תיקוני שובבים התשפ"ה

אי"ה בכל שבוע מימי השובבי"ם [שמות - משפטים] נערוך תיקון עוונות בישיבתינו הקדושה

כ"ב כסלו התשפ"ה | 23/12/2024

לו"ז תיקוני שובבי"ם התשפ"ה

מעלת ימי השובבי"ם >>

ימי קריאת פרשות שיעבוד מצרים מסוגלים לתיקון
הימים הגדולים והחשובים הנקראים 'ימי השובבי"ם' חלים בזמן בו אנו קוראים את פרשות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים - שהם ר"ת שובבי"ם, ובשבועות אלו הכוללים מ"ב ימים, בהם ניתן לתקן את פגמי חטאות נעורים. ועליהם יוצאת בת קול ואומרת "שובו בנים שובבי"ם".
פרשיות אלו עוסקות בשעבוד מצרים והן מסוגלות מאוד למי שעברו עליו "מים הזדונים" כידוע, וכמו שכתב רבינו האריז"ל בשער רוה"ק בארוכה.
ועוד כתב רבינו האריז"ל בשער הפסוקים (פ' שמות), כי על ידי חטא אדם הראשון, נפלו ממנו ניצוצות הקדושה ונתפזרו בכל העולם, ובארץ מצרים שהיא נקראת "ערות הארץ" נפלו בה יותר ויותר מניצוצות אלו. על כן הוצרכו בני ישראל לירד לשעבוד מצרים, כדי להוציא ולתקן את אותם ניצוצות הקדושה. ולכך בזמן קריאת פרשיות אלו העוסקים בעניני שעבוד בני ישראל במצרים וגאולתם, יש בנו כח ויכולת לתקן ולברר ניצוצי הקדושה שנפלו ע"י האדם מחמת עוונותיו.

דברי המגיד למרן הבית יוסף

וכאשר האדם מתקן עוון זה, זוכה לחיים טובים ברוחניות ובגשמיות, פרנסה טובה וכל טוב. כי כל צרכי האדם ברוחניות ובגשמיות תלוי בדבר זה. ולכן בהיות שאין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא, לכן כל אחד ואחד צריך לנצל את הזמן הזה לשוב בתשובה ולנקות כתמי עוונותיו.
וידוע מה שאמר המגיד למרן הבית יוסף זיע"א שהיה עליו איזה תביעה מן השמים, וכיון שעשה על זה תשובה בימי השובבי"ם, נתקבל הכל לרחמים ולרצון.
$נתתי לך שכ"ם גי' שובבי"ם#
והנה יעקב אבינו אומר בפסוק (בראשית --) "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". ונשאלת השאלה איך אומר יעקב אבינו על עצמו שנלחם בשכם הרי שמעון ולוי הם אלה שהרגו את כל אנשי שכם, וא"כ שכם צריכה להיות שייכת להם. וביארו המפרשים שמקודם שבאו שמעון ולוי לשכם, כבר התפלל יעקב עליהם וכבש את שכם בתפילתו ורק מכוחו ניצחו את אנשי שכם. וזה שפירש התרגום "בחרבי ובקשתי" "בצלותי ובבעותי", כלומר שתפילתו של יעקב אבינו היא היתה 'חרבו וקשתו' שעל ידה נכבשה שכם. 
והנה בספר הישר כתוב כי הפסוק הזה רומז על ימי השובבי"ם. ואומר יעקב אבינו כי את "שכם" - העולה בגי' 360 כמספר שובבי"ם, "נתתי לך" - ליוסף הצדיק שהוא בחינת יסוד. [כנרמז זה גם בפסוק "וילבש אותו בגדי שש" היינו שיוסף לבוש בספירה הששית שהיא היסוד] "אשר לקחתי" - בצלותי ובבעותי, לרמז שהתפילה והתשובה בימים אלו על עניני היסוד מתקבלת.
והמתבונן יראה שבפסוק זה נרמזים כל ימי הימים הנוראים שיש בהם את עבודת התשובה. וזה סדרם: ואנ"י - בגי' 67 כמנין 'אלול' שהוא זמן תשובה, נתת"י - בגי' 861 עם הכולל כמנין 'ראש השנה', נתת"י ל"ך - גי' 910 כמנין 'תשרי'. ואת כל הימים האלו "לקחתי מיד האמורי" - שהן הקליפות, "בחרבי ובקשתי" מתרגם התרגום בצלותי ובבעותי, היינו ע"י התפילות והתשובה.

לשמור פיו ולהתחזק בתורה

כתב מו"ר הרי"ח הטוב זצוק"ל על מעלת הימים החשובים הללו, שהתועלת הגדולה ביותר לתיקון בימים אלו, היא התורה הקדושה וכל הכוחות שיש לאדם ישים על התורה ומצוות ומעשים טובים וכן ישמור בימים הללו בפרט את פיו ולשונו. וז"ל: "ודע כי בימי השובבי"ם אלו צריך אתה לסגל תורה ומצות ומעשים טובים, ולהרבות במצות הצדקה ובפרט בימי התענית הנז', וצריך לשמור פיו ולשונו מדברים אסורים, כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, ואם לא חטא תחלה בברית הלשון לא היה נכשל בברית המעור ועל כן תחת אשר טמא לשונו בדברים אסורים הנה עתה יטהרנו ויקדשנו בדברי תורה כי "מרפא לשון עץ חיים" ואין עץ חיים אלא תורה דכתיב בה "עץ חיים היא למחזיקים בה".
$כח ימי השובבי"ם כעשרת ימי תשובה#
כתב בספר תולדות אהרן (קרלין) על כח ימי השובבי"ם הקדושים הללו שהם ממש כעשרת ימי תשובה. וז"ל: "ימי השובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה והוא זמן שמקבל השי"ת התפילה בבחינת עשרת ימי תשובה. והנה כלל ענין שובבי"ם הוא לתקן את המידות ולקדש החושי"ם לשמור עצמו מעצבות וכעס וגאוה".
וכן כתב הרב "עטרת ישראל" וז"ל: "הנה לאשר בשבת זו מתחילין ימי שובבי"ם לשוב בתשובה שלמה על עוון המר של חטאת נעורים רח"ל והם ימי תשובה כמו עשרת ימי תשובה ממש שעל ידי התשובה מתקנים כל הפגמים עד שיתבטל הקטגור".

ימעט באכילה

אמר המגיד למרן מהר"י קארו זצוק"ל בחשיבות ימי השובבי"ם בהם כדאי לעשות תשובה ולצום ואם אינו יכול לצום שיזהר מלהשביע עצמו במאכל ומשתה. (מגיד מישרים, פרשת בשלח).

יעקב אבינו ויוסף הצדיק שמרו על קדושתם

בפרשת ויחי כשהתחיל יעקב אבינו לברך את בניו בראובן בכורו אמר עליו "כחי וראשית אוני". הדבר הראשון שפתח ואמר בברכת בניו לפני פטירתו זה ענין 'קדושת הברית', ורמז להם לעוררם להתחזק בזה בכל הזמנים עד אחרית הימים. 
וזה שאמר בברכתו למנשה ואפרים, "המלאך הגואל אותי מכל "רע" (על דרך רמז מה שאמר הכתוב ויהי ער בכור יהודה "רע", שהמוציא ז"ל נקרא רע), יברך את הנערים", באותה קדושה, שיהיו ראויים להקרא בהם שמי ושם אבותי, ע"י שגם הם ימשיכו את שלשלת הקדושה הבאה מיעקב אבינו שהיה שמור בקדושה ובטהרה בשמירה עליונה, עד שבהיותו בן פ"ד שנה היה ראובן בכורו, כחו וראשית אונו. 
וכאשר באו יוסף ובניו אל יעקב להתברך, אמר להם שעליהם היתה הבטחת השי"ת "ונתתיך לקהל עמים". ולכן "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם וכו' כראובן ושמעון יהיו לי, ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" וכו'. ולכאורה הול"ל להיפך, שכל אלה שנולדו בהיות כל שבעים נפש ביחד במצרים יש בהם יותר קדושה, מאשר מנשה ואפרים שנולדו לפני כן. אלא שעדיפות מנשה ואפרים היתה, שהם ואביהם יוסף הצדיק היו ג' אנשים בארץ מצרים הגדולה הטמאה והמלאה גילולים ומכשפים, ובכל זאת עבדו את ה' במסי"נ ושמרו עצמם במדרגתם הגדולה שזו חשיבות מיוחדת, ובעבורה זכו להיות ממש "כראובן ושמעון יהיו לי". אבל "ומולדתך אשר הולדת אחריהם, בהיות כלל ישראל כבר שם, בהם אינו רבותא כ"כ, ולכן "על שם אחיהם יקראו בנחלתם".

הקב"ה בכבודו שמר על קדושת יעקב

וראיתי דבר נפלא מהא דאיתא בגמ' (חולין צא:) שהמלאכים עולין ומסתכלין על יעקב אבינו בדיוקנו של מעלה (במרכבה) ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה (במקום שישן), בעו לסכוניה, מיד "והנה ה' נצב עליו", א"ר שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו". ופירש"י בעו לסכוניה, מחמת קנאה. נצב עליו, לשמרו. שמניף על בנו, במניפה להצילו מן השרב עכ"ל. 
וצ"ב מהו לשון לסכוניה, הול"ל לאזוקיה או לפגוע בו וכיו"ב. וגם לשון מניף על בנו צ"ב שהרי לא מהשרב היה צריך שמירה להניף עליו, אלא להגן עליו מהסכנה, ולזה לא מועילה מניפה העושה רוח. 
ואמר הרה"ק ר' משה צבי מסאווראן ז"ל (נדפס בספרו), שהמלאכים כשנתקנאו ביעקב אבינו, רצו להראות שהוא רק בן אדם, ואינו ראוי שיקבע צורתו בכסא הכבוד, ולכן רצו לחממו ולהכשילו בקרי, מלשון ותהי לו סוכנת (ככתוב באבישג שהביאו אותה אצל דוד המלך ע"ה). וע"ז הגן עליו הקב"ה שהניף עליו במניפה לצננו מהחום. ושמירה זו הזכיר יעקב אבינו כאן, המלאך הגואל אותי מכל "רע", הוא יברך את הנערים גם כן באותה שמירה עליונה. שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י), ויעקב אבינו שהתקדש ושמר את עצמו כל השנים בא הקב"ה בעצמו ושמר עליו.

השומר על קדושה יזכה להשפיע על כלל ישראל

ומי ששומר הברית, ושלם במידת היסוד, זוכה להשפיע ברוחניות וגשמיות, כי יסוד היא מדת ההשפעה. ולכן אמר יעקב ליוסף – "מידי אביר יעקב משם "רֹעֶה" אבן ישראל". וכן "האלהים "הרֹעֶה" אותי" וכו'. והרמז הוא כי צירף את האות ה' שהיא השכינה לתיבת "רע" ונעשה "רֹעֶה", שיעקב אבינו רמז בזה שמי שישים את השכינה לנגד עיניו ע"י שישמור עצמו מפגם היסוד המכונה 'רע', יזכה עי"ז להיות רועה ומנהיג ומשפיע לכל ישראל.

זמן של בירור ניצוצי הקדושה

רבינו האר"י ז"ל (בשער הכוונות דרוש א' דפסח ובשער הליקוטים פ' שמות) גילה לנו ענין תיקון השובבי"ם, וסוד מטרת השיעבוד הקשה שנשתעבדו בו בנ"י במצרים, אשר לא היה כמוהו מימות עולם. והענין כי חז"ל (עירובין יח:) אמרו שאדם הראשון חסיד גדול היה, ופירש מאשתו אחרי חטא עץ הדעת ק"ל שנה, ובאותן שנים הוליד מהטיפות נשמות בלי גופים. ואותם נשמות הדורשות תיקון, חזרו ונתגלגלו בבני אדם בכדי שיתוקנו. ובתחילה באו בדור המבול, ועליהם נאמר "וירא ה' כי רבה 'רעת' האדם", 'רע' זהו המוציא ז"ל (כמ"ש "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'") ו'האדם' הוא אדם הראשון. כלומר שראה ה' שהדור ההוא לא תיקן מאומה ועדיין רבה "רעת האדם". שוב חזרו ונתגלגלו בדור הפלגה, וזה שכתוב "את העיר ואת המגדל אשר בנו בני 'האדם'" - בנוהי דאדם קדמאה. וג"כ הם הוסיפו חטא על פשע לחטוא עוד למרוד בעליון. שוב נתגלגלו באנשי סדום, וגם אלה היו 'רעים' וחטאים לה' מאד.
והנה הנשמות הן כזהב באדמה, שאכן הוא זהב טהור, אבל באדמה הוא מלא טינוף וסיגים, וצריך היתוך וזיכוך רב עוד ועוד, עד שיצא זהב נקי. כן הנשמות, בחטא אדה"ר נתערב טוב ברע, ולאט לאט הם הולכות ונתקנות, עד שכבר נראה הזהב בשיעבוד מצרים, שאז חזר ה' להביא נשמות אלה לעולם, בכדי שסוף סוף יתוקנו. ולכן נגזר עליהם השיעבוד הנורא שאין כמותו זה כנגד זה. כנגד דור המבול, גזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". כנגד דור הפלגה שאמרו "נלבנה לבנים", נגזר "וימררו את חייהם בחומר ובלבנים". כנגד דור אנוש שעבדו ע"ז נצטוו בשמירת שבת במרה. וכנגד דור סדום שפגמו בדינים, נצטוו במרה על הדינים. וסימנך אמס"ה - א'נוש מ'בול ס'דום ה'פלגה. עד שנולד משה רבינו שעליו נאמר "ותרא אותו "כי טוב" הוא", שלא היה בו שום בחי' רע כלל, אלא כולו טוב. ע"כ מדברי רבינו האר"י ז"ל בקיצור נמרץ.
ולפי החשבון היו ישראל במצרים רד"ו שנה, אבל השתעבדו רק ק"ל שנה, כי יוסף מלך פ' שנה, מהיותו בן ל' עד ק"י. וזה כנגד ק"ל שנים של אדם בראשון.
וכתב בדרשות חת"ס (דף קו:) שמפני שאבותינו לא השלימו את התיקון בת' שנה, והוצרכו לצאת קודם שלא ישקעו בשער הנ' של הטומאה, לכן נשאר לדורות הבאים לתקן מה שנחסר אז בתיקון אבותינו במצרים. והזמן לתיקון מתעורר בכל שנה בפרשת שמות, כשקוראים בתורה את השיעבוד, אז הקריאה מעוררת הזמן, כי אז הזמן המסוגל לתקן הנשמות וניצוצי הקדושה.

נחיצות התיקון

על גודל נחיצות התיקון בימי השובבי"ם, יש לראות ממה שהקב"ה עינה את אבותינו במצרים, והעבידם קשה בעבודת פרך, ובלבד שיתקנו עי"ז את הנשמות. 
ואמר המגיד מדובנא ז"ל שהחולה יכול להכיר את חוליו לפי מרשם התרופות שהרופא נותן לו. שאם נותן לו דבר קל ופשוט, נכון ליבו ובטוח שמחלתו קלה ותעבור אי"ה מהר. אבל אם הרופא נותן לו סמים רבים חזקים מאד וחריפים הרבה, מזה נודע לו עוצם מחלתו. ופירש בזה מה שכתוב "כי גדול כים שברך" (כי בואי וראי) "מי ירפא לך" (איזה תרופות חזקות נותנים לך). כן מקושי השעבוד היה ניכר גודל צורך התיקון של הנשמות. וממילא גם לתיקון שלנו יש משמעות גדולה, שהרי משלימים אנו את תיקון אבותינו.
חומר ענין זה שצריך לעשות תשובה ולברר ניצוצי הקדושה יש לראות ממה שמובא בפירש"י (פ' בא) מהמדרש רבה "ולמה הביא עליהם חושך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי האפילה" וכו'. ויש דעה במדרש שרשעים אלה היו ארבע חמישיות מכלל ישראל, ובכל זאת לא חסו עליהם מן השמים, אלא נתחייבו כליה רח"ל. והוא מפני שכל עיקר הגלות במצרים היתה כדי לתקן ולהוציא את ניצוצות הקדושה שנפלו לשם ע"י חטא אדה"ר כנ"ל. וכמובא בספה"ק שזו הכונה בפסוק "כגן ה' כארץ מצרים", שהיתה מלאה נצוצי קדושה אלא שנתקבצו לשם, וחיכו שם לתיקונם. והקב"ה הבטיח ליעקב אבינו ואנכי אעלך גם עלה, שבניו יזכו להעלות הכל. ורשעים אלה כיון שרצו להשאר במצרים, רצו בזה להפוך הקערה על פיה, ומה שהקב"ה כביכול היה מצפה מדור דור שיתוקנו נצוצות אלה, ועבר דור המבול ודור הפלגה ולא תיקנו, עד שהגיע סוף סוף דור המדבר, וכבר נשתעבדו רד"ו שנה בשיעבוד קשה ומר, ושכינה אומרת 'קלני מראשי קלני מזרועי', מגודל נאקת בנ"י, ובכל זאת חשף הקב"ה זרוע עוזו לשעבד בניו אהוביו בשעבוד כה קשה, כיון שזה תיקון שורש נשמתם, בהיותם בני "האדם" כנ"ל.
ועתה שקושי השעבוד תוקן, ולא היה צריך אלא לצאת, התגברה הסט"א עליהם ומיאנו לצאת, וא"כ מה הועיל השיעבוד הקשה, אם בנ"י לא יצאו עם הרכוש הגדול מארץ מצרים הטמאה אל ארץ ישראל הקדושה. והרי מובא בשם האר"י ז"ל שטעם מצות לא תעשה שלא לשוב למצרים, הוא מפני שנעשית כמצודה שאין בה דגים, ואין בה עוד ניצוץ קדוש, כי הכל עלה ונתקן ב"ה, ואלה הרשעים רצו להשאר ולהשאיר הנצוה"ק שם. לכן נגזרה עליהם כליה רח"ל למות בשלשת ימי האפילה, א"כ נלמד כמה האדם צריך לעשות תשובה בימים קדושים אלו.

עבודת זמן זה דורשת רצינות גדולה

ומכאן יראה האדם ויקח מוסר דהא אנחנו באנו לגמור תיקון הניצוצות ואם אדם לוקח הימים האלה ברפיון בלי עמל הוא ג"כ כמו ארבע חמישיות בנ"י שמתו באפילה ח"ו ומשו"ה אל יהא האדם ברפיון אלא יקח הזמן הזה ברצינות גדולה ויעמול הרבה לתיקון ניצצות הקדושה שנגרם ע"י שום אחד מבנ"י. ויזכה לטוב בזה ובבא.
וראיתי בחוברת פנינים רמז נפלא בזמן השובבי"ם דהנה המילה חול בגי' 44, ואילו המילה קדש בגי' 504. וההפרש ביניהם הוא 360 כמנין "שובבי"ם". כלומר בכדי לעלות את האדם מחול לקודש, אנו צריכים להגיע לימים הקדושים הללו, ימי ה"שובבי"ם" שמספרם 360, ולעשות סיבוב חד של 360 מעלות מן הקצה לקצה.
ואף גם זאת נרמז במילים: "המבדיל בין קדש לחול חטאותינו הוא ימחול", כלומר, ההבדל שיוצא מההפרש של המילים "חול" "קדש", שהוא בגימטריא "שובבי"ם", בכוחם לטהר את הנשמה ולהביא למחילת עוונות.

כבר מזמן הראשונים מובא שהיו נוהגים להתענות בימים אלו המסוגלים מאוד לתיקון פגם היסוד.

רבינו האר"י ז"ל גילה שבכל חטא שאדם חוטא, הוא פוגם בעולמות העליונים, ומונע השפע הראוי להגיע אליהם, וכיון שכל עולם ועולם למעלה נקרא בשם קדוש, על כן אדם החוטא בחטא הפוגם באותו עולם, תיקונו הוא שיתענה לפי האותיות או גימטריא של אותו השם קדוש, שהוא שמו של אותו העולם שפגם בו על ידי חטאו.

ע"פ זה סידר רבינו האר"י ז"ל מספר הצומות והתעניות לכל עוון ועוון, כי על ידי כן מתקן האדם נפשו, ותחת כי הרבה פש"ע ומנע השפ"ע מהעולמות העליונים, עתה על ידי תשובתו ותעניותיו הרי הוא מתקן ועל ידי כן ניצול מעונש המוכן לו כנגד עוונותיו.

וכתב רבינו יוסף חיים בשו"ת תורה לשמה (סימן תיד) "והנה רבינו האר"י זצ"ל אשר גילה מספר הצומות וסדרי התיקונים, הנה כל אלו הם סדר התשובה, כי הוא ז"ל מסר סדר תשובה במספר הצומות האלו השייך לכל נפש, בין אם תהיה נפשו עליונה בין אם תהיה תחתונה, בין קטנה בין גדולה, מכל בחינה שיהיה אם יעשה זה הסדר שגילה רבינו ז"ל, יצא האדם י"ח תשובה בזה, וה"ז חשיב עשה תשובה שלימה, ואין בה שום ספק, כי זה הסדר שגילה רבינו ז"ל הוא דבר השוה לכל נפש, שכל העושה זה התיקון נכון לבו בטוח שעשה תשובה שלימה על אותו עון.

מיהו מי שהוא תש כח ואינו יכול לעשות סדר זה שגילה רבינו ז"ל, והתענה מעט ימים דוקא, או לא התענה רק התוודה ובכה ונתחרט חרטה גמורה, אפשר שהקב"ה יתרצה בתשובתו זאת ויחשבנה לו תשובה שלימה ומעליא, אבל מי עלה שמים וירד שיגיד לו שהקב"ה קבל תשובתו בשלימות ואין צורך לו עוד לעשות תיקון, משא"כ העושה סדר התיקון שגילה רבינו האר"י זצ"ל זה נכון לבו בטוח שיספיק לו התיקון הזה".

מראות ממעמד התיקונים בשנה שעברה