בית - מה חדש - מעות אושפיזין

עוד עדכונים

מעות אושפיזין

זה המקום לתת מעות אושפיזין בהידור.

י"ד תשרי תשפ"ו | 06/10/2025 | 12:58

 

בכל לילה ישלח קערה עם תבשיל חשוב לאיזה עני בן טובים, או יזמין אצלו העני לסעוד בביתו. ובלילה הראשון יאמר זו הסעודה שאני נותן, לכבוד אברהם אבינו ע״ה וכו׳.

ויש נוהגין לתת במקום סעודה בכל יום סכום כסף הגון כדי שיוכל העני לקנות צרכי סעודתו.

ואפשר ליתן בערב חג הסוכות כל הסכום לכל ימי החג כולם, וקודם לכן יאמר לשם יחוד.

הריני מוכן לתת מעות אלו צדקה לכבוד האושפיזין קדישין - אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רעיא מהימנא, אהרון כהנא, יוסף צדיקא, דוד מלכא משיחא זכותם תגן עלינו אמן.
ויהי רצון מלפניך שנזכה על ידי נתינת צדקה זו לברר ולהעלות כל ניצוצי הקדושה מהמקום שנפלו לשם, ולהעלותם למקומם האמיתי בקדושה בזכות כל האושפיזין קדישין, ויהיה שמך הקדוש שלם, ורגלי המלכות שירדו מות, יעלו לקדושה ומהאות ק׳ של צדק יעשה אות ה׳ "והיה מעשה הצדקה שלום", לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
ויהי נועם ה׳ אלוהינו עלינו מעשה ידנו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב׳ פעמים)

מצוות הצדקה בחג הסוכות

דברי קודשם של רבותינו על מצוות השמחה בחג הסוכות – לשמח אחרים, לפרנס עניים, ולחלוק עמם את סעודת החג, כפי שמבואר בדברי הרמב״ם, בעל התניא, הזוהר הקדוש וספרי האריז״ל.

עיקר השמחה לשמח לזולתו דוקא, כמו העושה חתונה לבנו שמשתדל לשמח אחרים דוקא, ולא שישמח הוא לבד, על כן צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות דוקא. סידור הרב בעל התניא (פר״ח, שער הסוכה)
ידוע מכ״ק אא״ז הגה״ק מצאנז זי״ע, שבערב סוכות פזר נתן לאביונים בהפלגה יתירה, ופעם אחת חילק בערב סוכות ח״י מאות רובל כסף. ספר קדושת ציון, חלק א׳ עמ׳ קנז
וצריכים לשמח את העניים, והטעם משום שחלקם של אלו האושפיזין שהזמין שייכים לעניים, והאיש היושב בצל הזה – צל האמונה בסוכה, וזימן את האושפיזין עליונים ואינו נותן להם חלקם מן הסעודה, והיינו לעניים, אזי כל האושפיזין עומדים ממנו, ואומרים (משלי כג, ו) "אל תלחם את לחם רע עין", נמצא שהשלחן הזה שערך הוא שלו, ואינו של הקב״ה, אוי לאותו האדם בשעה שאלו אושפיזין דמהימנותא עומדים מעל שולחנו. זוהר הקדוש, חלק ג׳ דף קג ע״ב
ויהיו עניים מאוכלי שלחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים שעניים יאכלו חלקן. ספר פרי עץ חיים, סוף שער חג הסוכות
חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. רמב״ם, הלכות יום טוב ו׳, י״ח
 

“עיקר השמחה – לשמח לזולתו דוקא”

מעות אושפיזין – כללי

מעות אושפיזין – לכל ימי חג הסוכות

תרומה כללית לכבוד האושפיזין הקדישין לכל ימי החג.

אושפיזין
1+6+ 300+80+ 10+7+ 10+50=464 ₪
אושפיזין – אברהם

אושפיזין – יום ראשון: אברהם אבינו

אברהם
1+2+ 200+5+ 40=248 ₪
אושפיזין – יצחק

אושפיזין – יצחק אבינו

יצחק
10+90+ 8+100=208 ₪
אושפיזין – יעקב

אושפיזין – יעקב אבינו

יעקב
10+70+ 100+2=182 ₪
אושפיזין – משה

אושפיזין – משה רעיא מהימנא

משה
40+300+ 5=345 ₪
אושפיזין – אהרן

אושפיזין – אהרון כהנא

אהרון
1+5+ 200+6+ 50=256 ₪
אושפיזין – יוסף

אושפיזין – יוסף הצדיק

יוסף
10+6+ 60+80=156 ₪
אושפיזין – דוד

אושפיזין – דוד מלכא משיחא (הושענא רבה)

דוד
4+6+ 4=14 ₪

מצוות הצדקה בחג הסוכות

דברי קודשם של רבותינו על מצוות השמחה בחג הסוכות – לשמח אחרים, לפרנס עניים, ולחלוק עמם את סעודת החג, כפי שמבואר בדברי הרמב״ם, בעל התניא, הזוהר הקדוש וספרי האריז״ל.

עיקר השמחה לשמח לזולתו דוקא, כמו העושה חתונה לבנו שמשתדל לשמח אחרים דוקא, ולא שישמח הוא לבד, על כן צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות דוקא. סידור הרב בעל התניא (פר״ח, שער הסוכה)
ידוע מכ״ק אא״ז הגה״ק מצאנז זי״ע, שבערב סוכות פזר נתן לאביונים בהפלגה יתירה, ופעם אחת חילק בערב סוכות ח״י מאות רובל כסף. ספר קדושת ציון, חלק א׳ עמ׳ קנז
וצריכים לשמח את העניים, והטעם משום שחלקם של אלו האושפיזין שהזמין שייכים לעניים, והאיש היושב בצל הזה – צל האמונה בסוכה, וזימן את האושפיזין עליונים ואינו נותן להם חלקם מן הסעודה, והיינו לעניים, אזי כל האושפיזין עומדים ממנו, ואומרים (משלי כג, ו) "אל תלחם את לחם רע עין", נמצא שהשלחן הזה שערך הוא שלו, ואינו של הקב״ה, אוי לאותו האדם בשעה שאלו אושפיזין דמהימנותא עומדים מעל שולחנו. זוהר הקדוש, חלק ג׳ דף קג ע״ב
ויהיו עניים מאוכלי שלחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים שעניים יאכלו חלקן. ספר פרי עץ חיים, סוף שער חג הסוכות
חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. רמב״ם, הלכות יום טוב ו׳, י״ח
 

“עיקר השמחה – לשמח לזולתו דוקא”