סדר ט"ו בשבט
סדר לימוד לטו בשבט מהזוה"ק ודברי רבותינו ז"ל, ברכות ואכילת הפירות וקטעים נבחרים מתוך ספר עץ השדה של מו"ר שליט"א
קודם שיתחילו יאמרו:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל הֲרֵינוּ בָאִים בְּיוֹם קָדוֹשׁ זֶה שֶׁהוּא יוֹם ט"וּ בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, לְסַפֵּר וְלִלְמוֹד עַל הַפֵּרוֹת שֶׁנִשְׁתַּבְּחָה בָהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְמָזִים בַּפָּסוּק "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ", וּשְׁאָר פֵּרוֹת הָאִילָן, לְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וּלְאָכְלָם, לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וּבְכֹחַ סְגֻלַּת תִּקּוּן זֶה נְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַשּׁוֹרִים בַּמַּאֲכָל וְנַעֲלֶה אוֹתָם, לְהִתָּקֵן בְּשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן, וּנְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא בְּפֵרוֹת הָאִילָן, ועי"ז נַמְשִׁיךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה בְּכֹל הָעוֹלָמוֹת. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיֵּחָשֵׁב לָנוּ כְּאִלּוּ כִּוַנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּין בְּסֵדֶר זֶה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ (ב"פ).
חִטָּה
יביאו פת הבאה בכסנין עוגות וכדומה שנעשו מקמח חיטה ויאמרו נוסח זה מהזוה"ק (ח"ג רמ"ד ע"א):
וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אֶלָּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, לָקֳבֵל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי עֲשִׁירָאָה דְּדַרְגִּין, וְאִצְטְרִיכָא לְאִתְיַיהֲבָא בֵין תְּרֵין דְּרוֹעִין, וְאִיהִי סֹלֶת נַהֲמָא, וְאִיהִי נַהֲמָא וּבְגִין דְּאִיהִי נַהֲמָא לָא אִתְפַּקַּד עַל נַהֲמָא דַחֲמֵשֶׁת מִינִין, דְּאִיהִי חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, וְשִׁיפוֹן, מְמַנָּא דְעָלְמָא. וְלָא שַׁוֵּי מְמַנָּא עָלַיְיהוּ, אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִלְחוֹדוֹי.
וּבְגִין דָּא, מָאן דִּמְזַלְזֵל בְּנַהֲמָא וְזָרִיק לֵיהּ בְּאַרְעָא, עֲנִיּוּתָא רָדִיף אֲבַּתְרֵיהּ. וְחַד מְמַנָּא אִתְפַּקַּד עַל דָּא, וְאִיהוּ רָדִיף אֲבַּתְרֵיהּ, לְמֵיהַב לֵיהּ עֲנִיּוּתָא, וְלָא יִפּוֹק מִן עָלְמָא עַד דְּיִצְטְרִיךְ לְבִרְיָין. וְעָלֵיהּ כְּתִיב, (איוב טו) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה. נֹדֵד הוּא, וְיֵהַךְ מִטַּלְטֵל, וְגָלֵי מֵאֲתָר לַאֲתָר, לַלֶּחֶם אַיֵּה הוּא. וְלֵיתמָאן דְּיַשְׁגַח עָלֵיהּ, הָדָא הוּא דִכְתִיב אַיֵּה מָאן דִּירַחֵם עָלֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁכַּח.
אין התינוק יודע לקרוא - אבא ואמא, עד שיטעום טעם דגן (ברכות מ, א).
אין סועד ומחזק הגוף כלחם, שנאמר: "ולחם לבב אנוש יסעד" - כך גם אין סועד ומחזק את הנפש כתורה שנמשלה ללחם (רבנו בחיי, נצבים).
חייב אדם להשתדל בכל כוחו, לפרנס ביתו ומשפחתו בכבוד. אין מריבה פורצת בתוך ביתו של אדם, אלא כאשר חסר לאכול, שנאמר: "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך", אימתי שלום בכל גבולך - כאשר חלב חטים ישביעך. השובע והברכה בבית, גם השלום והשלוה בו (ב"מ נט, א).
יברכו בכוונה גדולה מזונות ויאכלו
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.
שְׂעוֹרָה
יביאו עוגות וכדומה שנעשו מקמח שעורה ויאמרו נוסח זה מהזוה"ק (ח"ג קפ"ח ע"ב):
קְרָא דְּשָׁרֵינָן בֵּיהּ, וְהָיָה בַאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ. וְכִי לֶּחֶם הָאָרֶץ שְׂעוֹרָה אִיהוּ. וַאֲנָן שְׂעוֹרָה מְקָרְבֵינָן, בְּגִין דִּשְׂעוֹרָה קַדְמָאָה לִשְׁאַר נָהֲמָא דְעָלְמָא. שְׂעוֹרָה אִיהוּ (ס"א שִׁיעוּר הֵ"א, דְּהָא אֲתָר) שְׂעוֹרָה דְה"א יְדִיעַ הוּא, בְּשִׁיעוּרָא דְהֵ"א.
גֶּפֶן
ימזגו לכל אחד מעט יין ויאמרו נוסח זה מהזוה"ק (ח"א קט"ו ע"ב):
פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר (תהלים קכז) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, כָּל זִמְנָא דְאִתְּתָא בְיַרְכְּתֵי בֵיתָא וְלָא נָפְקָא לְבַר, הִיא צְנוּעָה וְאִתְחֲזֵי לְאוֹלָדָא בְנִין דְּכָשְׁרָן. כְּגֶפֶן, מַה גֶּפֶן לָא אִתְנַטְּעָא אֶלָּא בְזִינָהּ וְלָא בְּזִינָא אַחֲרָא, כָּךְ אִתְּתָא דְכָשְׁרָא, לָא תֶעֱבַד נְטִיעָן בְּבַר נָשׁ אַחֲרָא. מַה גֶּפֶן לָא אִית בֵּיהּ רְכִיבָה מֵאִילָנָא אַחֲרָא, אוּף הָכִי, אִתְּתָא דְּכָשְׁרָא הָכִי נַמֵּי.
חֲמֵי מָה אַגְרָהּ, (דף קטז ע"א) בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. פי' מַה זֵּיתִים לָא נָפְלֵי טַרְפַּיְיהוּ כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא, וְכֻלְּהוּ קְשׁוּרִין (נ"א בסִירֵי), אוּף הָכִי בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהֹוָה. מָאי הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ. הִנֵּה כֵן מִיבְעֵי לֵיהּ. אֶלָּא לְאַסְגָּאָה מִלָּה אַחֲרָא דְּאוֹלִיפְנָא דָא, דְּכָל זִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא הָוָה צְנִיעָא בְּאַתְרָהּ כִּדְקָא חָזֵי לָהּ כַּבְיָכוֹל בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל כַּד שָׁרָאן בְּאַרְעָא, סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ, פי' דְּאָכְלֵי וְשָׁתָאן וּקְרֵבִין קָרְבָּנִין וְחָדָאן קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּגִינַיְיהוּ.
וכולם יברכו ברכת "בורא פרי הגפן" וישתו. ויכוונו לפטור כל מיני משקין שיביאו לפניהם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
זַיִת
יחלקו לכל אחד זיתים ויאמרו נוסח זה מהזוה"ק (ח"ג קס"ה ע"א):
דָּוִד מַלְכָּא זַיִת רַעֲנָן אִקְרֵי קַמֵּיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (תהלים נב) וַאֲנִי כְזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אלהים וְגוֹ'. עֲלֵה זַיִת, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא בְרֵיהּ דְּדָוִד. וְדָּא אִיהוּ דְרָמִיז יוֹנָה דָא בְיוֹמוֹי דְנֹחַ, דִּכְתִּיב, (בראשית ח) וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ. טָרַף וְחָטַף לִיקָרָא דִילֵיהּ. בְּמָה בְּפִיהָ. עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְקַבְּלָא יְקָר מֵהַאי יוֹנָה וְהַאי דִכְתִּיב טָרָף, וְלָא טָרְפָה, (אֶלָּא) כִּדְכוּרָא דָא, דְּעָבֵיד חֵילָא וְנָצַח. בִּמְתִיבְתָּא דִרְקִיעַ, יוֹנָה דְכַר הוּא, מִגּוֹ דְּאִקְּרֵי יוֹנָה, כְּתִיב כְּנוּקְבָּא וּכְתִיב כִּדְכוּרָא, בְּזִמְנָא דִּמְקַבְּלָא יְקָר (חסר) דָּא.
ויברכו בורא פרי העץ ויכוונו לפטור את כל פירות העץ שיביאו לפניהם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.
תְּמָרִים
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"א פ"ב ע"א):
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר (תהלים צב) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח. מִפְּנֵי מָה אַקִּישׁ צַדִּיק לְתָמָר, מַה תָּמָר כֵּיוַן דְּגָזְרִין לֵיהּ לָא סָלִיק עַד זְמַן סַגְיָא, אוּף הָכִי צַדִּיק כֵּיוַן דְּאִתְאֲבִיד מֵעָלְמָא לָא סָלִיק אַחֵר תְּחוֹתוֹי עַד זְמַן סַגְיָא. כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּא אוּף הָכִי נַמֵּי.
כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה שאינה פורשת ונבדלת ממנו לעולם, כאותו התמר שאין הזכר והנקבה פורשין זה מזה לעולם, ואינן צומחין זה בלא זה - כך כנסת ישראל אינה פורשת ונבדלת מהקב"ה (זוהר הקדוש ח"ב קכו, א).
התמרים מחממים את הגוף, משביעים, משלשלים, מחזקים, וגורמות לאדם שלא יתפנק (כתובות י, ב).
תמרים מבטלים דאגות וחולי מעיים וטחורים (שם).
האוכל תמרים אחר הפת מחזקות הם את הגוף כבריח המחזק את הדלת (כתובות י, ב).
יפתחו את התמרים ויבדקו שאינם מתולעים ויאכלו.
ענבים
וקודם שיברך יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"א קצ"ב ע"א):
וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, דְּהָא בְגִינֵיהוֹן סָלְקָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִתְבָּרְכַת מֵעִם מַלְכָּא עִלָּאָה. הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, אִלֵּין אִינּוּן צַדִּיקַיָא דְעַלְמָא, דְּאִינוּן כַּעֲנָבִים מְבוּשָׁלִים כְּדְקָא חָזֵי. דָּבָר אַחֵר הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, דָּא הוּא יַיִן דְּאִתְנְטִיר בְּעִנְבַיְיהוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. עַד הָכָא אִתְבַּשַּׂר יוֹסֵף בְּחֶלְמֵיהּ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה חֶלְמָא אִיהוּ דִילֵיהּ, בְּגִין דְּאִית חֶלְמִין לֵיהּ, וּלְאַחֲרָנִין. וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, דְּאִיהוּ לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ.
מה הגפן הזו, שרביט אחד יוצא ממנו, ומכבש כמה אילנות, כך ישראל צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו. [יוסף, יהושע, דוד, שלמה, מרדכי] (שם).
גפן - מה הגפן הזאת נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות - כך הם ישראל נראים כאילו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו (ויקרא רבה לו, ב).
תְּאֵנָה
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ב ל"ט ע"א):
אֶלָּא תָאנָא, כֵּיוַן שֶׁנִּכְנָס יַעֲקֹב, נִכְנַס עִמּוֹ גַּן עֵדֶן. וְתָאנָא, אוֹתָן הַבְּגָדִים הָיוּ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (בראשית ג) וַיַּעַש יְיָ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם, וְהוֹצִיאָם מִגַּן עֵדֶן. וְאִי תֵּימָא, דִּכְתִּיב וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה דְאִינּוּן הֲווּ, אִי הָכִי, אַמַּאי כְתִיב וַיַּעַש ה' אֱלֹהִים. וּכְתִיב כָּתְנוֹת עוֹר, הָא לָא הֲווּ אֶלָּא עֲלֵה תְאֵנָה אֶלָּא כְתַרְגּוּמוֹ, לְבוּשִׁין דִּיקָר וַהֲווּ סָלְּקִין רֵיחִין מִבּוּסְמָא דְעֵדֶן.
נמשלו דברי תורה כתאנה, מה התאנה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, לפי שאינן מתבשלות בבת אחת - אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם, מוצא בהם טעם (עירובין נד, ב).
רמי בר יחזקאל נזדמן לבני ברק, ראה עזים שאוכלות תחת תאנים, והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העזים ומתערבים זה בזה, אמר: זהו "זבת חלב ודבש" (כתובות קיא, ב).
רִמּוֹן
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (תיקו"ז קמ"ד ע"א):
תָּא חֲזֵי, דוֹדְהָא כַּד יֵתֵי לְגַבָּהּ, יֵימָא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין (שם ז יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים דְּאִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּי בְהוֹן אִתְמַר (ישעיה ה ז) כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְהוֹן, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים אִלֵּין אִינוּן דְּמָלְיָין מִצְוֹת.
הרואה בחלומו - רימונים קטנים יפרו וירבו עסקיו. רימונים גדולים, יתבססו עסקיו. פלחי רימונים: אם תלמיד חכם הוא, יצפה לתורה, אם אינו תלמיד חכם יצפה למצוות.
כתבו הקדמונים - רימון גדול מכיל תרי"ג גרגרים, כמנין תרי"ג מצוות התורה.
אֶתְרוֹג
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ב קכ"א ע"א):
דִתְנָן, אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, הָא אֶתְרוֹג, אָחִיד תְּרֵין סִטְרִין, וְאֶתְרוֹג אִיהוּ דִיּוּקְנָא דְּלִבָּא, דְּאָחִיד לְעֵילָּא וְאָחִיד לְתַתָּא, אָחִיד לְעֵילָּא, הַלֵּב רוֹאֶה. אָחִיד לְתַתָּא, בַּדַּעַת. כְּמָה דְאוּקְמוּהָ, הַלֵּב יוֹדֵעַ. דַּעַת אִיהִי אִילָנָא, תּוֹרָה אִיבָּא דִילֵיהּ. עַיְינִין דְּאִינּוּן פִּקּוּדִין, דִּבְהוֹן הַלֵּב רוֹאֶה.
אתרוג - "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" - והם נתמלאו רוח הקודש מרוחו של משה, ומשה לא חסר כלום. כאדם המריח באתרוג, הוא נהנה והאתרוג אינו חסר כלום (במדבר רבה יג, יט).
תַּפּוּחַ
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ג ע"ד ע"א):
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח. (שיר השירים ב) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵין הַבָּנִים וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהּ חַבְרַיָּיא, אֲבָל כַּמָּה חֲבִיבָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. דְּהִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּהַאי. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אַמַּאי מְשַׁבַּחַת לֵיהּ בְּתַפּוּחַ, וְלָא בְמִלָּה אַחֲרָא, אוֹ בִּגְוַונִּין אוֹ בְּרֵיחָא אוֹ בְּטַעְמָא.
אֲבָל הוֹאִיל וּכְתִיב תַּפּוּחַ, בְּכֹלָּא הִיא מְשַׁבַּחַת לֵיהּ, בִּגְוַונִּין, בְּרֵיחָא, וּבְטַעְמָא. מַה תַּפּוּחַ הוּא אַסְוָותָא לְכֹלָּא, אוֹף קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַסְוָותָא לְכֹלָּא. מַה תַּפּוּחַ אִשְׁתְּכַח בִּגְוַונֵּי, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, אוּף קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בִּגְוַונִּין עִלָּאִין. מַה תַּפּוּחַ אִית בֵּיהּ רֵיחָא דָקִיק מִכָּל שְׁאַר אִילָנֵי, אוּף קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כְתִיב בֵּיהּ (הושע יד) וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. מַה תַּפּוּחַ טַעְמֵיהּ מְתִיקָא, אוּף קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כְתִיב בֵּיהּ (שיר השירים ה) חִכּוֹ מַמְתַּקִּים.
"תחת התפוח עוררתיך", למה לא כאגוז ואילן אחר, אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחילה ואח"כ פירותיו. ותפוח זה מוציא פירותיו תחילה ואח"כ מוציא עליו - כך ישראל הקדימו עשייה לשמיעה, שנאמר: "נעשה ונשמע" (שיר השירים רבה ח, ב).
"רפדוני בתפוחים" - אלו הצדיקים שבכל דור ודור, שכל אחד מהם מזכה את דורו עמו (ילקוט שמעוני, שה"ש תתקפו).
אֱגוֹז
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ב ט"ו ע"ב):
אָמַר לֵיה רִבִּי עֲקִיבָא אמר לו רבי עקיבא לר"א מָהוּ דִּכְתִיב אֶל גִּנָּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, אָמַר לֵיה: תָּא חָזֵי, הַהוּא גִּנְּתָא נָפְקָא מֵעֵדֶן, וְדָא הִיא שְׁכִינְתָּא. אֱגוֹז. דָא הִיא רְתִיכָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, דְאִנּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין דְנַהֲרִין דְמִתְפָּרְשָׁן מִן גִּנְּתָא, כְּהָאי אֱגוֹזָא דְאִנּוּן אַרְבַּע רֵישִׁין קַדִּישִׁין לְגוֹ. וּמַאי דְּאָמַר יָרַדְתִּי, כְּמָה דִתְנָן יָרַד פְּלוֹנִי לַמֶרְכָּבָה.
האגוז - אינו יכול להעלים המכס והמס, מפני שקולו נשמע והוא ניכר - כך ישראל, כל מקום שהם הולכים, אינם יכולים להכחיש יהדותם, כי מיד מכירים בהם שהם זרע ישראל (שיר השירים רבא).
ערימת אגוזים - אתה נוטל אחד מהם ומיד כולם מתדרדרין ומתגלגלין - כך ישראל, לקה אחד מהם כולם מרגישים (שם).
לוּזִים (שקדים)
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ב ט"ו ע"ב):
תָּא חָזֵי, שְׁקֵדִים, מִנְּהוֹן מְרִירָן, וּמִנְּהוֹן מְתִיקָן, וּרְמִיזָא אִית לוֹן, אִית מָארֵי דְדִינָא קַשְׁיָא, וְאִית מָארֵי דְּשֵׁירוּתָא, אֲבָל כָּל רְמִיזָא דְגַלֵּי בְאוֹרַיְיתָא חָזֵינָן דְּדִינָא הֲוֵי, וְהָכִי הָוָה לְיִרְמִיָּהוּ, אַחְזוּ לֵיהּ בְּדִינָא, דִּכְתִּיב, (ירמיה א') מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה. מָאי שָׁקֵד. שְׁקֵדִים מַמָּשׁ. וְכֵן בְּמַטֶּה אַהֲרֹן, (במדבר י"ז) וַיִּגְמוֹל שְׁקֵדִים.
לוז "מי האיש הלזה", שאלה רבקה כאשר ראתה את יצחק לראשונה - "מי האיש ההדור כלוז" (מדרש שכל טוב), כי השקד הדור מאד בעת פריחתו.
חָרוּבִין
יאמר נוסח זה מהזוה"ק (ח"ג רט"ז ע"ב):
וְאוּף הָכִי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, דְּהֲוָה דְחִיקָא לֵיהּ שַׁעֲתָא, דְּלָא הָוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, כְּמוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא. אַמַּאי הַאי, בָּתַר דַּהֲוַת בַּת קוֹל נָפְקַת וְאוֹמֶרֶת, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ נִיזּוֹן אֶלָּא בִשְׁבִיל חֲנִינָא בְנִי.
אֶלָּא אִיהוּ גָרִים קוֹדֶם, דְּחָרַב ק"ב מִן י', דְּאִיהוּ יַבֹּ"ק. אוּף הָכִי לָא הָוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין. דְּאָת י' אִיהוּ יִחוּד, וּמִנֵּיהּ אַתְיָא נְבִיעוּ לְאָת ב', דְּאִיהִי בְרָכָה, וְאִיהִי קֹדֶשׁ, וּמִנֵּיהּ אִתְקַדָּשׁ ק', דְּאִיהִי קֹדֶשׁ. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת גָּרִים לְמֶהֱוֵי חֲרוּבִין דִילֵיהּ, דְּאִינּוּן קְ"דוּשָׁה בְ"רָכָה, אוּף הָכִי לָא הָוָה לֵיהּ אֶלָּא קַב חֲרוּבִין.
אֲגָסִים
יאמר משנה זו (ברכות ו, א):
כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:
בַּנְדָּק
עֻזְרָדִין (זַעֲרוּר) יִקְרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה ב'):
בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל (נִהְיָה), יָצָא.
פְּרִישִׁין (אגוז קוקוס)
יאמר משנה זו (כלאים א, ד):
וּבָאִילָן, הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְתּוּמֵלִין, וְהַפְּרִישִׁים וְהָעֻזְרָדִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד, הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין, וְהַשִּׁזָּפִין וְהָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה:
(פִּסְטוּק)
יִקְרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה ג'):
עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי. אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. (עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:
גֻּדְגְּדָנִיּוֹת (דֻּבְדְּבָנִים)
יִקְרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה ד-ה):
הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:
שׁוֹפַאִיפָאשׁ (עָנָאב)
יִקְרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה ו'):
הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמּוּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָה:
בָּטְנִים
יִקְרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (פֶּרֶק ו' מִשְׁנָה ז'):
הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:
יברך בכונה גדולה ועצומה ברכת האדמה ויכוין לפטור כל מיני האדמה שיביאו לפניו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
יביאו מיני מגדים העשויים מסוכר וכדומה ויברכו ברכת שהכל. ועלי משקין אין לברך דנפטרו בברכת היין.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ.
אח"כ ימשיכו ויטעמו כל מיני פירות וישבחו לה' על שברא לנו כל הפירות, וטוב לבקש על האתרוג וכמו שסידר רבינו יוסף חיים בספרו לשון חכמים
ברכת בורא נפשות
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:
ברכת מעין שלש
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אם אכל מזונות יאמר: עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה
אם שתה יין יאמר: עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן
אם אכל פירות משבעת מינים יאמר: עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ
וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֵם יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל מִזְבָּחָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְךָ (יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ) עַל הָאָרֶץ
וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה.
וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.
וְעַל הַפֵּרוֹת.
על של ארץ-ישראל אומר:
וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ.
וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ.
וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה: וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן: וְעַל הַפֵּרוֹת: על של ארץ-ישראל אומר: וְעַל מִחְיָתָהּ וְעַל כַּלְכָּלָתָהּ. וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ:
