.

המפרשים מבארים שהנשמה נקראת בשם יעקב "ויצא יעקב מבאר" - כשהעובר יוצא ממעי אמו והנשמה יורדת לעולם הזה, "שבע" - משביעים אותה תהיה צדיק ואל תהיה רשע (נדה דף ל':), "וילך חרנה" - שהוא בא לעולם הזה שכולו חרון אף. "ויפגע במקום" - שהשטן בא כבר משעה שהאדם נולד וכמו שכתוב (בראשית ד' ז') "לפתח חטאת רובץ" ופוגע בו, "וילן שם" - והאדם ישן ולא מתעורר, עד "כי בא השמש" - ששקעה שמשו והפסיד את האדם הזה.
ומה עליו לעשות, "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" - אבני המקום פירושו התורה, וכמ"ש (דברים כ"ב כ"ד) "אבנים שלימות תבנה וגו' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת".
ואמרה הגמ' (ברכות דף ה'.) אם יצרו של אדם מתגבר עליו יעסוק בתורה, ואם לא הצליח יקרא קר"ש - שזה היחוד של הקב"ה, ואם לא הצליח יזכור לו את יום המיתה, וזה שאמר "ויקח מאבני המקום" - זה התורה, "וישם מראשותיו" - שאם לא הספיק לו התורה יקרא קר"ש שקוראים על המיטה, ואם לא "וישכב במקום ההוא" - יזכיר לו את השכיבה של האדם דהיינו את יום מותו ואז יתבטל ממנו היצה"ר, וי"א 'יזכור לו יום המיתה' - הכוונה ליום המיתה של היצה"ר שעתיד להשחט ולהכרת מן העולם (סוכה דף נ"ב.), וכשיזכור לו את יום המיתה שלו הוא כבר יחרד. (רבנו יהודה מעלם זצוק"ל)

מסופר על שר האוצר של מלך ספרד הלא הוא הגאון דון יצחק אברבנאל שהיו לו שונאים רבים בחצר המלך, ופעם אחת טענו למלך שהוא שלח את ידו ומעל בכספי אוצר המלוכה, והמלך אשר ידע את צדקותו ויושר לבבו לא האמין להם אך מרוב שאלו הרשעים לחצו עליו הזמינו המלך ללשכתו וביקש ממנו לערוך חשבון מדויק על כל נכסיו שיש לו. לאחר זמן מה חזר ר' יצחק והגיש למלך את הרשימה, המלך עיין בה ועיניו חשכו כי ברשימה לא היה נקוב סכום כי אם עשירית משווי נכסיו האמיתיים, קדרו פניו וביקש הסבר. פתח ר' יצחק ואמר לו, אדוני המלך ישנה באמתחתי רשימה נוספת ובה כל הנכסים אשר ברשותי אבל הם אינם שלי כי בכל עת יכול אדוני המלך להפקיעם ולהחרימם, הסכום שהמלך ראה ברשימה אשר בידיו אינו אלא סיכום של מעשי הצדקה והחסד שעשיתי, אשר את זה איש לא יכול ליטול ממני כי הם שמורים לי לעתיד לבוא והם נכסי האמיתיים, שמע המלך והוסיף לו אהבה על אהבתו.