום על פתק את המקומות ששמו פתיתים אלה כדי שאם לא ימצאם הבודק יוציאם ממקומם ויבערם, ובדיעבד אם לא מצאם יסמוך על הביטול.

קודם הבדיקה יצניע החמץ הנשאר לו לצורך אכילתו בליל ארבעה עשר, ובשחרית של יום ארבעה עשר, שלא יתפזר אנה ואנה, ובפרט יש להזהר כשיש ילדים קטנים להשגיח עליהם שיאכלו בפינה מיוחדת ולא ישוטטו בשעת אכילתם כדי שלא יצטרך לבדוק שוב אחריהם.

אפשר לקיימו, משום שהרבים מזכירין זה את זה ואין לחוש שמא ישכחו, וטוב שעם סיום השיעור יכריזו על בדיקת חמץ. וי"א (בא"ח) שאין ללמוד בליל י"ד לפני שיבדוק ואפי' שלומדים בציבור.

אסור להתחיל ללמוד קודם זמן הבדיקה עד שיבדוק, אבל אם התחיל ללמוד קודם זמן הבדיקה אין צריך להפסיק.

אסור לאכול פת או עוגה יותר מכביצה (58 גרם) החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל פחות מכן, עד 50 גרם פת או עוגה מותר, ופירות וירקות מותר אפילו יותר משיעור זה, וכן תבשיל אורז וכיוצא, וכל שכן שמותר לשתות תה או קפה.

אסור להתחיל בשום מלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה.

הבדיקה צריכה להיות לאור נר אחד של שעוה וטוב שיהיה משעוה אמיתית הנקראת "דונג", ואין בודקים בנר אבוקה, מפני שאינו יכול להכניסו לחורים ולסדקים. ואם עבר ובדק לאור האבוקה צריך לחזור ולבדוק, ושתי פתילות נקראים אבוקה.