.

סיפר החזו"א: יהודי נכבד הוצרך לגלות לעיר פלונית כשבדרך הליכתו היה עליו לחצות את המדבר, ביודעו כי אין מים ומזון במדבר הכין לעצמו מבעוד מועד צידה לדרך כדי חיותו, אלא שלדאבון לב טעה הלה בדרכו ונמשכה דרכו בכמה ימים נוספים, עד שכשמצא את דרך המלך עמד הלה מבלי לחם לאכול ומים לשתות, תוך כמה שעות גבר צמאונו והרגיש כי באו חסרון מים עד נפש, ובעוד שעה קלה תשוב נשמתו ליוצרה ובג"ע תהא מנוחתו... לפתע שמע קול מים מפכים במרחק ממנו, קיבל האיש כוחות מחודשים והלך בעקבות קול המים עד שמצאם.... אלא שהמים היו מי שופכין, לא ידע האיש מה לעשות שהרי מי השופכין יובילו את השותה אותם לבית החולים למשך כמה שבועות, לאידך אם לא ישתה את מי השופכין הרי שתוך שעה ישב בג"ע לצמיתות... בלית ברירה התגבר על עצמו ושתה כדי צמאונו ממי השופכין כשהוא מרגיש כי הם מכלים כל חלקה טובה בבני מעיו... והמשיך ללכת, והנה לא עבר כברת ארץ ולעיניו נגלה מעיין שבו מפכים מים חיים וזכים מתוקים לשתיה... אבל הוא כבר מילא כרסו במי השופכין... החל ממרר בבכי, לו הייתי ממתין עוד רגע קט הייתי זוכה לשתות מים חיים, ולא הוצרכתי לשתות מי שופכין... ולא הוצרכתי לשהות בית החולים למשך השבועות הקרובים... מדוע מיהרתי ולא המתנתי רגע קט לשתות מים חיים זכים ונקיים...

ומכאן, מן השמים מייעדים לאדם מים חיים וזכים, המתן מעט ותזכה לשתותם, אל תמהר לשתות מי שופכין שלא בזמנו...

לקחת לעצמך את ממונך הקצוב לך באיסור או בהיתר מפוקפק, במקום שיבואו לידך בתכלית ההיתר והיושר...