סדר תענית דיבור - שובבי"ם תשפ"ה

אי"ה ביום שלישי ב׳ שבט תשפ״ו (20/01/2026) נערוך בישיבתינו הקדושה סדר תענית דיבור.

ח טבת תשפ"ו | 28/12/2025 | 22:17

כתב בקונטרס היחיאלי להגאון המקובל ר' יצחק אלפייא זצ"ל, שמי שמתענה יום אחד תענית דיבור, ולומד את התהלים שלש פעמים כפי הסדר המובא שם, נחשב לו כהפסקה גדולה "לתענית משבת לשבת" כמ"ש הרב נועם אלימלך זצ"ל... ותענית משבת לשבת נחשבת לחמשה ושישים אלף ושש מאות תעניות, עכ"ד.

וכתב מו"ר האול"צ בספרו זכרון הדסה (עמוד לב) וז"ל: וזה קל, וכי לא כדאי ביום אחד להרויח כל כך הרבה תעניות. ואף שלא מקובל מרבינו האר"י שנחשב להפסקה, אבל אדם גדול אמרו, וזה אחד מהתקונים הגדולים ביותר. ומזה נלמד מה גדולה מעלת העוסק בתורה ללא דיבורים. ובמיוחד מי שיש לו תאוה לדבר וסקרנות להתעניין בכל מיני נושאים ומתגבר על תאוותו ובולם פיו, מי יכול לדעת כמה הוא מוסיף זכות וטובה לעצמו ולעולם כולו.

ואיתא במס' מגילה (יח.) רב דימי אמר, אמרי במערבא, מלה בסלע משתוקא בתרין, עכ"ל. הסברנו זאת בס"ד, שידוע שעל לימוד תורה השכר הוא עצום, כל מלה מקיים מצות עשה, (כמ"ש הגר"א בספר שנות אליהו פ"א דפאה), וז"ש "מלה בסלע" - אם נניח שעל כל מילה של לימוד תורה השכר הוא סלע, "משתוקא בתרין", היינו אם רצה להפסיק באמצע לימודו ולדבר דברים בטלים וכפה את יצרו ולא דיבר, מגיע לו פי שניים משכר הלימוד עצמו. זהו דבר גדול עצום ונפלא מאוד, עצירת התאוה והתגברות עליה כמ"ש (אבות א, יז) שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ואשרי מי שזוכה לכך.

וכן היה מנהג מורנו ראש הישיבה המקובל האלהי כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל לעשות יום אחד תענית דיבור עם כל הקהל והיו קוראים התהלים ג"פ ועד היום ב"ה זה ממשיך בישיבתינו, וכן הנהיג מו"ר ראש הישיבה מרן רבי יהודה צדקה זצוק"ל ביום ט"ו בשבט לעשות תענית דיבור בקריאה שלש פעמים תהלים ומשתתפים בזה הרבנים והאברכים וכל בני הישיבה, וב"ה עד היום זה ממשיך.

וכתב בקונטרס היחיאלי (עמוד סה ע"ב) וז"ל: ועתה בזמננו זה שהגופות נחלשו בעוה"ר, ואין כ"כ חוזק ובריאות גוף להתענות איזה ימים רצופים, ומה גם שהמתענה צריך לקבל התענית מבעוד יום ואם לאו לא יועיל ובפרט שידוע שתנאי התענית הוא שצריך האדם באותו יום לשבור לבו בקרבו ולהזהר מכל עון ונדנוד עבירה, ולהזהר ביותר מפיתויו של היצה"ר, יען שבאותו יום הקדוש של התענית, העון הקטן אשר יעשהו האדם מפיל הרבה ניצוצות קדושה בסטרא אחרא. ועוד אם הוא בעל תורה צריך להזהר יותר ומה גם מעון הכעס וכו', ואם בעל מסחר צריך להזהר באותו יום שיהיה משאו ומתנו באמונה, ולהזהר מהשקר וחנופה ואונאה ורבית וגזל מדבריהם, ובפרט שלא להשבע אפילו על האמת, ואין צריך לומר בשקר ושוא, גם לא להזכיר שם שמים לבטלה, וכהנה רבות וכו', ולכן איעצך נא עצה טובה שיש בה נחת רוח לנשמה מבלי שום צער הגוף כלל ועיקר, רק לעשות תענית הדבור וסגולת התהלים ותכפר כל חטאתיך, ובכל יום שתוכל לקיים התיקון הזה, עשה והצלח, בין בחול בין בשבת וכר'. והוא מעדות נאמנה של הגאון רבינו נועם אלימלך זלה"ה, ותלמידו הרב מוהרמענו"ף העיד שעי"ז יכוף את היצר (שלא יחטיאהו עוד, רק אם לא יתן לו יד) הואיל ובזה יהיה בידו כחרב חדה וחנית נגד היצר.

ואולי יעלה בדעתך לומר שתענית הדיבור לא מהני לכפר כל עון אשר חטא, לכן טרם כל הנני להראותך כח של תענית הדביר, שהוא מועיל יותר מתענית הגוף, יען שבתענית הגוף לא יבצר מלדבר בו דברים בטלים, כעס, שקר, חנופה, כזב, רמיה, בדיחות, היתול, צחוק, קלות ראש, ושבועות שקר ושוא, והזכרת שם שמים לבטלה, וכיוצא בהנה רעות רבות, זהו באופני הלא תעשה. ובאופני העשה, הלא ע"י חלישות הגוף מהתענית, אולי ח"ו לא יוכל להתפלל כהוגן וכראוי, ויגרע מחובת לימודו, ויתרשל מלעשות מצוה הבאה לידו מחולשת איבריו מהתענית וכו' כידוע, אשר לא כן בתענית הדיבור, אתה יכול ללמוד להתפלל לאכול ולברך לה' ולעשות מצוות ה' בשמחה, ורק נמנע אתה מלדבר עם חבריך ובניך ואשתך וכל קרוביך כלל וכלל, ועכ"פ הרי באותו יום נקרא שמנעת עצמך מלדבר כל האיסורים הנז"ל, זה בשב ואל תעשה. ובעשה, הרי קיימת והגית בו, ודברת בם, עוסק בדברי תורה שתלמוד תורה כנגד כולם, וכל המצוות נדחים מפניה, לבד אלה הידועים. ואם הוא בשבת, הרי קיימת בו כל דבר קדוש, ומנעת עצמך מלדבר דברי חול בשבת, וקיימת וכבדתו מעשות דרכיך, שדרכך בחול לדבר ובשבת לא לדבר, כי אם בכל דבר קדושה בינך לבין עצמך בשירים ותשבחות ברכות והודאות תפלה וקריאת התורה שבכתב ושבע"פ ובסודותיה בזוהר ובמדרשים, ובכל אשר תאוה נפשך ללמוד בו, אך ורק לא בדברי דופי והבאי, בעתונים וחידושי העולם וכו', שזה ודאי אסור כידוע, אלא בכל דבר קדוש לישראל ובתורה הקדושה. ועיין מה שרשמנו לעיל בסגולות סגולה ל"ו (דכ"ד ע"ב) משם רבותינו: הגר"א, אבן שלמה, חמ"י, חפץ חיים, וראש הגבעה, שכולם פה אחד אמרו והעריכו תענית הדיבור איך הוא מעולה ורם מכל מיני סיגופים ועינויים כידוע. ויעו"ש דבריהם. והואיל וכעת בא לידי אופן העתקת לשון הרב חפץ חיים בנדון זה הנני להציגו לפניך, וז"ל בחלק שמירת הלשון שער התבונה בפרק ב' דט"ז ע"א: גם דקדקו חז"ל בלשון קדשם (בחולין פ"ט ע"א) בעוה"ז וכו' אלא כל ימי חייו ירגיל האדם את עצמו באומנות הזו להיות בטבע כאילם, כמו שכתב הגר"א באגרתו הקדושה עלים לתרופה וז"ל: ועד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו ולא בתעניות וסיגופים, כי אם ברסן פיו ובתאוותיו, וזהו התשובה. וזהו כל פרי העולם הבא, כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, אבל ודרך חיים תוכחות מוסר, וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים שבעולם וכו' (הגה שם: וכן ראיתי כתוב בספר ראש הגבעה, שכשאדם רוצה להתנדב תענית טוב יותר שיקבל עליו התענית מן הדבור, ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו, ולא יחלש ע"י התענית הזה), ואמר הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים וגו', ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמ"ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, מות וחיים ביד לשון, ואוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד! ומה יתרון לבעל הלשון? עכ"ל [הגר"א] הקדוש. ואמרו חז"ל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, פירוש גדלתי בין החכמים ולקטתי מהם מדותיהם החמודות והקדושות, ומכולן היא מדת השתיקה הטובה שבכולן. עכ"ל.

ובעשיית התיקון הזה אז יהיה יום תשובה לה', וה' יקבל כל תפלות עמו ישראל, ויפרוק שכינתא מעפרא, ויראנו נפלאות בזכות דוד המלך ע"ה, כמ"ש וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, וישלח לנו משיחנו בבנין בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.

 

אזהרות לנהוג ביום תענית דיבור מקונטריס היחיאלי

מודעה על תענית הדבור וסגולת התהלים הנחשבת להפסקה גדולה "לתענית משבת לשבת" כמ"ש הרב נועם אלימלך זצוק"ל, והרב חמ"י כתב שתענית משבת לשבת נחשבת לחמשה וששים אלף ושש מאות תעניות (65,600). כל מי שירצה להשתתף בלימוד של יום... בשבת קודש... לחודש... צריך לקבל על עצמו את התנאים האלה מלב ומנפש, בלי שום זכר אונס ומטרה ופנייה כלל ועיקר כי אם לעבודתו יתברך שמו אמן.

א) שלא לדבר כלל וכלל מהתחלת הלימוד עד הגמר, גם לא בדברי תורה ולא בשאלת שלום.

ב) יכוון לתקן מה שפגם ועיות בהפסיקו בלימוד התורה הקדושה בדברים בטלים, ולתקן פגם שדיבר דברי חול בבית הכנסת. ולהתחרט מכל מעשה לא טוב שעשה נגד רצונו ית"ש בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, ולומר הוידוי בפה (ביום שיש בו תחינה) ולהרהר בלבו תשובה שלימה על כל עונותיו חטאתיו ופשעיו, ובפרט על החמורות כגון שז"ל, על לשון הרע ועל הדבור הנז"ל, הנתקנים עכשיו על ידי לימודו ועסקו בתורה, ואיך עתה הוא מתחיל לשוב בתשובה שלימה לפני ה' גם מכל העונות שהורגל בהם, ועל ידי זה מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, והקב"ה מתמלא רחמים ומרחם על כל ישראל.

ג) לא לעשן סיגארו [סיגריה] בבית הכנסת. ואם אינו יכול יצא לחוץ לשתות סיגריה, בכדי שביום תשובה ותקון גדול כזה, לא יהיה בביהכ"נ קטורת זרה וימלא ביהכ"נ עשן, ובפרט שלא לתת צער לאנשים, כי כמה וכמה אנשים שאינם מעשנים ומצטערים מזה. ואם ציער עצמו מעט במניעת העישון לא דבר גדול זה, כי לתקון זה, צריך לסגף עצמו מעט ועל ידי זה יתכפרו לעוונותיו, והתיקון והלימוד הזה נחשב לתענית משבת לשבת ולס"ה אלפים ות"ר תעניות.

ד) הלומד בקול רם ילמוד מלה במלה כהוגן, ובנעימה ולא בהלעטה, ושאר העם ילמדו אחריו בלחש, כי תרי קלי לא משתמעי.

ה) יקבל על עצמו מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך" ולאהוב כל ישראל כנפשו, ויכלול עצמו עם כל ישראל, כדי שתקובל תפלתו ברצון, ויהיה נחת רוח לשכינת עוזנו.

ו) טוב לתת דבר מה לצדקה בגמר התיקון קודם תפלת המנחה, כמו שכתבו משם האר"י החי ז"ל, כי יש תיקון גדול בזה, וכמ"ש בשלחן ערוך יורה דעה (סי' רמט סעי' יד): טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. וכמ"ש בש"ס בבא בתרא (דף ט' סע"א) ששקולה מצוה זו כנגד כל המצוות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' ובפרט בגמר התיקון. שאז נעשה צדיק גדול ובעל תשובה גמורה מאהבה. ואז יבוא בפועל ענין הצדקה, שהיא כנגד כל המצוות וצדקתו עומדת לעד. ולא יפחות מלתת ל"ו פרוטות דמי אכילה אחת, שהוא "פדיון תענית" של יום אחד, כמ"ש הרב חיד"א זצוק"ל וזיע"א, ולמוסיף יוסיפו לו מן השמים.

ז) צריך לתת הצדקה תיכף ומיד ולא לנדור ח"ו כלל ועיקר, שלא להכשל ב"מ בעון נדרים, וכל אחד ואחד יתן בקערה שעל התיבה מה שלבו חפץ, באופן ששום אחד לא ידע כמה נתן, וגם הוא לא ידע למי המעות הללו ניתנים, שזאת המצוה המעולה שבצדקה.

ח) הרוצה לאכול בבוקר ושיהיה נחשב לו לתענית ג"כ, יצוה לבני ביתו שיעשו לו המאכל היותר ערב לחיכו. ואזי יאכל ממנו עד קרוב לכדי שביעה, וימשוך ידו מלאכול עוד ממנו, אע"פ שתאב עדיין לאכול ממנו עוד, ויחשוב שמניעתו זאת לסגף את עצמו ולכפרת עוונותיו, ויועיל לו לתענית ג"כ, כמ"ש הראב"ד שהמושך ידו מהמאכל שערב לחיכו לכפרת עוונותיו חשוב כאלו התענה וכמזבח כפרה, והרי זה פיקח שאוכל לשובע נפשו וחשיב כאלו התענה. עכ"ל. (הובאו דבריו בס' פלא יועץ דף ז').

ט) תענית הדיבור יש בו צורך גדול מאד, שמועיל לאדם יותר מכל מיני תעניות וסיגופים, וגם אינו מחליש איבריו וגופו כתענית האכילה ויתר הסיגופים, נמצא טוב לגוף וטוב לנשמה, ועושה שלום בין הנשמה ובין הגוף, ששניהם יזכו לאור החיים, ולעולם הנצחי שכולו טוב, אך צריך להיות לפחות יום שלם ממש לתענית הדבור, כדכתבו רז"ל: הגר"א, חמדת ימים, אבן שלמה, חפץ חיים, ראש הגבעה.

י) גבאי הצדקה יזהרו לחלק כל הנקבץ לת"ח ולצנועים ולאביונים ולעניים שהם יראי שמים, ולא לאנשים שאינם מהוגנים, כדי שלא יקיימו בהם קללת ירמיה הנביא שאמר הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ח"ו [כמבואר בב"ק דף ט"ז סע"ב]. וק"ו שלא ליהנות מהם עוברי על דת בפרהסיא כמחללי שבתות וכו' ודי לחכימא ברמיזא.

ועי' שם סדר תענית דיבור וסדר הנהגת הלימוד בארוכה (דף ס"ז ואילך).